פיאצה מרקאטו (נאפולי)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כיכר עירונית  |
| מיקום |
פנדינו |
| מדינה |
איטליה |
| קואורדינטות | 40°50′50″N 14°15′57″E / 40.8472°N 14.2658°E |
 | |
  | |
פיאצה דל מרקאטו או פיאצה מרקאטו של נאפולי (באיטלקית:Piazza del Mercato או Piazza Mercato ב ניב נאפוליטני: Chiazza da Mercato ) היא אחת הככרות ההיסטוריות והמפורסמות של העיר נאפולי באיטליה, לא רחוקה מהנמל, ברובע פנדינו, קרוב לרובע מרקאטו. היא נבנתה לראשונה בימי שלטון הנורמנים, כשנודעה כ"ארנה" או "קמפו די מוריצ'ינו". ב-639 נזירים כרמליטים בנו בה כנסייה שנועדה להגן את התמונה המופלאה של הבתולה מרים ("המדונה החומה"). במאה ה-9 הוקמה בככר הכנסייה סנטה מריה דל כרמינה. אחרי שקרלו הראשון לבית אנג'ו, מלך נאפולי בחר בנאפולי כעיר הבירה שלו, הכיכר הפכה לשוק הרשמי של העיר [1] במהלך מאות השנים הייתה הככר מרכז המסחר של העיר וכן אתר מרכזי להוצאות להורג.[1] כיכר מרקאטו גובלת בכיכר כרמינה שבה נמצאת הבזיליקה דל כרמינה מג'ורה. בכיכר מרקאטו מתקיימות כל שנה מרבית החגיגות המאורגנות על ידי הבזיליקה דל כרמינה. ב ערב 5 בינואר מתקיים יריד חג ההתגלות. בסוף החודש מאי מקיימים כאן טקסים עם לפידים ו"הרמת דגלים"
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקור היה זה מרחב בעל צורה לא סדירה מחוץ לחומות העיר, ונקרא "קמפו דל מוריצ'ינו", "שדה החומה הקטנה" מכיוון שהיה צמוד לחומה.. ב-1270 המלך שרל הראשון מבית אנז'ו קבע את בירתו בנאפולי. הוא העביר לקמפו די מוריצ'ינו את שוק העיר שמהתקופה היוונית-רומית התקיים ב" אגורה" שבכיכר סן לורנצו או סן גאטנו.[1]. כיכר שוק זאת שימשה כמרכז המסחרי של נאפולי למשך מאות שנים. היא שינתה את שמה לשוק סן אליג'ו ובעיקר ,"הפורום הגדול" - Foro magno (פורו מאניו). המקום שימש כצומת לדרכי מסחר חשובות.
הכיכר נודעה גם כמקום הוצאות להורג פומביות. הראשונה התקיימה ב-29 באוקטובר 1268 כשבפקודת שארל הראשון מבית אנז'ו נערפו כאן ראשיהם של קונרד השלישי, מלך ירושלים שנודע גם כקונרדין, דוכס שוואביה, או באיטלקית "קוראדינו די סווביה" (Corradino di Svevia) ושל שבעה ממרעיו כעונש על כך שביקשו לכבוש בחזרה את נאופלי מידי בית אנז'ו.[1] האדם האחרון שהוצא להורג בכיכר היה בספטמבר 1800 אישה בשם לואיזה סנפליצ'ה, בעת האירועים שהביאו לקץ הרפובליקה הפרתנופית מ-1799. אולם הכיכר התפרסמה במיוחד כמקום שבו פרץ באמצע המאה ה-17 המרד של מזניילו, מנהיג מהפכן שנולד בבית שמאחורי הכיכר. ב-1997 הוצבה שם לוח עם אפיגרף:
In questo luogo era la casa dove nacque |
 |
במקום הזה היה הבית שבו נולד ב -29 ביוני 1620 טומאזו אניילו ד'אמלפיו שבו התגורר כעת היותו קפיטן ג'נרל של העם הנאפוליטני
מזניילו נהרג גם הוא בכיכר.
ב-1781 כמה ביתנים מעץ בכיכר עלו באש בעקבות מופע זיקוקין. בהמשך הורה המלך פרדיננדו הרביעי מבית בורבון או פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות, לבנות פה אכסדרה המקיפה חלק מהככר וסייעה להסדרת אתר השוק. הפרויקט הוטל על האדריכל פרנצ'סקו סיקורו שבנה במרכז הכיכר משמאלאת הכנסייה סנטה קרוצ'ה א פורגטוריו אל מרקאטו (Santa Croce e Purgatorio al Mercato). סיקורו איחד בכנסייה אחת שתי כנסיות קודמות שנהרסו בדליקה - כנסיית הצלב הקדוש (Santa Croce) וכנסיית כור המצרף (del Purgatorio). האדריכל קישט את הכיכר גם בשלוש מזרקות, עם אובליסק מצרי, 4 ספינקסים וראשי אריות.
