פטר דמיינוביץ' אוספנסקי
 | |
| לידה |
4 במרץ 1878 חרקוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1947 (בגיל 69) סארי, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Peter Demianovich Ouspensky |
| זרם | הפילוקאליה, ג. א. גורדייף |
| תחומי עניין | תיאור הדרך הרביעית בצורה בהירה ומסודרת. העמדת זכירה עצמית כמושג המרכזי של השיטה |
| עיסוק |
פילוסוף, מתמטיקאי, עיתונאי, סופר, פסיכולוג |
| השפיע על | רודני קולין |
| מדינה | רוסיה, אנגליה |
  | |
פטר (פיוטר) דמיינוביץ' אוספנסקי (4 במרץ 1878 – 2 באוקטובר 1947) היה מורה רוחני, פילוסוף ומיסטיקן רוסי.
אוספנסקי נודע בשל הצגתו הבהירה והמפורטת את עבודתו המוקדמת של המורה האזוטרי היווני-ארמני גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, אותו פגש במוסקבה ב-1915. הוא התחבר לרעיונות והתרגילים שמקורם בגורדייף משנתו השלושים ושמונה. בסופו של דבר הוא נפרד מגורדייף, ונאמר עליו שלבסוף עזב את ה"שיטה" שחלק עם אנשים במשך 25 שנה באנגליה ואמריקה, אך דבר זה אינו ברור מתוך דבריו (בספר שפורסם לאחר מותו, "A Record of Meetings") ואף לא מתוך אמרות אחרים. במהלך הרצאה ב-1924 בלונדון הצהיר כי ימשיך באופן עצמאי את הדרך בה התחיל ב-1921.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוספנסקי נולד במוסקבה. ספרו הראשון, The Fourth Dimension ("הממד הרביעי") הופיע ב-1909. ספרו השני, Tertium Organum; ומודל חדש של היקום (A New Model of the Universe) ב-1931. הוא גם כתב את הרומן חייו המוזרים של איבאן אוסוקין (Strange Life of Ivan Osokin) ואת הרומן שיחות עם השטן. במסעותיו ביקר אוספנסקי באירופה ובמזרח-הודו, ציילון ומצרים—בחיפוש אחר ידע. אולם, עם שובו לרוסיה, הציגו בפניו את גורדייף והוא בילה את השנים הבאות בלימוד איתו.
לאחר המהפכה הבולשביקית אוספנסקי היגר ללונדון דרך איסטנבול. באותו הזמן, לאחר שגורדייף ייסד את המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם בצרפת, הגיע אוספנסקי למסקנה כי אינו מסוגל יותר להבין את מורהו הקודם והחליט לנתק את הקשר איתו. למרות זאת, הוא כתב על הלימוד של גורדייף בספר שכונה תחילה קטעי תורה לא נודעת, ופורסם רק לאחר מותו ב-1947 תחת הכותרת החיפוש אחר המופלא. למרות שיצירה זו ספגה ביקורת מצד חלק מתלמידי גורדייף כמהווה אך תיאור חלקי של מכלול רעיונותיו של גורדייף, היא מספקת ככל הנראה את ההסבר התמציתי ביותר של החומר המצוי בתוכה. בניגוד חריף לכך, בכתבי גורדייף עצמו, כמו סיפורי בעל זבוב לנכדו, רעיונות הלימוד של גורדייף טמונים עמוק תחת רעלה אלגורית. יש לציין כי אוספנסקי קיבל רשות מגורדייף לפרסום החיפוש אחר המופלא, דבר שלכאורה נמנע כמעט מכול תלמיד אחר של גורדייף, אפילו במקרים בהם הדברים המתוארים היו במידה ניכרת פחות שלמים או בהירים, וחלקם נכתבו נגד גורדייף על שגרם לו סבל רב.
הוא נפטר ב-Lynne Place, בסארי שבאנגליה.
זמן קצר לאחר מותו, ב-1947, פורסם הספר הקצר הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם, שעל פי אחדים מממשיכי דרכו הוא יצירתו השלמה ביותר, יחד עם החיפוש אחר המופלא. תעתיקים של חלק מהרצאותיו פורסמו תחת הכותרת הדרך הרביעית ב-1957. ברובו זהו אוסף של שאלות ותשובות, המתאר בפרוטרוט רעיונות חשובים, הן בסיסיים והן מתקדמים, עבור תלמידי לימוד זה.
מאמריו של פ. ד. אוספנסקי נמצאים בארכיון ספריית אוניברסיטת ייל.
הדרך הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שאוספנסקי נפרד מגורדייף, הוא לימד בקבוצות שלו את הדרך הרביעית כפי שהוא הבין אותה. המחלוקת בין אוספנסקי וגורדייף לא הייתה לגבי התכנים של ה"עבודה" כי אם בעניין לימוד ה"עבודה" והעברת הידע לתלמידים חדשים. בספרו "החיפוש אחר המופלא" מציין אוספנסקי סיבות למחלוקת ביניהם. הראשונה מביניהן היא פגיעה בליבו של אוספנסקי, והיא גם הסיבה לעזיבתו את גורדייף.
אוספנסקי הפך את המונח "הדרך הרביעית" והשימוש בו למרכזיים בלימודו את רעיונותיו של גורדייף. הוא התמקד בהרחבה בבתי ספר של הדרך הרביעית ובקיומם במהלך ההיסטוריה.
