פיטס
 | |
| פיטס מחורבת תימן (כונתילת עג'רוד), המאה ה-9 לפנה"ס, עם כתובות וציורים | |
| פרטי הממצא | |
|---|---|
| סוג | כלי קיבול לאחסון נוזלים או חומרים מוצקים |
| חומרים | חרס |
| גובה | 1.15–1.85 מטרים |
| קוטר | עד 0.94 מטרים |
| משקל | עד 2 טון כשהוא מלא |
| תוכן הממצא | |
| שפה | לעיתים כתובות בכתב פרוטו-כנעני או פיניקי |
| כתב | פרוטו-כנעני, פיניקי |
| סגנון אמנותי | גאומטרי, מיקני, ביזנטי |
| סמלים | ציורים של בעלי חיים, דמויות אנושיות, עצים |
| תיאור כיתוב | כתובות קודש, סימני בעלות, תיאורים דתיים |
| יצירת הממצא | |
| תאריך יצירה | המאה ה-14 עד המאה ה-8 לפנה"ס |
| תרבות | מיקנית, כרתית, ישראלית קדומה, פויניקית |
| תקופה | תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל |
| פרטי האתר והחפירה | |
| שם אתר | חורבת תימן, אנטנדרוס, תל בורנה |
| מיקום אתר | סיני, טורקיה, ישראל |
פִּיטָס - Pithos הוא כלי קיבול גדול עשוי חרס ששימש בעת העתיקה לאחסון נוזלים כדוגמת יין ושמן ומוצקים כגון דגנים. הפיטס נמנה עם כלי האגירה הגדולים ביותר שנמצאו בעולם העתיק ולעיתים הוצב לצמיתות במקומו בשל משקלו ותכולתו הרבה אשר עשויה להגיע לעשרות ליטרים.[1]
כלים מסוג זה כונו בשמות שונים בתרבויות שונות. החיתים כינו כלי דומה בשם harsi.[2] צורתו הכללית של הפיטס מזכירה שק: בסיסו רחב ומעוגל, דפנותיו ישרות או קמורות ופתחו העליון גדול ונאטם בעת הצורך באמצעות מכסה. ברבים מהפיטסים קיימות ידיות, בדרך כלל באזור הכתפיים, כדי להקל על הקשירה או על הנשיאה של הכלי.
פיטסים רבים התגלו כשהם חסרי עיטור, אך לעיתים מופיעים עליהם סימני צלוע, חריטות פשוטות שנעשו במסרק ואף משיכות צבע, בעיקר פיטסים מהתקופה הביזנטית. עיטורים אלה כללו לרוב פסים עבים בצבע לבן ודגמים גאומטריים פשוטים. צבע החרס נע בין חום-אדמדם לגוונים בהירים או אפורים כהים, בהתאם לסוג הטין ותנאי הצריפה.
בקרב חוקרים ישנה הבחנה סגנונית בין קנקנים מתקופות שונות. יש הסבורים כי קנקני התקופה הרומית מאופיינים בגימור מדויק ועדין יותר לעומת אלו מהתקופה הביזנטית, אשר עיבודם גס יותר. עם זאת, קיימים יוצאים מן הכלל בשתי התקופות.
במקרים מסוימים, שימשו פיטסים לאחר סיום תפקידם המקורי למטרות נוספות. בתקופה ההלַדית התיכונה, במיוחד באזורים כמו מיקנה וכרתים, שימשו פיטסים לקבורה משנית של עצמות נפטרים. גודלם וצורתם הפנימית הקנו להם התאמה מסוימת למטרה זו.