ההפגזות של כוחות הברית ב-1943 בימי מלחמת העולם השנייה[2] הרסו בצורה חמורה שת אזור הנמל ובייחוד את כיכר מרקאטו ואת הרחובות מסביב. ב-1958 בימי הספקולציות בנדל"ן בעת כהונתו של ראש העיר אקילה לאורו בחלק הדרומי של הכיכר בנה הקבלן על חורבות בתים עתיקים וסמטאות שנהרסו בנה הקבלן מרקו אוטיירי את הבלוק אוטיירי (Palazzo Ottieri), בניין דירות ענק, החוסם את גישה החזותית אל הבזיליקה סנטה מריה דל כרמינה שפעם הייתה חלק מהכיכר.
סוחרים רבים עברו מחוץ לעיר במרכז לפיתוח בנולה שנפתח ב-1986 ועזיבתם תרמה גם היא להזנחת הכיכר. היא עוברת עבודות שיפוץ ארוכות שנים ונפתחה בה חניון ענק מתחת לכיפת השמים. בשעות הערביים ובלילות פוקדות את הכיכר כנופיות של נערים עבריינים רכובים על אופנועים והפוגעים פגיעות מכוונות למומומנטים. ביום שישי המאמינים המוסלמים נקראים לתפילה במסגד הקרוב.
אתרים חשובים, מונומנטים ואטרקציות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר מקושטת בשתי מזרקות עם אוסליקים מצריים מן המאה ה-17, הנמצאות בצד המזרחי והמערבי שלה. במרכז באכסדרה מן המאה ה-18 בולט בניין הכנסייה סנטה קרוצ'ה א פרוטגטוריו אל מרקאטו (כנסיית הצלב הגדול והכור המצרף). גם המזרקות, הכנסייה והאכסדרה הן יצירותיו של האדריכל פרנצ'סקו סיקורו.
- כנסיית הצלב הקדוש והכור המצרף
Chiesa di Santa Croce e del Purgatorio al Mercato באמצע בצד האחורי של הכיכר. יש לה כיפה מלבנים צבעוניים.[1]. בתוך הכנסייה יש עמוד מפורפיר עם צלב גדול המציין את מקום הגרדום שבו הוצא להורג קונרדין ומשוואביה[1]
- שתי מזרקות - אובליסק - מאה ה-17-18
- . אכסדרה - הוסדרה בצורת חצי מעגל בצד האחורי של הכיכר ב-1781, עם ארבעה מעברים. מאחוריה עומדת כנסיית הצלב הקדוש והכור המצרף[1]
- מן הכיכר ניתן לראות את מגדל הפעמון של בזיליקת סנטמה מריה דל כרמיה מג'ורה
- ובצד הנגדי - כנסיית סנט'אליג'ו מג'ורה.
- בעבר היו קיימות עוד שלוש מזרקות: מזרקת הדולפינים . חושבים שמשם נאם מזניילו בפני העם. ב-1812 נרכשה על ידי העיירה סרטו סניטה וכיום נמצאת במרכז יישוב זה.
מזרקה אחרת הוקמה ב-1653 בצלע הימני של הכיכר בעת שלטונו של המשנה למלך הרוזן אוניאטה, איניגו ולס דה גוואר אל מוסו. היא נבנתה על ידי קוזימו פנצאגו ונקראה גם Fontana maggiore . פרנצ'סקו סיקורו שיפץ אותה ב-1788 ואבל לא שרדה עד ימינו. המזרקה השלישית היא מזרקת האריות, השלישית בעיצובו של סיקורו. החל משנות ה-30 של המאה ה-20 הועתקה את גני מולוזיליו.
מאחורי הכיכר נמצא רחוב המחבר אותה עם אזור הכנסייה אליג'ו הקדוש בסגנון גותי צרפתי. מגדל עם שעון מהמאה ה-15 ניצב מעליו.[2] בצד הנגדי של הכיכר מעבר לבלוק אוטיירי נמצאת כיכר דל כרמינה עם המנזר והבזיקליה סנטה מריה דל כרמינה מג'ורה[2]
תוכניות לשיפוץ הכיכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-2000 מועצת העיר בראשות רוזה רוסו ירבולינו הציעה לעצב מחדש את הכיכר. התוכנית כללה את הריסת הבלוק פאלאצו אוטיירי כדי להחזיר לכיכר את הצורה המרובעת. אולם כמה מדיירי הבניין התנגדו. באותן השנים שופץ הרחוב ויה סנט' אליג'ו וגובהו הונמך אל גובה כנסיית סנט' אליס'ו מג'ורה. ב-2006 הוקם הקונסורציום Antiche Botteghe Tessili בכוונה לשקם את הכיכר. כמו כן מתוכננת סגירת ההחיניון במרכז הכיכר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vittorio Gleijeses . Questa è Napoli : Fausto Fiorentino Editore, Napoli 1967
- Knopf Guides - Naples and Pompeii Alfred A.Knopf Inc. NY 1996
