פטר סאגאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטר סאגאן
Peter Sagan - seconde étape du Tour de Romandie 2010 cropped.jpg
פטר סאגאן בטור דה רומנדי 2010
תאריך לידה 26 בינואר 1990 (בן 26)
מקום לידה סלובקיהFlag of Slovakia.svg  סלובקיה
כינוי טרמינטור
תחום כביש
התמחות ספרינטר, רולר (Rouleur)
קבוצה נוכחית טינקוף - סקסו בנק
קבוצות עבר קנונדייל
הישגי שיא

אליפות העולם באופני כביש (2015), ניצחון ב-4 קטעים בטור דה פראנס (2012, 2013)
החולצה הירוקה בטור דה פראנס (2012, 2013, 2014, 2015, 2016)
ניצחון ב-4 קטעים בוואלטה אספניה (2011, 2015)
ניצחון ברונדה ון פלנדרן ב-2016

ניצחון בגנט-וולגם (2013, 2016)

פטר סאגאןסלובקית: Peter Sagan; נולד ב-26 בינואר 1990) הוא רוכב אופני כביש סלובקי. סאגאן הוא אלוף העולם במרוץ הכביש לשנת 2015. סאגאן החל את הקריירה שלו כרוכב אופני הרים וניצח ב-2008 באליפות העולם באופני הרים (קרוס קאונטרי) עד גיל 18. לאחר מכן עבר לרכיבת כביש וכבר בגיל צעיר צבר ניצחונות רבים ומשמעותיים. הישגו הבולט ביותר הוא ניצחון בקטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה) בטור דה פראנס ב-2012, 2013, 2014 וב-2015 תוך שהפגין עליונות בולטת על יריביו בקטגוריה זו וניצח אף בשלושה קטעים במרוץ ב-2012 וקטע אחד במרוץ ב-2013. הישג בולט נוסף הוא ניצחונו ברונדה ון פלנדרן ב-2016. סאגאן נחשב כרוכב רב-גוני ובעל יכולת גבוהה גם במרוצים המסתיימים בספרינט רב משתתפים וגם בקטעים גבעיים או הרריים נמוכים.

סאגאן נולד בז'לינה שבצפון סלובקיה. בגיל 9 החל לרכוב על אופני הרים וכבר בצעירותו החל לחפש מסלולים אתגריים.[1] הוא החל להתחרות במרוצי אופני הרים וסייקלוקרוס. ב-2007 זכה במדליות הארד באליפות אירופה באופני הרים בקטגורית ג'וניורס (עד גיל 18) ובאליפות המקבילה בסייקלוקרוס. ב-2008, ניצח באליפות העולם באופני הרים שנערכה בוואל די סול שבאיטליה בקטגורית ג'וניורס ובאותה שנה זכה גם בתואר האירופי המקביל. סאגאן אף זכה ב-2008 במדלית הכסף באליפות העולם בסיילוקרוס.

