פיגוע המונית בצומת מי עמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיגוע המונית בצומת מי עמי
חלק מהאינתיפאדה השנייה
זירת הפיגוע בצומת מי עמי
זירת הפיגוע בצומת מי עמי
תאריך 1 במרץ 2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום צומת מי עמי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°30′52″N 35°07′12″E / 32.514403°N 35.120067°E / 32.514403; 35.120067
סוג פיגוע עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 9 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבצע חמאס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיגוע המונית בצומת מי עמי הוא פיגוע שבוצע ב-1 במרץ 2001, סמוך לשעה 14:00, על ידי מחבל פלסטיני, זייד אל-כילאני, איש חמאס, שפוצץ מטען חבלה שנשא בתוך מונית שירות בקו תל אביב-עפולה, בצומת מי עמי שבכביש ואדי עארה. כתוצאה מהפיגוע נהרג אזרח אחד ו-9 אחרים, בהם המחבל, נפצעו.

בחקירת האירוע התברר שהמחבל אחראי גם לשני פיגועים קודמים, האחד שבו דקר את יעקב בן דיין קצין צה"ל בשוק הכרמל בתל אביב, והשני שבו הניח מטען בדוכן שווארמה ברחוב אלנבי בתל אביב. למעשים אלה, קיבל המחבל סיוע למעשיו מאנג'ליקה יוסופוב, יהודיה ישראלית, תושבת חולון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייד אל-כילאני, פלסטיני תושב הכפר סיריס שבין הערים שכם וג'נין, נהג לשהות בישראל באופן בלתי חוקי, ולמד עברית על בוריה. למחייתו עבד בתחומי הקו הירוק בעבודות מזדמנות, וכן עבר עבירות רכוש. בראשית שנת 2000, בהיותם במגדל האופרה בתל אביב, הכירה אנג'ליקה יוסופוב, צעירה בת 19 מחולון, את זייד אל-כילאני, שהציג עצמו כדרוזי, בשם רמי, אשר שירת בצה"ל, והתאהבה בו. עד מהרה נודע ליוסופוב דבר היות אל-כילאני שב"ח תושב השטחים, אך הדבר לא הפריע לה לשכור עמו דירה באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב ולהדק את קשריה אתו. נוכחותה של יוסופוב בקרבתו ושליטתו בעברית סייעו בידיו של אל-כילאני לשהות בישראל מבלי לעורר חשד.

ב-30 בספטמבר 2000, בעת שהשתתף בהפגנה על כביש שכם-רמאללה, בתחילת האינתיפאדה השנייה, נהרג זכריא ערסאן אל-כילאני, אחיו של זייד אל-כילאני, מיריותיהם של חיילים ישראלים. זייד, שעבד באותה עת בדוכן לממכר ירקות בשוק הכרמל, חזר לכפרו למשך כחודשיים וחצי, והמשיך בקשר טלפוני הדוק עם יוסופוב. בתקופה זו החליט לנקום את מות אחיו.

דקירה בשוק הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייד אל-כילאני רכש סכין חדה, באורך כ-25 ס"מ, ב-21 בדצמבר, כ-3 חודשים לאחר מות אחיו, ביצע את מזימתו. הוא התנפל מאחור על קצין צה"ל, סא"ל יעקב בן דיין, שערך קניות בשוק, שיסף את גרונו, ודקר אותו באיברים חיוניים נוספים. בן דיין נפצע באורח קשה מאוד, ואושפז בבית חולים לתקופה ארוכה. מיד לאחר ניסיון הרצח, ברח המחבל לשטחי הרשות הפלסטינית, מבלי שזהותו התגלתה. בכפרו פגש לאחר מספר ימים את קייס עדואן - ראש הגוש המוסלמי באוניברסיטת א-נג'אח, שגייס אותו לביצוע פיגועים בישראל. כעבור מספר ימים קיבל חומרי-נפץ, והודרך בהרכבתם ופירוקם, וכן קיבל אקדח, שתי מחסניות וארבעים כדורים.