בקהילות חקלאיות קדומות נודעה חשיבות רבה ליכולת לאגור מזון ונוזלים לאורך זמן. פיטסים שימשו לאגירה, והיו רכיב מרכזי במערך האחסון המקומי. ייצורם דרש מיומנות גבוהה והם מהווים עדות לתרבות החומרית של התקופה. בחלק מהמחקרים הארכאולוגיים מוצג קשר בין תפוצת פיטסים באתר מסוים ורמת פיתוח ארגוני באותו יישוב. מאפיינים שונים כגון צורת הכלי, עוביו, סוג העיטור או אופן ההובלה עשויים לשמש מענה לשאלה האם הכלי יועד לשימוש מקומי או למסחר בין-אזורי.[4]
גזרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכינוי "פִּיטָס" מופיע כבר בתלמוד: "התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס – אם קול שופר שמע, יצא; ואם קול הברה שמע, לא יצא" (ראש השנה, כז', א'). רש"י פירש את המונח "פיטס" כחבית גדולה, ואף קישר אותו למונח הלטיני פונשון
המונח האנגלי pottery (חרסינה, כלי חרס) קשור לשורשים קדומים יותר: בשפות הקדם-גרמניות הופיע השורש puttaz, וביוונית עתיקה המילה πίνω (פִינו) נשאה את המשמעות של שתייה מרובה, מציצה או תחושת צמא. כל אלה מתייחסים למעשה לשימוש המקורי בכלי – לשתייה ואגירת נוזלים.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקר הארכאולוגי מחלקים את קבוצת כלי האגירה לתתי קבוצה, ובהם פיטסים, כלי אגירה גדולים מאוד שמיועדים לאגירה ושימור מזון מעונת קציר אחת לזו שאחריה (הגדול שבהם השתמר לגובה 1.53 ס"מ וקוטרו במקום הרחב ביותר הוא מטר אחד), וקנקני אגירה קטנים מן הפיטסים ומיועדים לאגירת כמויות בינוניות של מזון לשימוש מיידי..
באזור הגליל שבארץ ישראל נמצאו מספר פיטסים מקבוצת "שפת הצווארון" ולהם מאפיינים משותפים עם פיטסים שנמצאו בסביבות צור (לבנון). פיטסים השונים מקבוצת "שפת הבקבוק"-הצפוניים, נמצאו בצפון הנגב ובאזור החוף וההנחה שהייתה מקובלת היא שנתקיים קשר הדוק עד כדי זהות אתנית משותפת בין תושבי אזורים אלה.[5]
ד"ר איילת גלבוע מהמכון לארכאולוגיה אונ' חיפה מצאה שלושה כלי אגירה גדולים שהוצבו בחדר שחרב כשנהרס היישוב ששכן בתל דור, בסוף המאה ה-11 לפנה"ס. הכלים הם פיטסים אופייניים לתקופת הברזל בארץ ישראל. שניים מהם, שייכים לטיפוס המכונה פיטס קפריסאי בעוד השלישי מקוטלג כפיטס שפת צווארון. המסקנה על פי גלבוע היא, שפיטס שפת הצווארון, בניגוד לפיטס הקפריסאי, אינו יכול לשמש כאבן בוחן לזהות האתנית של תושבי המקום. הפיטס הקפריסאי ייחודי לקבוצת יישובים מסוימת ועקבותיו נמצאו בחוף הכרמל, בגליל העליון ובחוף הגליל אך נפקד מן האתרים שבאזור ההר המרכזי בתקופת הברזל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רן שפירא, חובבי העדשים, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2007
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ פיטס פירוש: מילים נרדפות, ביטויים ועוד | מילון אבניאון, באתר www.milononline.net
- ↑ Puhvel, Jaan (1991). "harsi-". Hittite Etymological Dictionary. Trends in Linguistics Documentation 5. Vol. 3 Words beginning with H. The Hague: Mouton de Gruyter.
- ↑ Brice L. Erickson, Aphrati and Kato Syme: Pottery, Continuity, and Cult in Late Archaic and Classical Crete, Hesperia 71, 2002-01, עמ' 41 doi: 10.2307/3182060
- ↑ "ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - הממצא הארכאולוגי והאמנותי" .מאת- מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר וצבי ברס כרך בירושלים יד יצחק בן-צבי 1984 עמוד: 367
- ↑ האונ' הפתוחה,מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, עמיחי מזר,כרך 4,עמ' 54