פייר-נרסיס גרן

פייר-נרסיס גרן
Pierre-Narcisse Guérin
לידה	13 במרץ 1774; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	16 ביולי 1833 (בגיל 59); רומא, מדינת האפיפיור
מקום קבורה	טריניטה דיי מונטי
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	The Return of Marcus Sextus
זרם באמנות	נאו-קלאסיציזם
הושפע על ידי	Hugues Taraval, Nicolas-Guy Brenet, ז'אן-בטיסט רניו
השכלה	אקדמיית צרפת ברומא (1806); בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ;
פרסים והוקרה	פרס רומא

פייר-נרסיס, הברון גרן (13 במרץ 1774 – 6 ביולי 1833) היה צייר צרפתי, יליד פריז.

ביוגרפיה

הברון פייר־נרסיס גרן, היה צייר צרפתי מן האסכולה הנאו־קלאסית. הוא נודע בזכות ציוריו ההיסטוריים והמיתולוגיים, אשר התאפיינו בדרמטיות רגשית, קומפוזיציה חגיגית וסגנון ציור ההולם את תקופת הקיסרות הראשונה בצרפת. במהלך חייו זכה להוקרה ציבורית רחבה, היה חבר האקדמיה לאמנויות של צרפת, ובהמשך מונה למנהל האקדמיה הצרפתית ברומא. בשנותיו האחרונות הוענק לו תואר אצולה והוא נשא את התואר ברון.^[1]

גרן נולד בפריז ב־13 במאי 1774. הוא היה תלמידו של הצייר ז'אן־בטיסט רנו (אנג'), מן הציירים הבולטים של התקופה. בשנת 1796 זכה באחד משלושת פרסי ה"גרנד פרי" (Grand Prix) שהוענקו באותה שנה. הענקת הפרסים חודשה לאחר שלא התקיימה תחרות מאז שנת 1793, בעקבות אירועי המהפכה הצרפתית.

אף שהמלגה שנלווית בדרך כלל לפרס טרם הושבה באותה עת, גרן מילא בפריז את התנאים שנדרשו מתלמידי האקדמיה הצרפתית ברומא, והמשיך ליצור עבודות שונות. אחת מיצירותיו הראשונות שהקנו לו פרסום ציבורי נרחב הייתה הציור "מרקוס סקסטוס" (Marcus Sextus), שהוצג בסלון של שנת 1799 ונמצא כיום במוזיאון הלובר.

הציור עורר התלהבות ציבורית עצומה. הוא תיאר את מרקוס סקסטוס, קורבן לרדיפותיו של סולה, השב לרומא ומגלה כי אשתו מתה וביתו שרוי באבל. בני התקופה ראו בנושא היצירה רמז למציאות הפוליטית של צרפת לאחר המהפכה, ובייחוד למצוקתם של המהגרים והגולים הצרפתים. הצלחת היצירה הייתה כה גדולה, עד שנשיא המכון של צרפת הכתיר את גרן בפומבי, ולפני נסיעתו לרומא ערכו לכבודו אמני פריז הבולטים סעודת הוקרה חגיגית.^[1]

שהותו באיטליה

לאחר חידוש פעילות האקדמיה הצרפתית ברומא תחת ניהולו של ז'וזף בנואה סווה (Suvée), יצא גרן לאיטליה. עם זאת, מצבו הבריאותי לא אפשר לו להישאר זמן רב ברומא, והוא עבר לנאפולי. שם צייר את היצירה "קבר אמינטס" (The Grave of Amyntas).

