פיוגליטזון
 | |
 | |
| נתונים כימיים | |
|---|---|
| מסה מולרית |
356.119464 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| מזהים | |
| קוד ACT |
A10BG03 |
| מספר CAS | 111025-46-8 |
| PubChem | 4829 |
| ChemSpider | 4663 |
  | |
פיוגליטזון, נמכר בשם המסחרי "אקטוס", היא תרופה אנטי סכרתית, הנלקחת אורלית, המשמשת לטיפול בסוכרת מסוג 2 אך לא לסוכרת מסוג 1. ניתן לתת אותה ביחד עם מטפורמין, סולפומילאוריה או אינסולין, כמו כן מומלץ לתת אותה בשילוב של פעילות גופנית ודיאטה מתאימה.
תופעות הלוואי השכיחות הן כאבי ראש, כאבי שרירים ודלקת ונפיחות של הגרון. תופעות לוואי חמורות של התרופה כוללות סרטן שלפוחית השתן, רמות סוכר נמוכות בדם, בעיות לב ואוסטאופורסיס. לא מומלץ לתת את התרופה לשנים בהריון או מניקות. התרופה שייכת למשפחת הטיאזולידינדיון (TZD) ופעולתה מעלה את הרגישות של הרקמה לאינסולין.
פיוגליטזון נרשמה כפטנט בשנת 1985 ונכנסה לשימוש בשנת 1999. כיום היא קיימת גם בצורה גנרית.
שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוגליטזון משמשת להורדת רמות הסוכר בדם בחולים עם סוכרת סוג 2, ניתן לתת אותה לבדה או בשילוב עם סולפונילאוריאה, מטפורמין או אינסולין. במחקר סיסטמי שבוצע על ידי הארגון "קוקריין" נבדקה ההשפעה של התרופה בהשוואה לתרופות אחרות המורידות סוכריים בדם כגון מטפורמין, אקארבוס, רפאגליניד ופעילות גופנית ודיאטה מתאימה. המחקר הראה שהתרופה לא מורידה את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 באנשים שנמצאים בקבוצת סיכון. לאומת זאת כן נראתה ירידה בתחלואה בהשוואה לפלסבו או חוסר טיפול. יש לקחת את התוצאות האלו ברמת ספק מסוים כיוון שהמחקרים שמהם נלקחו הנתונים היו ברמת ודאות נמוכה.
למרות שפיוגליטזון אכן מורידה את רמות הסוכר בדם, המחקר הראשי אשר בדק את תפקודה לא מצא שהיא משנה את הסבירות למחלות הקרדיווסקולריות אשר נבדקו. לאומת זאת כן נראתה ירידה בשכיחות של סיבוכים אחרים כגון התקפי לב, שבץ ומוות מכל סיבה שהי.
פיוגליטזון נמצאה כמורידה את מקרי המוות בחולי סוכרת סוג 2 בהשוואה לטיפולים אחרים, כמו כן נראתה ירידה של 60% במקרי המוות במקבלי התרופה לאומת חולים שמעולם לא נחשפו לתרופה.
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין לתת פיוגליטזון לאנשים עם רגישות יתר לפיוגליטזון, תרופות אחרות ממשפחת הטיאזולידינדיון או לאחד המרכיבים האחרים של התרופה. התרופה אינה יעילה ויכולה אפילו להיות מסוכנת לחולים בסוכרת סוג 1 וקטואצידוסיס על רקע סוכרתי. הבטיחות שלה אינה מוכחת בנשים בהריון, נשים מניקות וילדים מתחת לגיל 18.
עקב הניסיון במתן התרופה טרוגליטזון השייכת לאותה משפחה, מחלת כבד אקוטית נחשבת גם היא כהתוויית נגד למתן התרופה.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הצהרה של החברה "GlaxoSmithKline" לגבי תופעות לוואי בתרופה רוסיגליטזון של עליה בשכיחות של שברים בידיים והרגליים אצל נשים עם סוכרת אשר לקחו את התרופה, החברה " Takeda Pharmaceutical Company" אשר פיתחה את התרופה פיוגליטזון, אשר שייכת לאותה המשפחה של התרופה רוסיגליטזון, הצהירה שגם לתרופה שלה יש תופעות לוואי דומות.