אל כילאני התחתן, ואף שהדבר נודע ליוסופוב, המשיכה בקשר אתו. גם לאחר שהודה בפניה בפיגוע הדקירה, לא עשתה דבר, והמשיכה בקשר אתו.

דוכן השווארמה בו הוטמן מטען הנפץ על ידי זייד אל-כילאני. בחזית: דוד זריפין

מטען בדוכן שווארמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בפברואר 2001 חזר, ויצר קשר עם יוסופוב, שכבר התברר לה ש"אהובה" הוא מחבל חסר מעצורים. יוסופוב שיכנה אותו בדירות ובחדרי מלון אותם שכרה, ואפשרה לו לאחסן אצלה מטעני חומר נפץ אותם הביא איתו, כדי שישמשו אותו בפעולות טרור. ביום רביעי, 28 בפברואר 2001, נשאו השניים תיק ובו כ-2 ק"ג חומר נפץ, את התיק השאירו בדוכן שווארמה בבעלותם של דוד ומלכה זריפין, הנמצא בפינת הרחובות אלנבי ומונטפיורי בתל אביב. בתיק הונח גם טלפון סלולרי, באמצעותו ביקש המחבל להפעיל את המטען. השניים עזבו את המקום ונסעו ליפו. בזכות ערנותם של בעלי הדוכן, שדיווחו על הימצאות התיק החשוד, נמנע אסון בנפש. התיק פוצץ על ידי חבלני המשטרה, אך הם לא הספיקו להוציא את התיק החוצה, ופנים החנות נהרס כליל[1]. עוד קודם התקשר אל-כילאני לטלפון הסלולרי של מטען החבלה, וכששמע צלילי חיוג רגילים, הבין שהמטען לא הופעל. הוא דיווח על כך למפעיליו, שהורו לו להפעיל את המטען הנוסף שברשותו.

חוף המתופפים מאחורי הדולפינריום בתל אביב

מטען בחוף הַתֻּפִּים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בידי הזוג היה מטען נוסף, ולפנות ערב עזבו את יפו, ופנו לכיוון הדולפינריום, במטרה להטמין אותו בין הסלעים, בחוף שמאחורי המבנה, המכונה "חוף התופים" (או "חוף המתופפים")[2]. שמו של החוף ניתן לו בעקבות מנהגם של אנשים רבים להתאסף בו לקראת השקיעה, ולקבל את פניה עם דרבוקות, גיטרות, חלילים, נגינה, ריקודים ולהטוטנות באווירה שנטית. קהל אנשים זה היה מטרתם של שני המחבלים, שקיוו לפגוע במספר קרבנות רב ככל האפשר. מה שלא ידעו השניים, הוא שההתקהלות השנטית, היא קבלת שבת אלטרנטיבית, המתקיימת מדי יום שישי לקראת השקיעה, ולכן ביום רביעי אין סיכוי שיוכלו להוציא את מזימתם אל הפועל. משחיכו עד בוש, ואיש לא הגיע, ולאחר שאל-כילאני ניסה להפעיל את המטען מספר פעמים באמצעות הטלפון הסלולרי ולא הצליח, אספו השניים את המטען, והמחבל שחש כי טבעת החנק הביטחונית ישראלית מתהדקת סביב צווארו, החל מתכנן לעצמו מסלול בריחה. באותו לילה לנו השניים במלון בתל אביב.

פיצוץ המטען במונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוד קנאפ

בצהרי יום חמישי, 1 במרץ, עזבו השניים את המלון לכיוון תחנת הרכבת תל אביב מרכז, שם נפרדו, כאשר המחבל עלה על מונית מסוג מרצדס טרנזיט לכיוון עפולה, במטרה לחצות את הקו הירוק באזור ג'נין, ולחזור לכפר מגוריו. על הרכב היו תשעה נוסעים נוספים, יהודים וערבים. המחבל התיישב מאחור, בכיסא הימני, ואת התיק עם המטען תלה על מושב הכיסא שלפניו.

