פיה סונדהאגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיה סונדהאגה, 2013

פיה מריאן סונדהאגהשוודית: Pia Sundhage;‏ נולדה ב-13 בפברואר 1960) היא כדורגלנית עבר ומאמנת כדורגל שוודית. היא נחשבת לאחת מהכדורגלניות השוודיות הטובות ביותר אי פעם[1] ולאחת המאמנות המצליחות בתולדות נבחרת ארצות הברית.[2]

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונדהאגה נולדה במחוז וסטרה ייטלנד בפברואר 1960, וכבר בגיל 15 ערכה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת שוודיה הבוגרת. ב-1978 היא החלה לשחק בפאלקופינגס מליגת העל השוודית לנשים, ושנה לאחר מכן עברה לקבוצת הצמרת ג'יטקס, שם שיחקה לצד חברתה לנבחרת - אליזבת ליידיניה. בשלוש שנותיה בג'יטקס, זכתה סונדהאגה בשתי אליפויות וגביע מדינה אחד. ב-1981, היא אף קיבלה את פרס כדורגלנית השנה בשוודיה, לאחר שהובילה את קבוצתה לזכייה בדאבל. בשנים 1982 ו-1983, שיחקה סונדהאגה באסטר, וסיימה פעמיים כמלכת השערים של הליגה השוודית.

ב-1984, נערכה אליפות אירופה הראשונה לנשים, והנבחרת השוודית הגיעה למפגש גמר כפול מול אנגליה. בסיום שני המשחקים, נוצר שוויון בין שתי הנבחרות והמשחק הלך לדו-קרב בעיטות הכרעה. סונדהאגה, שהבקיעה שלושה שערים במהלך הטורניר, כבשה גם את הפנדל המכריע ושוודיה זכתה בגביע. בנוסף לזכייתה בתואר מלכת השערים, נבחרה סונדהאגה גם לשחקנית המצטיינת של הטורניר. באותה שנה, היא זכתה באליפות שוודיה נוספת עם ג'יטקס.

ב-1988, לקחה סונדהאגה חלק בסגל הנבחרת שהשתתף בטורניר ההכנה של פיפ"א לקראת גביע העולם 1991. טורניר ההכנה נערך בסין, ושוודיה הגיעה עד לגמר, שם הפסידה 1-0 לנורווגיה. באותה שנה ובעקבות הישגיה על המגרש, זכתה סונדהאגה להופיע על בול דואר שוודי.[3]

שלוש שנים אחר כך, אירחה סין את גביע העולם בכדורגל נשים שנערך בפעם הראשונה אי פעם. את שלב הבתים סיימה שוודיה במקום השני עם ארבע נקודות, והעפילה לרבע הגמר. ברבע הגמר גברו השוודיות 0-1 על סין משער של סונדהאגה, אולם בחצי הגמר הן הפסידו 4-1 ליריבתן המושבעת - נורווגיה. בסופו של דבר, סיימה שוודיה במקום השלישי, לאחר שהביסה 0-4 את גרמניה. היא סיימה את הטורניר עם ארבעה שערים, בעוד חברתה לחוד הנבחרת, לנה וידקול, כבשה חמישה שערים.

ב-1992, מונתה סונדהאגה למאמנת-שחקנית בקבוצתה האמרבי, והחזיקה בתפקיד במשך שנתיים. ב-1994, היא חזרה לשמש כשחקנית בלבד וזכתה עם הקבוצה בשני גביע מדינה רצופים. בקיץ 1995 זומנה סונדהאגה לסגל הנבחרת לגביע העולם שנערך בשוודיה. את שלב הבתים סיימו השוודיות במקום השני עם שש נקודות, וברבע הגמר זכו לפגוש את סין כמו בגביע העולם שנערך ארבע שנים לפני כן. הפעם ידה של סין הייתה על העליונה, ושוודיה הודחה כבר ברבע הגמר. סונדהאגה, שפתחה בהרכב הראשון בכל ארבעת משחקי הנבחרת בטורניר, כבשה שער אחד במהלכו.

שנה אחרי גביע העולם, נערך באולימפיאדת אטלנטה, טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. בשלב הראשון שובצו השוודיות לבית קשה מאוד, שכלל את ארצות הברית, סין ודנמרק. שוודיה הצליחה לנצח רק משחק אחד, והודחה מהמשך הטורניר. סונדהאגה, שלא זכתה לכבוש אף שער בטורניר, פרשה בסיומו ממשחק פעיל. ב-21 שנים בנבחרת שוודיה, שיחקה סונדהאגה ב-146 משחקים וכבשה 71 שערים (שיא לאומי שמאוחר יותר נשבר על ידי האנה ליונברג).

כמאמנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבמשך מספר שנים שימשה כעוזרת מאמן בקבוצות הליגה השוודית, עברה סונדהאגה ב-2001 לליגת ה-WUSA האמריקאית שבדיוק נוסדה. בשתי עונותיה הראשונות בליגה היא הייתה עוזרת מאמן בקבוצת פילדלפיה צ'ארג', וב-2003 מונתה למאמנת הראשית בקבוצת בוסטון בריקרס. בשנתה הראשונה והיחידה בקבוצה, הצליחו סונדהאגה ובוסטון לסיים במקום הראשון בתום העונה הסדירה, אך הקבוצה הפסידה בחצי הגמר לוושינגטון פרידום. למרות זאת, נבחרה סונדהאגה למאמנת השנה ב-WUSA.

בתום עונת 2003 התפרקה הליגה, וסונדהאגה חזרה לאמן באירופה. היא אימנה שנה אחת את קולבוטן הנורווגית, וב-2005 היא התמנתה למאמנת ארברו, וצירפה אליה את קריסטין לילי וקייט מרקגראף, שהיו שחקניותיה בבוסטון. השלוש שיתפו פעולה במשך עונה אחת בלבד, ולאחר מכן חזרו השחקניות לארצות הברית. סונדהאגה, לעומת זאת, מונתה לעוזרת המאמנת של נבחרת סין, והשתתפה איתה בגביע העולם 2007. מיד לאחר גביע העולם, ב-13 בנובמבר 2007, יצאה הידיעה שסונדהאגה תאמן את נבחרת ארצות הברית. בכך הפכה סונדהאגה לאישה השלישית שזוכה לאמן את הנבחרת האמריקאית, אחרי לורן גרג ואפריל היינריקס.

התואר הראשון בו זכתה עם ארצות הברית היה גביע אלגארבה במרץ 2008, לאחר שהאמריקאיות גברו בגמר 1-2 על דנמרק. בהמשך השנה הובילה סונדהאגה את הנבחרת לזכייה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, אחרי ניצחון 0-1 בהארכה בגמר על ברזיל. ב-2010, היא זכתה עם הנבחרת בפעם השנייה בגביע אלגארבה, הפעם לאחר ניצחון 2-3 על אלופת העולם גרמניה.

שנה לאחר מכן, הובילה סונדהאגה את ארצות הברית לגמר גביע העולם, לראשונה מאז 1999. בגמר, פגשו האמריקאיות את יפן, אך הפסידו להן 3-1 בדו-קרב פנדלים. במשחקים האולימפיים שנערכו ב-2012 בלונדון, התקיים שיחזור של גמר גביע העולם דאשתקד, אך הפעם ידן של האמריקאיות היה על העליונה והן זכו במדליית הזהב. בעקבות הצלחתה הרבה עם ארצות הברית בשנה זו, זכתה סונדהאגה בפרס מאמן השנה בכדורגל הנשים מטעם פיפ"א.

ב-1 בספטמבר 2012, הודיעה סונדהאגה על סיום תפקידה בנבחרת האמריקאית, לאחר שהביעה את רצונה לחזור ולהצליח בשוודיה.[3] בארבע שנות אימון בארצות הברית, היא ניצחה ב-91 משחקים, סיימה עשרה בתיקו והפסידה רק בשישה (85% אחוזי הצלחה). מספר חודשים לאחר מכן, ב-1 בדצמבר, החלה סונדהאגה באימון נבחרת שוודיה. היא הובילה את השוודיות לחצי גמר אליפות אירופה ב-2013 ולשמינית גמר גביע העולם ב-2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IFFHS' Century Elections, באתר rsssf.com
  2. ^ לאקן ליטמן,‏ Pia Sundhage found success in U.S., now hopes to repeat with Sweden, באתר USA Today‏, 6 ביוני 2015
  3. ^ 3.0 3.1 לאורה אמאטו,‏ Pia Sundhage: 5 Fast Facts You Need to Know Time, באתר heavy.com‏, 12 ביוני 2015


נבחרת ארצות הברית - גביע העולם בכדורגל נשים 2011 (מקום שני)

1 סולו | 2 מיטס | 3 ראמפון | 4 סאורברון | 5 א'והרה | 6 לפיילבט | 7 בוקס | 8 רודריגז | 9 אוריילי | 10 לויד | 11 קרייגר | 12 צ'ייני | 13 מורגן | 14 קוקס | 15 ראפינו | 16 לינדזי | 17 הית' | 18 ברנהארט | 19 בוהלר | 20 וומבאך | 21 לויידן | מאמן: סונדהאגה

ארצות הבריתFlag of the United States.svg