פטרוס כריסולוגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פטרוס כריסטולוגוס
Πέτρος ὁ Χρυσολόγος
Pedro crisologo01.jpg
לידה משוער 380
אימולה, נפת בולוניה, אמיליה רומאניה, איטליה
פטירה 31 ביולי 450
אימולה,נפת בולוניה, אמיליה רומאניה, איטליה
קדוש עבור הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית
תארים בישוף, מורה של הכנסייה
חג 30 ביולי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פטרוס כריסולוגוסיוונית: Ἅγιος Πέτρος ὁ Χρυσολόγος, כלומר פטרוס "מנוסח מזהב") (בערך 380 – בערך 450).[1] היה הבישוף של רוונה משנת 433 לערך ועד מותו בשנת 450 לערך.[2] הוא ידוע כ"מורה הדרשות" בגלל ההרהורים התמציתיים אך העשירים מבחינה תאולוגית שהעביר בתקופתו כבישוף רוונה.

הוא נחשב קדוש בכנסייה הקתולית ובכנסייה האורתודוקסית. הוא הוכרז כמורה של הכנסייה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר בשנת 1729.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטר נולד באימולה, שם קורנליוס, הבישוף של הדיוקסיה הקתולית באימולה, הטביל אותו, חינך אותו והסמיך לו לדיאקון . הוא מונה לארכידיאקון (התפקיד הבכיר ביותר מתחת לבישוף) בהשפעת הקיסר ולנטיניאנוס השלישי . האפיפיור סיקסטוס השלישי מינה את פטרוס לבישוף רוונה בערך בשנת 433, ככל הנראה לאחר שדחה את המועמד שאותו בחרו אנשי העיר רוונה לתפקיד. באותה תקופה רוונה הייתה בירת האימפריה הרומית המערבית,[3] ויש אינדיקציות לכך שרוונה הייתה במעמד של דיוקסיה מטרופוליטנית לפני זמנו של כריסולוגוס.[4]

המסורת הנוצרית גורסת שלסיקסטוס היה חיזיון של האפיפיור פטרוס השליח ושל אפולינריס הקדוש מרוונה, הבישוף הראשון של רוונה, שהראו לו אדם צעיר בשם פטרוס כבישוף הבא של רוונה. כאשר הגיעה אליו קבוצה מרוונה, שכללה את קורנליוס והארכידיאקון שלו פטרוס מאימולה, זיהה סיקסטוס את פטרוס כבחור הצעיר בחזונו והסמיך אותו לבישוף.[5][6]

הקדוש פטרוס כריסולוגוס, המוזיאון הדיוקסי באימולה

שמו של כריסולוגוס, מורה הדרשות, יצא בזכות דרשותיו הפשוטות והקצרות אך מלאות ההשראה, אותן נשא כיוון שחשש לאבד את תשומת הלב של קהל שומעיו.[6] האדיקות והלהיטות שלו זכו להערצה רחבת היקף. לאחר ששמעה את הדרשה הראשונה שלו בתור בישוף, הקיסרית הרומית גאלא פלקידיה העניקה לו כביכול את שם המשפחה כריסולוגוס, שפירושו "מנוסח מזהב". דרשותיו משמעותיות מבחינה היסטורית בכך שהן שופכות אור על החיים הנוצריים ברוונה של המאה החמישית.[3] פלקידיה פרשה את חסותה על פרויקטים רבים של הבישוף כריסולוגוס.[7]

במה ששרד מדרשותיו, הבישוף פטרוס מסביר טקסטים מקראיים בקצרה ובתמציתיות. בנוסף, הוא מגנה את האריאניות והמונופיזיטיזם כמינות, מסביר את נוסח השליחים, את האינקרנציה ונושאים אחרים בשפה פשוטה וברורה. הוא הקדיש סדרת דרשות ליוחנן המטביל ולבתולה הברוכה מרים . פטרוס דגל בביצוע טקס האוכריסטיה מדי יום. הוא הפציר במאזיניו לבטוח בכפרה דרך ישוע.[8] [9][10] מה ששרד מעבודותיו מעיד על אמונותיה המסורתיות של הכנסייה בדבר בתוליה הנצחיים של מרים, ערך החרטה והתשובה של התענית, נוכחותו האוכריסטית של ישוע ובכירותם של פטרוס הקדוש ויורשיו (האפיפיורים) על פני שאר הבישופים.