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאגאן, שרכב במקביל לאופני ההרים גם באופני כביש וסיים במקום השני במרוץ פריז - רובא לג'וניורס ב-2008, חתם ב-2010 על חוזה מקצועני כשהצטרף בגיל 20 לקבוצה האיטלקית הבכירה, ליקוויגאז. כבר במחנה האימון שקדם לעונת 2010 הדהימו תוצאות הבדיקות הרפואיות שלו את מנהלי ורופאי הקבוצה שטענו כי מעולם לא ראו נתונים כאלו אצל רוכב בן 19. הוא החל מיד לבלוט ובמרוץ פריז - ניס ב-2010 ניצח בשני קטעים ובקטגורית הנקודות (החולצה הירוקה). הוא המשיך וזכה בשני ניצחונות נוספים בקטעים של הטור של קליפורניה ובספטמבר 2010 סיים במקום השני במרוץ החד-יומי הקשה, Grand Prix Cycliste de Montréal, אחרי המנצח רוברט חסינק ולפני ריידר הייסדל. בסך הכל, צבר סאגאן 5 ניצחונות במהלך 2010.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 ניצח סאגאן בטור של סרדיניה. לאחר שניצח ב-3 קטעים מתוך חמשת קטעי המרוץ ובקטגורית הנקודות. במקומות 2-5 בדרוג הכללי במרוץ סיימו רוכבים הידועים כמצטיינים בטיפוס.[2] ניצחון זה הוכיח את יכולתו הגבוהה של סאגאן הן בסיומי קטעים שהסתיימו בספרינט רב משתתפים והן בקטעים בהם נדרשו יכולות טיפוס. הוא המשיך וניצח קטע בטור של קליפורניה וניצח בפעם השנייה ברציפות בקטגורית הנקודות שבמרוץ זה. בטור דה סוויס שנערך ביוני הוא ניצח בקטגורית הנקודות במרוץ ואף ניצח בקטע הררי לאחר שרדף אחרי דמיאנו קונגו במורד וניצח אותו בספרינט. בכך הדגים סאגאן את רב-גוניותו ואת יכולתו הגבוהה ברכיבה במורדות הרריים. בתחילת אוגוסט ניצח סאגאן בטור של פולין לאחר שניצח בשני קטעים במרוץ ובקטגורית הנקודות. בוואלטה אספניה באותה שנה הוא ניצח בשלושה קטעים, אחד מהם, הקטע המסיים במדריד. בסך הכל, צבר סאגאן 14 ניצחונות במהלך 2011.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2011 האריך סאגאן את חוזהו עם ליקוויגאז בשנתיים. הוא ויתר על חלק מתנאיו הכספיים כדי שאחיו, יוראי, המבוגר ממנו בשנה, יוכל להצטרף גם הוא כרוכב לליקוויגז. בעונה זו בלט סאגאן גם במרוצים החד-יומיים הקלאסיים. אמנם הוא לא הצליח לנצח באף מרוץ אך השיג מקבץ של תוצאות נאות: מקום רביעי במילאנו - סן רמו, מקום שני בגנט - וולחם, מקום חמישי ברונדה ון פלנדרן ומקום שלישי במרוץ אמסטל גולד. גם במרוצי הקטעים של תחילת העונה הוא זכה להצלחה כשניצח בקטע אחד במרוצים הטור של עומן (ובקטגורית הנקודות), טירנו - אדריאטיקו ושלושת הימים של דה פאנה. לשיאו הגיע בטור של קליפורניה כשניצח בחמישה קטעים מתוך שמונת קטעי המרוץ ובקטגורית הנקודות. בשניים מהקטעים בהם ניצח הוא עשה זאת למרות תקלות ונפילות בהן היה מעורב בקילומטרים האחרונים של הקטע. לאחר הקטע השני במרוץ אמר עליו הרוכב האמריקאי הוותיק, כריס הורנר:

פטר סאגאן תמיד טוב. תמיד... לא יפתיע אותי אם ינצח חמישה קטעים בטור של קליפורניה. אני אפילו לא ידעתי שהיה לו נקר ב-10 הקילומטרים האחרונים. אבל ראיתי אותו בטירנו - אדריאטיקו כשנפלה לו השרשרת קילומטר אחד לסיום והוא הצליח להגיע קדימה. ראיתי אותו עושה דברים עוד יותר מרשימים מלקבל נקר ב-10 הקילומטרים האחרונים ולהגיע קדימה שוב. יש לילד הזה כישרון בכל התחומים ויש לו את זה לאורך כל השנה.

– כריס הורנר לאתר Velonews[3]

לפני הטור דה פראנס ערך סאגאן התערבות עם פאולו זאני, נשיא ליקוויגאז, ובה הבטיח זאני לקנות לסאגאן מכונית פורשה אם זה ינצח בקטגורית הנקודות (החולצה הירוקה) ובשני קטעים במרוץ. סאגאן ניצח בקטע הראשון במרוץ לאחר שהיה הרוכב היחיד שהצליח להצמד לניסיון בריחת יחיד של פביאן קנצ'לארה לקראת הסיום וגבר עליו בספרינט הסיום. בהמשך ניצח סאגאן בשני קטעים נוספים: קטע 3 וקטע 6. כשחצה את קו הסיום בקטע 3 חיקה סאגאן את תנועת ידי פורסט גאמפ בעת ריצה ועורר בכך ביקורת על חוסר כבוד למתחריו. מצד שני היה מי שטען שהדבר מוסיף נופך בידורי למרוץ ואין בכך רע. סאגאן נטל את החולצה הירוקה כבר בקטע השני והיא נשארה על כתפיו לאורך כל המרוץ עד הסיום בפריז. הוא רכב במשך כל המרוץ בצורה אגרסיבית, הצטרף לבריחות בקטעים הרריים וכך הצליח לצבור נקודות רבות בתחרות הנקודות. הוא סיים את התחרות עם 421 נקודות והקדים את אנדרה גריפל שסיים שני עם 280 נקודות. בסך הכל, צבר סאגאן 15 ניצחונות במהלך 2012.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאגאן (מימין בירוק), על מעלה הקמלברג, בדרכו לניצחון במרוץ גנט-וולגם 2013 (במרכז: אדוואלד בואסון האגן)

