פטר סילפן
 | |
| לידה |
1931 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 2024 (בגיל 93 בערך) ישראל |
| תאריך עלייה | 1956 |
| השכלה | פרופסור לרפואה |
| התמחות | פוסט טראומה בעקבות פעולות איבה, פסיכיאטריה פורנזית (משפטית), קרימינולוגיה קלינית והערכת מסוכנות של עבריינים חולי נפש. |
| מעסיק | שרות המדינה, משרד הבריאות |
| תפקידים |
רופא, מרצה באוניברסיטה, חוקר |
| תארים |
פרופסור |
| הנצחה | הקדשת הספר "קרימינולוגיה קלינית בישראל" לזכרו לאחר מותו בשנת 2025 |
| בת זוג | ימינה סילפן, רותי שיניצקי |
| מספר ילדים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פרופסור פטר סילפן (1931 – 18 בדצמבר 2024) היה רופא פסיכיאטר, מומחה לקרימינולוגיה שהגה והקים את מקצוע הקרימינולוגיה הקלינית בשדה ובאקדמיה בישראל. הוא נחשב למנהיג ומורה פורץ דרך וכאחד מ"דור ענקים". זוכה פרס מפעל חיים מטעם איגוד הפסיכיאטריה הישראלי ויקיר העיר חולון. שימש פרופסור לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללה האקדמית גליל מערבי בעכו וראש התוכנית לפסיכיאטריה משפטית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופ' פטר סילפן נולד ב-1931 בבודפשט בירת הונגריה. כבן למשפחה דתית למד בבית-ספר יהודי. תיכון למד בבית ספר כללי. משפחתו שרדה את השואה הודות למפעל ההצלה של ראול ולנברג. לאחר המלחמה נשאר בבודפשט ובין השנים 1950–1956 למד רפואה באוניברסיטת זמלווייס בבודפשט. בשנת 1956, כשפרץ המרד ההונגרי נגד השלטון הפרו-סובייטי, נמלט מהונגריה ועלה לישראל.
היה אדם סקרן ותאב-דעת ולצד הרפואה התמצא היטב במדעי הטבע ובמדעי הרוח.[1]
עבודתו כפסיכיאטר ופעילותו האקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרבית שנות עבודתו בישראל היה עובד מדינה ופעל בשדה האקדמי ובפעילות ציבורית בתחומו. כשלושים וחמש שנים עמד בראש מחלקת בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר[2][3] ובמקביל היה מנהל המרכז לבריאות הנפש "באר יעקב" השייך למשרד הבריאות.[4] מאמצע שנות התשעים היה חבר בצוות הבקרה הארצי של מערך בריאות הנפש בישראל ולאחר פרישתו לגמלאות מונה לראש הצוות במינוי מיוחד.
ב- 1959 התיישב בחולון בשכונת תל-גיבורים, הקים בה משפחה והחל לעבוד כרופא משפחה בקופת חולים בתחנת מגידו, "עם נהג וג'יפ".[4] שם ניתן שירות לאזור עפולה ובית שאן. בתקופה זו גם השלים את התמחותו בפסיכיאטריה בבית-החולים הפסיכיאטרי בעכו, החל לעבוד עם עבריינים, והמשיך להתמחות נוספת - בפסיכיאטריה משפטית. כפסיכיאטר ודובר גרמנית היה בין הרופאים שבדקו את אדולף אייכמן בישראל ב־1960.[5]
בשנות ה־60 הראשונות יסד מסגרת טיפולית לנוער חריג, ארגן חבורות רחוב והפעיל את המועדון הראשון ל"נוער עזוב" בבית-ספר "עמל" בעירו חולון. מאמציו נשאו פרי ובעיריית חולון העריכו שיוזמותיו הביאו לירידה ניכרת בתופעות האלימות והשימוש לרעה בסמים בקרב נוער השוליים ולהפחתת המתחים והעימותים הבין-שכונתיים. רבים מבני נוער אלה מצאו דרכם לשרות בצה"ל ולמסלול חיים של אזרחים תורמים ומועילים לחברה. על כך ועוד הוענק לו בשנת 1996 פרס "יקיר העיר חולון".[3]
