פטרוס מברומיכאליס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||
| לידה |
6 באוגוסט 1765 אראופולי, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1848 (בגיל 82 בערך) אתונה, ממלכת יוון | ||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, יוון | ||||
| בן או בת זוג |
Anna Benakis | ||||
| שושלת מברומיכאליס | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
פֶּטרוֹס מַבְרוֹמִיכָאלִיס (באנגלית: Petros Mavromichalis; ביוונית: Πέτρος Μαυρομιχάλης; 1765–1848), הידוע גם בשם "פטרוביי" (Πετρομπέης), היה מנהיג המניאטים, יושבי חצי האי מאני (Mani) בדרום יוון, במחצית הראשונה של המאה ה-19 ומהאישים הבולטים במלחמת העצמאות היוונית.
הלחימה בשלטון הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשפחת מברומיכאליס (מברו-שחור, מפחיד, כלומר מיכאל המפחיד או מיכאל השחור) הייתה היסטוריה ארוכת-שנים של לחימה בטורקים, אשר שלטו באותו זמן ביוון. סבו גאורגקיס ואביו פיירוס היו בין מנהיגי מרד אורלוב.
בעקבות המרד פרצו מאבקים פנימיים בין מנהיגי חצי האי מאני (Mani), ועד מהרה יצא שמעו של פטרוס הצעיר כמי שהצליח ליישב את המחלוקות ולאחד מחדש את המשפחות הלוחמות. באותה תקופה הוא גם כרת ברית עם נפוליון בונפרטה, שהתכוון לתקוף את הטורקים במצרים במתואם עם המורדים ביוון. אלא שכישלון המצביא הצרפתי בארץ הנילוס גרם לדחיית המרד ביוון.
ב-1814, לאחר התארגנותם מחדש, שוב איימו המניאטים על שלומה של האימפריה העות'מאנית. הסולטאן הציע למברומיכאליס ויתורים אחדים, ובכלל זה להעניק לו את תואר הביי של מאני; צעד זה היה בבחינת הכרה רשמית במעמד האוטונומי למעשה של האזור. למרות זאת המשיך פטרוביי לארגן את הקפטאנים (capetanei, המפקדים) של הפלופונסוס לקראת המרד המתוכנן. ב-1818 נתקבל כחבר בארגון המחתרתי "פיליקי אטריה", וב-1819 תיווך בין משפחות הקפטאנים העיקריות והביא לברית רשמית ביניהן.
מלחמת העצמאות היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 במרץ 1821 הניף פטרוביי את נס המרד באראופולי (Areopoli), ובכך ניתן למעשה האות לתחילת מלחמת העצמאות היוונית. ב-23 במרץ נכנסו חייליו אל העיר קלמאטה (Kalamata) ושחררוה.
לאחר קיץ 1822 פרש פטרוביי מן הלחימה, בהותירו את הפיקוד על חייליו בידי בניו, ששניים מהם נהרגו בקרבות. הוא המשיך לפעול כמתווך כל אימת שהתעוררו מחלוקות בין הקפטאנים, ושימש כמנהיג הסנאט של מסיניה, מועצת המנהיגים הראשיים של המרד. פטרוביי ניסה גם לקבל סיוע מן המערב, ושיגר מכתבים אחדים למנהיגים ולפילהלנים באירופה ובארצות הברית.
ההתנקשות בקפודיסטריאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום מלחמת העצמאות נעשה פטרוביי חבר הסנאט היווני הראשון בראשותו של יואניס קפודיסטריאס. לאחר זמן קצר פרצה מחלוקת בין שני האישים על רקע התעקשותו של קפודיסטריאס להקים ממשלי מחוזות המבוססים על מינויים פוליטיים, שיחליפו את מערכת הנאמנויות המשפחתיות המסורתית. אחיו של פטרוס, טסאניס, הנהיג את המרד נגד המושל הממונה של לקוניה (Lakonia); שני האחים הוזמנו לפגישה עם קפודיסטריאס כדי לשאת ולתת לכאורה על פתרון המשבר, אך נאסרו מיד עם הגיעם. מתאו בבית הכלא ניסה פטרוס להגיע להסדר עם קפודיסטריאס, אך הלה סירב. בסופו של דבר יושב המשבר באמצעים מסורתיים יותר: ב-27 בספטמבר 1831 התנקש קונסטנטינוס, אחיו של פטרוס, בחיי קפודיסטריאס. פטרוס גינה בפומבי את הרצח.
לאחר רצח קפודיסטריאס מסרו המעצמות הגדולות את השלטון על יוון לידי המלך אותון, שיחסו לקפטאנים היה ידידותי הרבה יותר. פטרוס נבחר לסגן נשיא מועצת המדינה ומאוחר יותר לסנאטור. הוא מת באתונה ב-17 בינואר 1848 ונקבר ברוב כבוד ופאר.
