פיין גאפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתקן פיין גאפ
Pine Gap
Pine Gap by Skyring.jpg
מאפיינים כלליים
מיקום הטריטוריה הצפונית, אוסטרליהאוסטרליהאוסטרליה
קואורדינטות 23°47′56″S 133°44′13″E / 23.799°S 133.737°E / -23.799; 133.737
מידע על ההקמה
תאריך התחלה 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים תפעוליים
מפעיל CIA עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת אוסטרליה רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיין גאפאנגלית: Pine Gap) הוא השם הנפוץ לתחנת לוויינים אוסטרלית הממוקמת כ-18 ק"מ דרומית מערבית לעיר אליס ספרינגס, בטריטוריה הצפונית במרכז אוסטרליה המופעלת על ידי סוכנויות הביון של אוסטרליה וארצות הברית והוא אחד המתקנים הסודיים ביותר בעולם.[1]

מאז 1988, נקראת רשמית בשם המתקן הביטחוני המשולב פיין גאפ (JDFPG, Joint Defence Facility Pine Gap); בעבר, נודעה בשם מתקן המחקר להגנת חללאנגלית: Joint Defence Space Research Facility).[2]

המתקן מנוהל באופן חלקי על ידי סוכנות הביון המרכזית האמריקנית (CIA), סוכנות הביטחון הלאומי של ארצות הברית (NSA) ומשרד הסיור הלאומי של ארצות הברית (NRO) ועל ידי מינהל האותות האוסטרלי (ASD) והוא התורם המרכזי למאמץ היירוט העולמי של NSA, שכולל את תוכנית אשלון.[3] [4][5] [6] המתקן מכונה גם בשם RAINFALL.‏[7]

כמתקן לניטור אותות הוא גויס על מנת לסייע באיתור טיסה 370 של מלזיה איירליינס שהתרסקה צפונית לאוסטרליה.[8]

המתקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט אזהרה על הכביש לפיין גאפ

המתקן מורכב ממכלול של מתחם מחשבים גדול עם 14 ראדומים המגנים על אנטנות[9] ולמעלה מ-800 עובדים מועסקים כאן. [10] דייוויד רוזנברג, איש NSA שעובד בפיין גאפ, ציין כי ראש המתקן בזמן השירות שלו היה קצין CIA.‏[11][12]

המיקום הוא משמעותי מבחינה אסטרטגית משום שהוא שולט בלווייני הריגול של ארצות הברית כשהם עוברים מעל שליש של כדור הארץ הכולל את סין, החלק האסייתי של רוסיה והמזרח התיכון. מרכז אוסטרליה נבחר בעיקר עקב ריחוקו הרב מכל ספינות ריגול שעשויות לעבור במים בינלאומיים וליירט את אותות השידור.

המתקן הפך לחלק מרכזי מהכלכלה המקומית.[13]

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1966, הסכם משותף בין ארצות הברית ואוסטרליה קרא להקמת "מתקן מחקר משותף לחקר החלל".[14] מטרת המתקן פורסמה בתחילה לציבור כ"מחקר חלל ".[15] הפעילות החלה בשנת 1970 כאשר כ-400 משפחות אמריקניות עברו למרכז אוסטרליה .

ב-1999, כשהממשלה האוסטרלית סירבה למסור פרטים לוועדה של הסנאט האוסטרלי בנוגע לאמנות, מומחית המודיעין פרופסור דס בול מהאוניברסיטה האוסטרלית הלאומית קראה לתת את מפת המתאר של פיין גאפ. לדברי בול, מאז 9 בדצמבר 1966, כאשר ממשלות אוסטרליה וארצות הברית חתמו על הסכם פיין גאפ, גדלה פיין גאפ משתי האנטנות המקוריות לכ-18 אנטנות כאלה בשנת 1999. מספר העובדים עלה מ-400 בתחילת שנות השמונים ל-600 בתחילת שנות התשעים ולאחר מכן ל-1,000. ההתרחבות הגדולה ביותר התרחשה לאחר תום המלחמה הקרה.[דרוש מקור]

בול תיארה את המתקן כתחנה לבקרת קרקע ותחנה לעיבוד נתונים מלוויינים גיאוסינכרונים העוסקים באיסוף מודיעין אותות, המתאר ארבע קטגוריות של אותות שנאספים:

בול תיארה את האזור המבצעי כמכיל שלושה חלקים: תחנת לוויין, תחנת עיבוד אותות ומדור ניתוח האותות, ממנו נאסרה כניסתם של אוסטרלים עד 1980. האוסטרלים אסורים רשמית רק מכניסה למה שמכונה החדר הצפוני הלאומי (כמו כן, האמריקאים מנועים מלהיכנס לחדר הצפוני האוסטרלי). בכל בוקר מתכנסת ועדת סיור משותפת כדי לקבוע על מה יפקחו הלוויינים במשך 24 השעות הקרובות.