ב-1964 מונה למרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת הגליל המערבי בעכו. בתקופה זו שימש ראש השירות הפסיכיאטרי בשירות בתי הסוהר (שב"ס).[3][4] ב-1968 החל בלימודי פסיכיאטריה משפטית אותם עשה בווינה, גרמניה, דנמרק והולנד. עם תום לימודיו חזר לאוניברסיטת בר-אילן לתפקיד ראש המגמה הקלינית לתואר שני במחלקה לקרימינולוגיה אותה ייסד.[2] בשנים 1970–1985 לימד פסיכיאטריה משפטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
ב- 1971 שימש יועץ לרפואה משפטית במחוז ליד העיר שטוטגרט בגרמניה. "את החשבון שלי עם הנאצים סגרתי כשעבדתי בגרמניה בשנת 1971, כיועץ לרפואה משפטית במחוז ליד העיר שטוטגרט", אמר.[4]
ב- 1992 הקים את בית-הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר-אילן.[3] ב־1993 מונה למנהל מרכז בריאות הנפש בבאר-יעקב. ב־1995 כיהן כיו"ר ועדה מקצועית לניסוח נייר עמדה בנושא חוות דעת פסיכיאטרית לבתי משפט. המסמך נועד לשקף את התפיסה המודרנית של הפסיכיאטריה המשפטית ולהציע קווים מנחים למתן חוות דעת משפטית, קווים שיהיו מקובלים על חברי איגוד הפסיכיאטריה בישראל.[6] ב־1996 מונה לראש התוכנית לפסיכיאטריה משפטית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
ב- 1999 הקים מרפאה לטיפול בפאראפילים שמוקמה בבית החולים "אברבנאל" בבת ים, והייתה כפופה מקצועית לבית החולים "וולפסון" בחולון. שימש כחמש שנים כיועץ מטעם ארגון הבריאות העולמי באירופה ויועץ מדעי של נציב שירות בתי הסוהר.[7] בשנת 2009 זכה בפרס מפעל חיים מטעם איגוד הפסיכיאטריה הישראלי.[4]
עמדותיו ודעותיו המקצועיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כרופא פסיכיאטר פעל "בתחומים האפלים" של מקצועו, כמו בטיפול במכורים לסמים ובעברייני מין, כולל פדופילים, בהם טיפל בפסיכותרפיה – בתקופה בה הסירוס הכימי נחשב לאפשרות הטיפול המועדפת – ובכך תרם רבות להבנת הפרעות אלה.[1] היה בעל דעות מוצקות ועמדות נוקבות בנוגע לתפקיד הרופא, לתפקוד המערכת הרפואית וטיפול החברה בחולי הנפש ובפרט בעבריינות הנובעת ממחלה, דעות ועמדות אותן הביע מעל הבמות השונות, כולל בוועדות הכנסת.
הוא האמין שכרופא המטפל בחולים שהם בשולי החברה הוא מחויב לחולה ועליו להעדיף את טובתו: "הצוות ואני קיימים למען הפציינט ולא למען הממסד או החברה",[4] "תפקידו של רופא אינו להגן על החברה, אלא לתת שירות לפרט [...] עבורי הרופא קודם כל נאמן לפציינט שלו. בשבועת היפוקרטס נשבעתי לא להזיק לחולים שלי ולנסות להיטיב עמם, לא נשבעתי להגן על החברה."[8] הוא ניסה לפעול נגד סטיגמות ודעות קדומות כלפי חולי נפש ואמר: "אני לא חושב שבין חולי נפש יש יותר עבריינים, אלא שבין עבריינים יש יותר חולי נפש מאשר באוכלוסייה הכללית".