סינוד שנערך בקונסטנטינופול בשנת 448 גינה את אוטיכס, אב מנזר גדול בעיר כמונופיזיט. לאחר מכן פנה אוטיכס אל כריסולוגוס אך לא הצליח לזכות בתמיכתו. דברי ימי ועידת כלקדון (451) משמרים את נוסח המכתב של כריסולוגוס בתגובה ל-אוטיכס. במכתב, כריסולוגוס מפציר באוטיכס לקבל את פסיקת הסינוד ולקבל את מרות הבישוף של רומא (האפיפיור) כיורש של פטרוס השליח.

הארכיבישוף פליקס מרוונה, שפעל בראשית המאה השמינית, אסף ושימר 176 מדרשותיו של כריסולוגס.[7] מחברים שונים ערכו ותרגמו דרשות אלו למספר שפות.

מותו ופולחנו כקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס כריסולוגוס הקדוש נפטר בערך בשנת 450 או מעט לאחר מכן במהלך ביקור באימולה, עיר הולדתו. ספרי עיון ישנים טוענים שהוא נפטר ב-2 בדצמבר, אולם פרשנות עדכנית יותר של הספר "Liber Pontificalis Ecclesiae Ravennatis" מהמאה התשיעית מעידה שהוא נפטר ב-31 ביולי.[11]

כאשר בשנת 1729 הוכרז כמורה של הכנסייה, יום החג שלו נקבע כ-4 בדצמבר. בשנת 1969 הועבר יום חגו ל-30 ביולי, קרוב ככל האפשר ליום מותו, כיוון שיום מותו כבר נקבע כיום חגו של איגנטיוס מלויולה.

דיוקן עכשווי של פטר כריסולוסוס הקדוש, שנמצא בפסיפסים של כנסיית יוחנן כותב הבשורה ברוונה, מתאר אותו בין בני המשפחה הרומית הקיסרית המזרחית והמערבית, מה שמראה את השפעתו יוצאת הדופן.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • Otto Bardenhewer, Patrology, tr. Shanan, pp. 526 ff.
    • Dapper, Der hl. Petrus von Ravenna Chrysologus, Posen, 1871
    • Looshorn, Der hl. Petrus Chrysologus und seine Schriflen in Zeitschrift f. kathol. Theol., III, 1879, pp. 238 ff.
    • Wayman, Zu Petrus Chrysologus in Philologus, LV (1896), pp. 464 ff.
    • San Pietro Crisologo, Sermoni, two volumes, Città Nuova, Roma 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטרוס כריסולוגוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Liturgy of the Hours, Vol. III, pp. 1562.
  2. ^ Michael Walsh, ed. "Butler's Lives of the Saints," New York: HarperCollins Publishers, 1991.
  3. ^ 1 2 Foley OFM, Leonard. "St. Peter Chrysologus", Saint of the Day, (revised by Pat McCloskey OFM), Franciscan Media
  4. ^ Smith, Ignatius. "St. Peter Chrysologus." The Catholic Encyclopedia. Vol. 11. New York: Robert Appleton Company, 1911. 17 March 2015
  5. ^ "December 4". Roman Breviary. Confraternity of Sts. Peter and Paul. אורכב מ-המקור ב-2010-11-24. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2010. 
  6. ^ 1 2 Fr. Paolo O. Pirlo, SHMI (1997). "St. Peter Chrysologus". My First Book of Saints. Sons of Holy Mary Immaculate - Quality Catholic Publications. עמ' 163. ISBN 971-91595-4-5. 
  7. ^ 1 2 "St. Peter Chrysologus", Catholic News Agency
  8. ^ Sermon 58, On the Creed, par. 13
  9. ^ Sermon 30, on Matthew 9:9ff, par. 5
  10. ^ Sermon 168 par. 3
  11. ^ "Calendarium Romanum" (Libreria Editrice Vaticana, 1969), p. 98