עם סגירת בסיס נורונגר בשנת 1999, אזור פיין גאפ הוקצה על ידי חיל האוויר של ארצות הברית מתחנה ללוויינים ביטחוניים לתחנת פיקוח על פליטות חום מטילים, כמתן אזהרה ראשונה של שיגור טילים בליסטיים. בשנת 2004 החל הבסיס להפעיל מערכת לוויין חדשה הידועה בשם "מערכת אינפרא-אדום מבוססת-חלל", המהווה מרכיב חיוני בהגנה מפני טילים.

לאחר המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תום המלחמה הקרה, התחנה נועדה בעיקר ליירט ולהקליט נשקים ואיתותי תקשורת ממדינות באסיה, כמו סין וצפון קוריאה. התחנה פעלה בתמיכה במלחמות באפגניסטן ובעיראק לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר.[16]

אחת המשימות העיקריות של התחנה היא לאתר אותות רדיו בחצי כדור הארץ המזרחי, כאשר המידע שנאסף מוזן לתוכנית הכטבמ"ים האמריקאית.[17][18] זה אושר על ידי מסמך של NSA מ-2013, אשר אומר כי פיין גאפ משחק תפקיד מפתח במתן נתוני איכון למטרות מודיעיניות, כמו גם עבור פעולות צבאיות, כולל תקיפות אוויריות.

ב-11 ביולי 2013, מסמכים שנחשפו באמצעות קבלן ה-NSA לשעבר אדוארד סנודן, הראו כי פיין גאפ, הוא אחד משלושה מקומות אחרים באוסטרליה ובניו זילנד, שתרמו לאוסף ה-NSA העולמי של מידע על תקשורת אינטרנט וטלפון, הכולל מערכות כמו XKEYSCORE.[19] על פי מסמכים אחרים שפורסמו באוגוסט 2017, פיין גאפ משמשת כתחנת קרקע ללווייני ריגול לשתי משימות שונות:

  • משימה 7600 עם 2 לוויינים גיאוסינכרוניים, אשר בשנת 2005 סיפקו "כיסוי מתמשך של הרוב המכריע של יבשת אירופה ואפריקה."
  • משימה 8300 עם 4 לוויינים גיאוסינכרוניים שכיסו את שטחי ברית המועצות לשעבר, סין, דרום אסיה, מזרח אסיה, המזרח התיכון, מזרח אירופה ושטחים באוקיינוס האטלנטי.

תחנת מנווית' היל (Menwith Hill, MHS) בבריטניה משמשת גם תחנת קרקע עבור משימות לוויין אלה.

מחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמתקן צבאי אמריקאי, פיין גאפ היה מוקד למחאות באוסטרליה:

  • ב -11 בנובמבר 1983 הובילו נשים אבוריג'יניות 700 נשים לשערי פיין גאפ, שם הם השתתקו במשך 11 דקות כדי לציין את יום הזיכרון. זה היה תחילתו של מחנה שלום בן שבועיים, לנשים בלבד, שאורגן בחסות "נשים למען הישרדות". בעוד המחאה הייתה בלתי-אלימה, הנשים הואשמו בהסגת גבול של מרחב צבאי ליום אחד ו-111 [20] מהן נעצרו ומסרו את שמותיהם כמו קארן סילקווד, פעילה אמריקאית שהטיפה לבטיחות גרעינית. היו טענות על אלימות משטרתית כלפיהן, מה שהוביל לחקירה של ועדת זכויות האדם.[21] 
  • ב -2002 מחו כ-500 איש בשערי פיין גאפ, בהם כמה פוליטיקאים. הם התנגדו לשימוש במתקן במלחמת עיראק ובגילוי טילים, עם נוכחות משטרתית מסיבית. כמה מהם נעצרו לאחר התכתשות עם שוטרים.
  • בדצמבר 2005 שישה מחברי קבוצת " נוצרים נגד טרור" ערכו הפגנה מחוץ לפיין גאפ. ארבעה מהם פרצו לאחר מכן למתקן ונעצרו. משפטם החל ב-3 באוקטובר 2006 והייתה הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בחוק ההגנה של אוסטרליה מ-1952.[22] בחודש יוני 2007 נקנסו ארבעת מהם בסכום של 3,250 דולר בבית המשפט העליון של הטריטוריה הצפונית עם אפשרות להמרת העונש לתקופת מאסר של שבע שנים. התובע הכללי לערעורים ערער על ההחלטה ואמר כי גזר הדין היה "לא מספיק ברור". ארבעה מאלה שפרצו למתקן זכו לכן שההרשעות שלהם קוצצו בחצי. בפברואר 2008 הצליחו ארבעת החברים לערער על הרשעותיהם וזוכו לגמרי.[23] שופטים שעבדו בפרשה טענו כי גזר הדין נפל משום שהארבעה הכחישו את זכותם להתווכח על הגנתם העיקרית: מאחר שבסיס "פיין גאפ" נמצא בשימוש לניהול מלחמת תוקפנות בעיראק.[24]