זכירה עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במונח זכירה עצמית מתכוון אוספנסקי לחוויה של חיבור האדם עם עצמו בצורת מודעות גבוהה ביותר, כמעט וללא הסחות דעת. מצב זה תואר בדרכים שונות על ידי בתי ספר ומסורות שונים, והוגדר בשם זה לראשונה במערב על ידי גורדייף.
מצב הזכירה העצמית הוא מצב בו אדם נמצא (לפעמים לזמן קצר ביותר) ברמת מודעות (consciousness) גבוהה יותר, ובעזרת מודעות זו הוא מצליח לחוות את עצמו ללא היסחפות אחר דמיונות, מחשבות חולפות, תמונות או מסיחי דעת אחרים המסיטים אותו מחוויית עצמו הטהורה.
על פי אוספנסקי, במצב של מודעות "רגילה" (relative consciousness), אין לאדם אפשרות לזכור את עצמו, דהיינו להיות "ער", כיוון שהוא נמצא בהיסחפות מוחלטת אחרי מסיחי דעת כגון מחשבות ורגשות המסיחים את מודעות האדם מעצמיותו, ומביאים אותו לידי היסחפות אחרי מחשבות צדדיות שמנתקים אותו מחוויה זו.
זכירה עצמית איננה דבר פשוט, והיא דורשת לימוד ואימון מרובים. היא מתחילה כאשר אדם מבין שאיננו זוכר את עצמו כמעט אף פעם, ומבין שבאפשרותו לשנות את מצב זה אם יעבוד קשה ובכיוון הנכון.
המונחים ערנות וערות לפי גורדייף ואוספנסקי מתייחסים למצבים שונים של מודעות באדם. המצב הרגיל אצל רוב בני האדם הוא מצב של שינה, והמצב שאליו אנו צריכים לשאוף הוא מצב של עירות.[1]
תלמידיו ותרומתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודני קולין, שכתביו הושפעו עמוקות על ידי מורו, פ. ד. אוספנסקי, ודרכו על ידי ג. א. גורדייף, ושיטתם להתפתחות רוחנית. רודני קולין הוא יוצר פורה ואחד מתלמידיו המוכרים ביותר של אוספנסקי. הוא פגש את אוספנסקי בסתיו 1946. "רודני קולין מיד תפס שמצא את מה שחיפש במסעותיו ובמה שקרא. מאותו הזמן הקדיש את כל עיתותיו ללימוד של אוספנסקי ". יצירתו הנודעת ביותר, תיאורית ההשפעה השמימית, The Theory of Celestial Influence, היא ניסיון שאפתני לאחד את תחומי האסטרונומיה, הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה וההיסטוריה האנושית עם גרסתו של קולין להשפעות פלנטריות. קולין עושה שימוש נרחב בתשיעון, כסמל המאפשר את פענוח סודות הקיום. על אף היותו ספר המתאר את היקום ומקומו של האדם בתוכו, רעיון אפשרותו של האדם לזכור את עצמו עובר כחוט השני לכל אורכו, ונראה שהיווה עבור קולין סיבה עיקרית לכתיבתו.
בתי ספר של הדרך הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד היום ישנן קבוצות, בארץ ובעולם, הלומדות את "הדרך הרביעית", תורתו של גורדייף. ישנן קבוצות הקשורות ישירות ל"בתי-ספר", זו של גורדייף בפריז או זו של אוספנסקי. אלו השתיים קשורות ל"מרכז" רעיונותיו של גורדייף. ישנן גם קבוצות שלא קשורות ל"בתי-הספר" המקוריים אך מתבססות על רעיונות של גורדייף.
בישראל פועלות מספר קבוצות הלומדות את תורתו של גורדייף: בירושלים בתל אביב וביודפת קיימות קבוצות הקשורות לבתי ספר המקוריים שלו.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיפוש אחר המופלא: קטעי תורה לא נודעת, תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף, הוצאת שוקן, 1977.
- הדרך הרביעית, רשומה של שיחות ושל תשובות לשאלות המבוססות על תורתו של ג.י. גורדייף, תרגם אריה בובר, זמורה ביתן, 1993.
- הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם, תרגם ש"ה ברגמן, הוצאת "גל", 1995.
- שיחות עם השטן, תרגם שאול מוהל, הוצאת "קדמת עדן", 2006.
- חייו המוזרים של איוון אוסוקין, תרגמה דינה מרקון, הוצאת תשע נשמות, 2022.
לא תורגמו לעברית[2][עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tertium Organum, 1920
- A new model of the universe, 1931
- Conscience: the search for truth, 1979
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג"א גורדייף, על הכול ומן הכל - סיפורי בעל זבוב לנכדו (תרגום מצרפתית: דבורה דימנט), הוצאת שוקן, 2002.
- ג"א גורדייף, פגישות עם אנשים מיוחדים, ירושלים: שוקן, תשמ"ז-1987.
- רוברט ברטון, זכירה עצמית, הוצאת גל, 2002
- אילן עמית, גורדייף והעבודה הפנימית, הוצאת מפה, 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבריאל רעם, "האדם המודרני חי בשינה", באתר nrg, 5 באפריל 2005
- האמנות להיות נוכח, נוכחות חיה בית-ספר מעשי במסורת הדרך הרביעית
- עופרה עופר אורן, "חייו המוזרים של איוון אוסוקין": כמה קל ליפול אל בורות ישנים, בבלוג "סופרת ספרים", 18 בדצמבר 2022
פטר דמינוביץ אוספנסקי (1878-1947), דף שער בספרייה הלאומית