ב-2013 החליפה קבוצתו של סאגאן את שמה לקנונדייל בעקבות כניסת מממן חדש לקבוצה. את ניצחונותיו הראשונים בעונה השיג סאגאן בטור של עומאן כשניצח בשני קטעים. ניצחונו הבא היה במירוץ החד-יומי האיטלקי Gran Premio Città di Camaiore. במרוץ היוקרתי סטראדה ביאנקה הוא סיים שני לאחר בן קבוצתו מורנו מוזר, שתקף מתוך קבוצת בריחה של שלושה רוכבים בה נכלל גם סאגאן. למילאנו-סן רמו הגיע כאחד מהמועמדים המובילים לניצחון אך נכנע במאוץ לקו הסיום למנצח ג'רלד צ'יולק. במרוץ גנט-וולגם תקף סאגאן את החבורה המובילה כשנותרו 4 ק"מ לסיום והצליח לפתוח פער של 23 שניות עד לניצחון בסיום. שבוע לאחר ניצחו זה, הגיע סאגאן לרונדה ון פלנדרן כאחד מהמועמדים לניצחון. הוא סיים שני לאחר שנכנע לפביאן קנצ'לארה שהפגין יכולת גבוהה ביותר. בטקס חלוקת הפרסים למנצחים עורר סאגאן שערורייה כשאחז במופגן בישבנה של אחת מנערות הפודיום בעת שזו נשקה למנצח. לאחר גינויים מקיר אל קיר למעשהו, התנצל סאגאן והגיש לנפגעת פרחים לאחר שלושה ימים, לפני הזינוק למרוץ ברבאנטס פיי. הוא ניצח במרוץ זה לאחר שהקדים את פיליפ ז'ילבר.