בשנת 1802 הציג את ציורו "פדרה והיפוליטוס" (Phèdre et Hippolyte), הנחשב לאחת מיצירותיו החשובות ביותר. ציור זה, בדומה לעבודותיו האחרות מן התקופה, התבסס על נושאים מן המיתולוגיה והספרות הקלאסית והדגיש עוצמה רגשית לצד משמעת צורנית קפדנית.^[1]

הצלחתו בפריז

לאחר שובו לפריז זכה גרן להצלחה מחודשת. בשנת 1810 הציג את "אנדרומכה ופירוס" (Andromaque et Pyrrhus), אשר זכה להצלחה רבה והוצג בלובר. באותה שנה הציג גם את "אורורה וקפאלוס", שנכלל לימים באוסף סומאריבה, ואת "בונפרטה והמורדים בקהיר" (Bonaparte and the Rebels of Cairo), השמור בארמון ורסאי.

תקופת הרסטורציה הצרפתית הביאה עמה כיבודים נוספים. כבר בשנת 1803 העניק לו נפוליאון בונפרטה, אז הקונסול הראשון, את עיטור לגיון הכבוד. בשנת 1815 מינה אותו המלך לואי השמונה עשר לחבר האקדמיה לאמנויות.

הצלחת יצירותיו, ובהן "היפוליטוס", "אנדרומכה", "פדרה" ו"קליטמנסטרה" (Clytaemnestra), נבעה במידה רבה מן הבחירה המיומנת ברגעים דרמטיים ומלודרמטיים במיוחד. גרן עיצב את הדמויות ואת הסצנות באצילות מתוחה וחגיגית, שאפיינה את האמנות הרשמית של תקופת הקיסרות הראשונה.^[1]

שינוי סגנוני

בציור "איניאס מספר לדידו על אסונות טרויה" (Aeneas relating to Dido the disasters of Troy), שהוצג בסלון של 1817 לצד "קליטמנסטרה", ניכרה השפעתה של תקופת הרסטורציה על סגנונו של גרן. ביצירה זו ביקש למשוך את הקהל באמצעות פנייה לחושניות ולאפקטים ציוריים מרשימים, אמצעים שמהם נמנע ביצירותיו המוקדמות.

למרות ניסיון זה להתאים את סגנונו לטעם המשתנה של התקופה, הצלחותיו הציבוריות הגדולות של גרן הגיעו לקיצן לאחר מכן. אף על פי שהוזמן לצייר עבור כנסיית מדלן בפריז סצנה מחיי לואי הקדוש, הידרדרות בריאותו מנעה ממנו להשלים את העבודה.^[1]

מנהל האקדמיה ברומא

בשנת 1822 קיבל גרן את משרת מנהל האקדמיה הצרפתית ברומא, תפקיד שסירב לקבל בשנת 1816. הוא שב לפריז בשנת 1828, לאחר שכבר הוענק לו תואר אביר במסדר מיכאל הקדוש, ובאותה שנה זכה גם בתואר אצולה והוכתר כברון.

לאחר שובו ניסה להשלים את ציורו "פירוס ופריאמוס" (Pyrrhus and Priam), שעליו החל לעבוד ברומא, אך ללא הצלחה. מצבו הבריאותי הידרדר באופן סופי.^[1]

מותו

בתקווה לשפר את בריאותו שב גרן לאיטליה יחד עם הצייר הוראס ורנה. זמן קצר לאחר הגעתו לרומא נפטר, ב־6 ביולי 1833.

גרן נקבר בכנסיית לה טריניטה דיי מונטי (La Trinità dei Monti) ברומא, לצד הצייר קלוד לורן.^[1]

יצירתו וסגנונו

גרן נחשב לאחד הנציגים הבולטים של הציור הנאו־קלאסי הצרפתי בדור שלאחר ז'אק-לואי דויד. יצירותיו התאפיינו בבחירת רגעים טעונים מבחינה רגשית, בשימוש בקומפוזיציות מאורגנות ומאוזנות ובשאיפה לאצילות ולהדר.

בשלב מאוחר יותר של הקריירה שלו ניכרה ביצירתו נטייה להדגשת אלמנטים ציוריים וחושניים יותר, בהתאם לשינויי הטעם האמנותי בתקופת הרסטורציה.^[1]