הוא האמין שניתן לשקם אסירים פראפיליים וששיקום עדיף על כליאה.[4] בנושא פשיעה, מחלות נפש והפרעות אישיות הסביר "כשמדברים על פשיעה לא מדובר רק במחלות נפש אלא גם בהפרעות אישיות, המתבטאות בעיקר באי-יכולת ליצירת קשר ולהתמיד בו".[8] הייתה לו ביקורת על תופעות שונות בחברה בכלל ובישראל בפרט. למשל אמר: "טוב יותר ללמוד כשיש לך ניסיון מעשי, אבל בישראל אף אחד לא אוהב ללמוד. אנחנו אוהבים ללמד." ועוד אמר "אנחנו לומדים מהאמריקאים כל מה שגרוע".[4]
מפרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה](רשימה חלקית)
- קונצפציה טיפולית לבית סוהר לצעירים[9]
- חוות דעת פסיכיאטרית לבית משפט - נייר עמדה[6]
- הטיפול הקבוצתי בנוער הבעייתי[10]
- קרימינולוגיה קלינית בישראל: תאוריה, מחקר וקליניקה - ספר[11][12]
- חוויית חוסר האונים ככלי טיפולי בקורבנות טראומה: פרק לקריאה[13]
- דף מידע על פאראפיליה[14]
- Clinical criminology in Israel[15]
- התייחסות פסיכיאטרים בישראל לטיפול בעבריינים[16]
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במשך כעשור שימש יו"ר איגוד הפסיכיאטריה המשפטית בישראל[7]
- כשש שנים שימש יו"ר הסניף התל אביבי של האיגוד וגזבר[7]
- נשיא ומייסד האגודה לקרימינולוגים קליניים בישראל[17]
- גזבר האגודה הישראלית-פולנית לבריאות הנפש.[18]
- חבר בוועדת הבריאות העירונית בחולון.[3]
תרומתו הייחודית לפסיכיאטריה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופסור פטר סילפן היה האיש שהגה והקים את מקצוע הקרימינולוגיה הקלינית בשדה ובאקדמיה בישראל. הוא נחשב למנהיג ומורה דרך, חוקר, ומטפל ששאל את השאלות הקשות, לא פחד להטיל ספק במוסכמות, והאמין תמיד בכוחו של האדם לשנות. הקרימינולוגיה הקלינית בישראל, כפי שהיא מוכרת במאה ה-21, היא תוצר של חזונו המיוחד. הוא הניח את היסודות למקצוע שבו פועלים ומלמדים בישראל. האמין בכל ליבו שיש לראות את האדם בכל היבטיו - על חולשותיו, חוזקותיו, ובעיקר על יכולתו לשנות את גורלו.[19]
ייסד את המגמה הקלינית לתואר שני במחלקה לקרימינולוגיה והקים את בית-הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר-אילן. פיתח את תחומי המחקר בפסיכיאטריה פורנזית (משפטית).[20]
ערך את הספר "קרימינולוגיה קלינית בישראל: תאוריה, מחקר וקליניקה". העורכים השותפים כתבו בפתח הספר: "לעת התקנתו הסופית של הספר לדפוס הלך לעולמו פרופ׳ פטר סילפן, מעורכיו. כפי שמתואר בין הדפים להלן, פטר סילפן, פסיכיאטר משפטי וקרימינולוג קליני, הגה, יצר ובנה את המקצוע הנקרא ״קרימינולוגיה קלינית״ בישראל – ויצירה חלוצית ייחודית בעולם כולו. ב ״רוח הסילפנית״ הדינמית וחסרת המנוח שאפיינה אותו, היה עסוק כל שנותיו בטיפול, אבחון, הוראה ומחקר, הדרכה, התפלמסות, הובלה וניהול ובהתוויית דרך כמגדלור אנושי ומקצועי".[11]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 - אות יקיר העיר חולון.[3]
- 2009 - פרס מפעל חיים מטעם איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל בעבור תרומה רבה לקידום הפסיכיאטריה בישראל.[8][7]
- 2025 - הוקדש לזכרו הספר "קרימינולוגיה קלינית בישראל- תיאוריה, מחקר וקליניקה"[11] אותו ערך עם שותפים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לימינה, ממנה נולדו שתי בנותיו: בלהה סילפן, נעמי סילפן ונכדה - נרקיס. לאחר מותה של רעייתו חי בזוגיות עם רותי שיניצקי. נפטר בהיותו כבן 93. עד ימיו האחרונים עבד כרופא וקיבל מטופלים במרפאתו, כולל ניצולי הטבח בפסטיבל נובה ב־2023.[21]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנו נפרדים מפרופסור פטר סילפן, מתוך דף הפייסבוק של האגודה לקרימינולוגים קליניים בישראל.