מרגע שֶפֻּצַּץ המטען בדוכן השווארמה בתל אביב, עסקה המשטרה בחיפושים אחרי מניחיו. בעוד המונית עושה את דרכה צפונה, הוצבו מחסומים בצמתים, ונוסעיהם של כלי רכב רבים נבדקו על ידי השוטרים. בהגיע המונית לצומת מי עמי, עצר הנהג לפני מחסום משטרתי שהוצב בצומת. השוטרים נגשו אל הרכב, ואחד מהם פקד על המחבל לרדת. באותו רגע שלף המחבל את האקדח שהיה ברשותו, ירה במטען ופוצצו.

כתוצאה מהפיצוץ נהרג במקום קלוד קנאפ,[3] תושב תל אביב בן 29, שהיה בדרכו לטבריה, ותשעה אנשים נפצעו. קנאפ אימן כלבת נחייה שנפצעה גם היא, ועל פי עדות של עוברים ושבים, היא המשיכה להסתובב במקום הפיגוע שעות רבות לאחריו. בפצועים היה גם המחבל, שנפצע קשה ושתי רגליו נקטעו[4].

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-כילאני ויוסופוב נחקרו על ידי השב"כ ועל ידי המשטרה, וכתב אישום הוגש כנגדם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בדין ישבו השופטים שרה סירוטה, אברהם טל, וד"ר עמירם בנימיני. הסעיפים כנגד אל-כילאני כללו ניסיון רצח קצין צה"ל בשוּק הכרמל בתל אביב, הנחת מטען נפץ במסעדה בתל אביב, הנחת מטען בחוף הדולפינריום, רצח קלוד קנאפּ, ופציעת שאר נפגעי המונית. הוא הורשע ברצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, גרימה שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ, ונשיאת נשק שלא כדין. העונש שנגזר עליו היה מאסר עולם ו-40 שנות מאסר במצטבר, החל מיום מעצרו. יוסופוב הורשעה בסיוע לאל-כילאני בניסיון הרצח בשוק ובסיוע להנחת המטענים. אמנם בית המשפט הביע את סלידתו ממעשיה של הנאשמת, אך בשל היותה נערה בת 18 בעת ביצוע העבירות, בעלת בעיות אישיות ופסיכולוגיות, לא הוטלו עליה עונשים מרביים מצטברים בגין כל עבירה בנפרד. על הנאשמת נגזרו 18 שנות מאסר בפועל, ועוד שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים.[5]

בערעור בבית המשפט העליון הוחלט לזכות את יוסופוב מחלקה בפיגוע במונית, ולפיכך הוקטן עונש המאסר בפועל ל-12 שנים. המאסר על תנאי הושאר על כנו.[6]

בפועל המחבל אל-כילאני לא ריצה את כל עונשו, אלא חלק קטן ממנו בלבד, משום ששוחרר בשנת 2011, במסגרת השלב הראשון של יישום עסקת שליט.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מטען חבלה פוצץ על ידי חבלן בתל אביב, באתר ynet, 28 בפברואר 2001
  2. ^ חופים בתל אביב - חוף התופים, אתר החוויה הישראלית
  3. ^ דף לזכר קלוד קנאפ, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  4. ^ רועי מנדל, המחבל ישוחרר, שותפתו היהודיה תרצה כל עונשה, באתר ynet, 17 באוקטובר 2011
  5. ^ ורד לוביץ', מאסר עולם למחבל כילאני; 18 שנה לחברתו היהודיה, באתר ynet, 14 בנובמבר 2002
  6. ^ ע"פ 11131/02 אנג'ליקה יוסופוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב-15 במרץ 2004
  7. ^ רועי מנדל, המחבל ישוחרר, שותפתו היהודיה תרצה כל עונשה, באתר ynet, 17 באוקטובר 2011