פיירו

ערך זה עוסק בדמות הליצן העצוב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פיירו (פירושונים).

פְּיירוֹ (באיטלקית: Pierrot), ״הליצן העצוב״, הוא דמות גברית ארכיטיפית, אשר מקורותיה נטועים בעיקר בפנטומימה ובקומדיה דל'ארטה, ובהרכבים של שחקנים איטלקים שהופיעו ברחובות פריז בסוף המאה ה-17.

דמותו של פיירו היא של ליצן עצוב, פתטי ותמים, המשתוקק יותר מכל לאהבה של אהובתו קולומבינה, אולם היא בסופו של דבר שוברת את ליבו ועוזבת אותו למען ארלקינו.

פיירו הליצן מופיע ללא מסיכה כשפניו צבועות בלבן ועל לחיו דמעה. הוא לבוש בחולצה לבנה רפויה וכפתורים גדולים. ניתן גם לראותו לובש מעין כיפה שחורה, שנועדה בעיקר לאפיין את התמימות שבו.

דמויות בשם הזה מופיעים בתיאטרון הצרפתי כבר מהמאה ה-16 ומוצאם מה-פדרולינו של הקומדיה דל'ארטה. כבר אצל מולייר אפשר למצוא במחזהו "דון ז׳ואן" את דמות פיירו.

הגילום המיוחד של הפנטומימאי הצרפתי ז'אן-גספאר דבורו הפכו את הדמות למפורסמת בכל העולם. פיארו זה אינו רשע, אלא מעורר רחמים, ומתאים לתפקידי מאהבים. הוא תמים ומלנכולי, וכמובן אילם.

היצירה המפורסמת ביותר שמנציחה גם את פיירו וגם את יוצרו, דבורו, היא הסרט "ילדי גן העדן" של מרסל קרנה משנת 1945.

בשנת 2008 הופיע פיירו על הבמה בישראל בהצגה "מנוחת הליצנים" בתיאטרון אל-מידאן.