פיין גאפ בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2018 הופקה סדרת טלוויזיה מבית נטפליקס אודות עובדי המתקן.[25][26]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיין גאפ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 16 מקומות בעולם שאסור לכם לבקר בהם באתר הלימון הויראלי
  2. ^ Hamlin, Karen (2007). "Pine Gap celebrates 40 years". 2007/8 (3). עמ' 28–31. ISSN 1446-229X. 
  3. ^ Dorling, Philip (26 ביולי 2013). "Australian outback station at forefront of US spying arsenal". The Sydney Morning Herald. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2014. 
  4. ^ Loxley, Adam. The Teleios Ring. Leicester: Matador. עמ' 296. ISBN 1848769202. 
  5. ^ Robert Dover; Michael S. Goodman; Claudia Hillebrand, eds. (2013). Routledge Companion to Intelligence Studies. Routledge. עמ' 164. ISBN 9781134480296. 
  6. ^ "Mission Ground Station Declassification (NRO)". 15 October 2008. National Reconnaissance Office (NRO). בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2014. 
  7. ^ Ryan Gallagher, The U.S. Spy Hub in the Heart of Australia, The Intercept, August 20, 2017.
  8. ^ [1]
  9. ^ Middleton, Hannah (2009). "The Campaign against US military bases in Australia". in Blanchard, Lynda-ann; Chan, Leah. Ending War, Building Peace. Sydney University Press. עמ' 125–126. ISBN 192089943X. בדיקה אחרונה ב-2 בנובמבר 2012. 
  10. ^ [2], 21 July 2013. Accessed 21 July 2013
  11. ^ Rosenberg, David (2011). Inside Pine Gap: The Spy who Came in from the Desert. Prahran, Victoria: Hardie Grant Books. ISBN 9781742701738. 
  12. ^ Harris, Reg Legendary Territorians, Harris Nominees, Alice Springs, 2007, p 93, ISBN 9780646483719.
  13. ^ Stanton, Jenny (2000). The Australian Geographic Book of the Red Centre. Terrey Hills, New South Wales: Australian Geographic. עמ' 57. ISBN 1-86276-013-6. 
  14. ^ "Treaties". www.info.dfat.gov.au. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2017. 
  15. ^ Dent, Jackie (23 בנובמבר 2017). "An American Spy Base Hidden in Australia’s Outback". בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2017. 
  16. ^ Coopes, Amy, Agence France-Presse/Jiji Press, "US eyes Asia from secret Australian base", Yahoo! News, 19 September 2011; Japan Times, 19 September 2011, p. 1.
  17. ^ Dorling, Philip (21 ביולי 2013). "Pine Gap drives US drone kills". The Sydney Morning Herald. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2014. 
  18. ^ Oliver Laughland. "Pine Gap's role in US drone strikes should be investigated – rights groups". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2013. 
  19. ^ "New Snowden leak: Australia’s place in US spying web". rt.com. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2017. 
  20. ^ Pine Gap Protests - historical http://nautilus.org/publications/books/australian-forces-abroad/defence-facilities/pine-gap/pine-gap-protests/protests-hist/ and Kelham, Megg Waltz in P-Flat: The Pine Gap Women's Peace Protest in Hecate 1 January 2010 available on-line at http://www.readperiodicals.com/201001/2224850971.html#b
  21. ^ "The Anti-Nuclear Campaign". uq.edu.au. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2017. 
  22. ^ "Christian Pacifists Challenge Pine Gap In Court" (הודעה לעיתונות). Scoop.co.nz. 6 באוקטובר 2006. בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2007. 
  23. ^ "The Queen v Law & Ors [2008] NTCCA 4 (19 March 2008)". www.austlii.edu.au. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2017. 
  24. ^ Mike Head. "Australian court quashes convictions of protesters for entering US spy base". 
  25. ^ פיין גאפ באתר נטפליקס
  26. ^ קדימון הסדרה באתר יוטיוב