פיוגליטזון יכולה לגרום לאגירת נוזלים ובצקת פריפריאלית. בשל כך היא יכולה לתרום להתפתחות של כשל לבבי. התורפה יכולה לגרום לאנמיה וכמו כן נפוץ לראות אצל מטופלים הלוקחים את התרופה עליה במשקל בגלל עליה בשומן תת-עורי. כמו כן מחקרים הראו שלמטופלים הלוקחים פיוגליטזון יש יותר סיכוי לפתח דלקת של דרכי הנשימה העליונות, סינוסיטיס, כאבי ראש, כאבי שרירים ובעיות שיניים.
שימוש כרוני בתרופה יכול לגרום להפטיטיס עקב חסימה של דרכי המרה, התופעות נעלמות כאשר מופסק השימוש בתרופה.
סרטן שלפוחית השתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011 משרד הבריאות הצרפתי החליט להמליץ על הפסקת מתן פיוגליטזון עקב מחקר אפידמיולוגי אשר קבע כי התרופה מעלה את הסיכון לסרטן בחולי סוכרת סוג 2 אשר לוקחים את התרופה לתקופות ארוכות בהשוואה למטופלים אשר לוקחים תרופות שונות. ה-FDA האמריקאי קבע שלקיחה של התרופה לתקופה של מעל שנה מעלה את הסיכוי לסרטן שלפוחית השתן.
בשנת 2017 בוצע מחקר מטא אנליטי אשר לא מצא הבדל בשכיחות של סרטן מסוג זה בחולים הלוקחים פיוגליטזון.
אינטראקציות בין תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקיחת פיוגליטזון ביחד עם סולפונילאוריאה או אינסולין מעלה את הסיכון להיפוגליקמיה. כמו כן לקיחת התרופה מעלה את הסיכון של כניסה להריון בנשים הלוקחות גלולות נגד הריון.
דרך פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוגליטזון מאורר באופן סלקטיבי את הקולטנים PPAR-gamma ו-PPAR-alpha אשר נמצאים על ממברנת הגרעין. התרופה משפיעה על שעתוק גנים שונים האחראים על שליטה במטבוליזם של גלוקוז וליפידים בשריר, שומן והכבד. כתוצאה מכך התרופה גורמת לירידה בתנגודת לאינסולין בכבד ובאברי הפריפריה, מורידה גלוקונאוגניזה בכבד ומורידה את רמת הגלוקוז וההמוגלובין המסוכרר בדם.
לאחרונה מחקרים הראו שפיוגליטזון וחברים אחרים במשפחת ה-TZD נקשרים לחלבון mitoNEET, אשר נמצא במעטפת החיצונית של המיטוכונדריה, באפיניות השווה לזאת של החיבור של פיוגליטזון אל PPAR-gamma.
חברה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2008 התרופה הייתה התרופה העשירית מבחינת הכנסות בארצות הברית עם יותר מ-2.4 מיליארד דולר במחירות.
שמות מסחריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוגליטזון נמכרת תחת השם אקטוס בארצות הברית, קנדה, אנגליה וגרמניה, תחת השם גלוסטין באירופה, תחת השמות גליזון ופיוז בהודו ותחת השם זקטוס במקסיקו. בשנת 2012 ה-FDA האמריקאי אישר למכור את התרופה בגרסה הגנרית.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תסמונת בי פולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוגליטזון עברה לשימוש כתרופה לשלב הדיכאוני של תסמונת בי פולרית, אל יש לציין כי המחקר המטא אנליטי הנושא מבוסס על מעט מאוד מחקרים ולא תומך באופן ברור ביעילות של התרופה כטיפול לדיכאון בי פולרי.
דיכאון ממקור ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנו מחקר התומך באפשרות שפיוגליטזון יעילה בטיפול בדיכאון ממקור ראשוני.
מחלות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמצא שלפיוגליטזון יש השפעה מעכבת הזדקנות בזבובי דרוזופילה.
פיוגליטזון עשוי לשפר תסמינים של פסוריאזיס.