- יקיר העיר חולון.
- עיריית חולון, עיריית חולון יקירי העיר.
- מנשה רז, האיש הזה דר פטר סילפן הוא מלאך, מתוך דף הפייסבוק של מנשה רז.
- גבי גזית, 103 FM עדי ברקן על התמכרותו למין: "זה התיש אותי פיזית. הורדתי 7–8 ק"ג", ראיון מוקלט עם פרופ' סילפן.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אבשלום אליצור, היסטוריה נסתרת, באתר פייסבוק, 5 בדצמבר 2024
- ^ 1 2 המחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת בר אילן, סילפן פטר, המחלקה לקרימינולוגיה, באתר אוניברסיטת בר אילן, 20.11.2025 (עדכון)
- ^ 1 2 3 4 5 6 עיריית חולון, יקיר העיר פרופ' סילפן פטר, באתר עיריית חולון יקירי העיר, 1996 - תשנ"ו
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יריב פלג, הזדמנות שנייה: ניצול השואה שמקדיש את חייו לשיקום עברייני מין, באתר מאקו, 7 באפריל 2013
- ^ אבי ובני עורי, הרופאים שטיפלו, בדקו ואבחנו את אייכמן בישראל, 24 בנובמבר 2011
- ^ 1 2 פטר סילפן, חוות דעת פסיכיאטרית לבית משפט - נייר עמדה, באתר ויקירפואה - האיגוד הישראלי לרפואת המשפחה, 1995
- ^ 1 2 3 4 אלברט לוי, פרס מפעל חיים לפרופסור פטר סילפן, באתר עכו נט, 18 במאי 2009
- ^ 1 2 3 אילת ברעם-צברי, דילמת האסיר, באתר גלובס, 17 במאי 2009
- ^ סילפן פטר, שרה בן דוד, קונצפציה טיפולית לבית סוהר לצעירים, באתר אוניברסיטת אריאל, החוג לקרימינולוגיה
- ^ פטר סילפן, הטיפול הקבוצתי בנוער הבעייתי, באתר הספריה הלאומית, תשכ"ח
- ^ 1 2 3 פטר סילפן, יעל אידיסיס, ליאור כהן-רז (עורכים), קרימינולוגיה קלינית בישראל: תיאוריה, מחקר וקליניקה, באתר הספרייה הלאומית, תשפ"ה, 2025
- ^ יעל אידיסיס, ליאור כהן-רז, פטר סילפן, קרימינולוגיה קלינית בישראל : תיאוריה, מחקר וקליניקה, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשפ"ה, 2025
- ^ יעל אידיסיס, ליאור כהן-רז, פטר סילפן, חוויית חוסר האונים ככלי טיפולי בקורבנות טראומה: פרק לקריאה, באתר בטיפולנט
- ^ סילפן פטר, פאראפיליה דף מידע, באתר ויקירפואה - האיגוד הישראלי לרפואת המשפחה
- ^ סילפן פטר, Clinical criminology in Israel, הספריה הלאומית, 1976
- ^ פטר סילפן, שרה בן דוד, רחל אשל, דינה למן, חיה היכל, דינה קליגר, התייחסות פסיכיאטרים בישראל לטיפול בעבריינים, באתר אוניברסיטת אריאל, 1980
- ^ האגודה לקרימינולוגים קליניים, בעלי תפקידים, באתר האגודה לקרימינולוגים קליניים
- ^ האגודה הישראלית פולנית לבריאות הנפש, באתר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל
- ^ האגודה לקרמינולוגים קליניים בישראל, אנו נפרדים מפרופסור פטר סילפן, באתר פייסבוק, 5 בדצמבר 2024
- ^ אוניברסיטת בר אילן, המחלקה לקרימינולוגיה, פרופ' פטר סילפן, באתר אוניברסיטת בר אילן
- ^ קובי- מטופל לשעבר, אל דוקטור פטר סילפן הגעתי לראשונה בקיץ 2015, 18 בדצמבר 2024