בשבוע הראשון בטור דה פראנס סיים סאגאן במספר קטעים במקום השני. אולם, אכזבה זו לא מנעה ממנו לקחת את החולצה הירוקה כבר בקטע השלישי. בקטע השביעי, שהסתיים באלבי לאחר תווי גבעי של המסלול, הצליח סאגאן לנצח לאחר שקבוצתו הצליחה בעבודה מאומצת להביא את הדבוקה המצומצמת שנותרה בראש למאוץ רב משתתפים. הוא המשיך להחזיק בחולצה הירוקה לאורך כל המרוץ עד פריז כשצבר בסיום 409 נקודות בקטגוריה זו והקדים את מרק קוונדיש שסיים שני עם 312 נקודות. לקראת אליפות העולם במרוץ הכביש השתתף סאגאן בשני מרוצים יוקרתיים בקנדה. בגרנד פרי לאופניים של קוויבק היה פעיל ודומיננטי אך נכנע בסיום. במרוץ השני, גרנד פרי לאופניים של מונטריאול, תקף את חבריו לחבורת החוד כ-5 ק"מ לסיום והצליח להחזיק בפער גדול עד הניצחון בסיום. לאליפות העולם בפירנצה הגיע סאגאן כמועמד המוביל. אולם, במרוץ המפרך שארך 272 ק"מ, הוא כשל וסיים רק במקום השישי. בסך הכל, צבר סאגאן 21 ניצחונות במהלך 2013.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 2014 סיים סאגאן שני במרוץ סטראדה ביאנקה (אחרי מיכל קוויאטקובסקי) ואחרי שניצח גם בשני קטעים ובחולצת הנקודות בטירנו - אדריאטיקו חיזק את היותו מועמד מוביל במרוץ מילאנו-סן רמו, אולם הוא סיים את המרוץ במקום השישי בלבד. לאחר שבוע, ניצח סאגאן במרוץ החד-יומי הקלאסי, E3 הארלבקה ואחרי שלושה ימים נוספים סיים במקום השלישי במרוץ גנט-וולחם, לאחר שנוצח במאוץ אל קו הסיום על ידי ג'ון דגנקולב וארנו דמאר. הוא נטל חלק במרוץ פריז - רובה וסיים במקום השישי. בטור דה פראנס השיג סאגאן מקבץ מרשים של מיקומים במיאוצים אל קו הסיום אך לא הצליח להשיג ניצחון באף קטע. עובדה זו לא מנעה ממנו להחזיק בחולצה הירוקה מהקטע ה-2 ועד הסיום בפריז. בכך השלים זכייה שלישית ברציפות בחולצה הירוקה בכל שלושת מרוצי הטור דה פראנס בהם נטל חלק והיה לרוכב השני בהיסטוריה (הראשון הוא פרדי מרטנס, הרוכב הבלגי שהיה פעיל בשנות ה-70) שהשיג הישג דומה.
לקראת סוף 2014, עם ההודעה על שילובה העתידי של קבוצת קנונדייל בקבוצת גרמין-שארפ, חתם סאגאן (יחד עם אחיו יוראי) בקבוצת טינקוף-סקסו בנק לשלוש שנים בהן הוא צפוי לקבל שכר שנתי של כ-3.5 מיליון אירו.
בסוף נובמבר 2014 נתן סאגאן את חסותו לקבוצת אופניים ישראלית חדשה בדרג הקונטיננטל - קבוצת סייקלינג אקדמי. אירוע ההשקה של הקבוצה, הכוללת רוכבים ישראלים, סלובקים, צ'כים ופולנים, נערך בירושלים במעמד ראש העיר, ניר ברקת.[4]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקה הראשון של שנת 2015 בקבוצתו החדשה, "טינקוף-סקסובנק", היו השגיו של סאגאן מתחת למצופה ממנו. הוא אמנם סיים שני בסטראדה ביאנקה, אך במרוצי האביב הקלאסיים הוא לא הגיע לפודיום וסיים במקום הרביעי במרוץ מילאנו - סן רמו וברונדה ון פלנדרן.
הוא המשיך את מקבצי ההישגים שלו משהשנים הקודמות בטור של קליפורניה וב-2015 ניצח גם בשני קטעים וגם בדרוג הכללי של המרוץ.
בטור דה פראנס, נכשל סאגאן בהשגת ניצחונות בקטעים בודדים, וזאת, למרות הפגנת כושר מצוין ורכיבה התקפית במספר קטעים, שבחמישה מהם סיים במקום השני. בסיום המרוץ הוא זכה בחולצה הירוקה בפעם הרביעית ברציפות.
הוא זכה לניצחון בקטע מספר 3 בוואלטה אספניה, אך נאלץ לפרוש מהמרוץ לאחר שבקטע מספר 8 פגע בו אופנוע ליווי מטעם מארגני המרוץ.
סאגאן ניצח במרוץ הכביש באליפות העולם שנערכה בריצ'מונד שבארצות הברית. למרות נחיתות נבחרת סלובקיה, שכלל שלושה רוכבים בלבד (כולל פטר סאגאן), הצליח סאגאן להשאר במהלך רוב המרוץ האגרסיבי, סמוך לקדמת הדבוקה. הוא תקף בעלייה קצרה המרוחקת 3 קילומטרים מקו הסיום וניצל את הטכניקה המצוינת שלו ברכיבה במורד ובעקומות כביש חדות כדי ליצור פער, עליו הצליח לשמור עד לקו הסיום.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוץ E3 הארלבקה סיים סאגאן במקום השני לאחר שברח ביחד עם מיכל קוויאטקובסקי ב-30 הק"מ האחרונים, אך נכנע לו במאוץ אל קו הסיום. לאחר יומיים ניצח בשנית במרוץ גנט-וולגם. סאגאן השיג את ניצחונו הראשון במונומנט כשניצח ברונדה ון פלנדרן. הוא הפגין עליונות על שאר המתחרים, לאחר שברח בתחילה עם קוויאטקובסקי כ-32 ק"מ לסיום וברח בפעם השנייה במעלה הפטרברג כ-13 ק"מ לסיום. סאגאן רכב לבדו משם ועד לסיום והקדים את פביאן קנצ'לארה וספ ונמרקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jen See, ‏Who Is Peter Sagan?, אתר Bicycling,‏ 17 במאי 2012
  2. ^ 2-חוסה סרפה, 3-דמיאנו קונגו, 4-מיקלה סקרפוני, 5-אמנואלה סלה
  3. ^ Matthew Beaudin, Peter the Great shows class and adaptability in Amgen win, אתר Velonews, ‏ 13 במאי 2012
  4. ^ דני אסקרוב, סייקלינג אקדמי - התמונה הגדולה, באתר "בייק פאנל", 1 בדצמבר 2014