פייר אמויאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שמות, ניסוחים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פייר אמויאל
Pierre Amoyal
צילום משנת 1992
צילום משנת 1992
לידה 22 ביוני 1949 (בן 72)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת, שווייץ, אוסטריה
תקופת הפעילות 1970–הווה (כ־51 שנים)
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז
אוניברסיטת דרום קליפורניה אצל יאשה חפץ
עיסוק כנר, מנצח, מורה, פסנתרן
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Harmonia Mundi, Musical Heritage Society, Camerata Records, Cypres. Erato, Dekka, EMI
שיתופי פעולה בולטים תזמורת קמראטה לוזאן (מייסד ומנצח)
פרסים והוקרה פרס ראשון של הקונסרבטואר של פריז (1963)
פקס ז'ינט נווה (1963)
הפרס השני בתחרות פגניני (1964)
פרס ג'ורג'ה אנסקו לכינור(1971)
אביר האמנויות והספרות של צרפת )1985)
אביר המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת (1995)
בפרס לתרומה יוצאת דופן מטעם הקרן הולדנזית לתרבות (2002)
פרס העיר לוזאן (2006)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פייר אמויאלצרפתית: Pierre Amoyal, נולד ב-22 ביוני 1949 בפריז) הוא כנר ומנצח יהודי צרפתי, מנהל הקונסרבטואר של לוזאן החל משנת 2002 ופרופסור באוניברסיטת מוצרטאום בזלצבורג. בשנים 1986-1977 כיהן מויאל כאמן הצעיר ביותר שהתמנה כפרופסור לכינור בקונסרבטואר של פריז. בשנים 2014-2002 כיהן כפרופסור בקונסרבטואר של לוזאן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר אמויאל נולד בשנת 1949 בפריז כבן לאם ממוצא יהודי אשכנזי רוסי ואב יהודי "פייה-נואר" יהודי ספרדי מצפון אפריקה. התחיל מוקדם לימודי כינור בעידוד המשפחה. למד כילד פלא בקונסרבטוריון בוורסאי אצל הכנרת גיון, ואחר כך החל מגיל 10 בקונסרבטואר של פריז, בו למד אצל רולאן שארמי[1]. בגיל 12 בשנת 1961 הופיע לראשונה בקונצרט פומבי עם תזמורת מונטה קרלו בניצוחו של פול פארה .[2] אז סיים את לימודיו האקדמיים וזכה בפרס הראשון של הקונסרבטואר של פריז.[3] בהמשך קיבל מספר שנים שיעורים פרטיים אצל רולאן שארמי, זכה בפרס ז'ינט נווה (1963) ובפרס פגניני (1964). בגיל 16 הוצג על ידי עברי גיטליס בפני יאשה חפץ שהסכים לקבל אותו כתלמיד באוניברסיטת דרום קליפורניה[4]. נסע ללוס אנג'לס והשתלם למשך חמש שנים אצל חפץ, שקנה עבורו את הכינור Le faisan doré מתוצרתו של ויום[5] ודאג לו לקבל מלגה שנתית..[6] בסוף ההשתלמות השתתף אמויאל בהקלטות מוזיקה קאמרית יחד עם חפץ ועם גרגור פיאטיגורסקי. ב-1970 זכה אמויאל גם בפרס הראשון בתחרות אנסקו בבוקרשט. הוא התחיל בסיורי הופעות רבים בעולם והקליט תחת שרביטיהם של מנצחים ידועים, כמו גאורג שולטי שהזמין אותו ב-1971 לנגן עם תזמורת פריז את הקונצ'רטו לכינור של אלבן ברג[3], פייר בולז, והרברט פון קאראיאן עם הפילהרמונית של ברלין, שבגלל השיתוף פעולה איתו הפסיק יאשה חפץ לדבר איתו אחרי 18 שנות קשר משום שהפר הבטחה שדרש ממנו להימנע מכך.[7] אמויאל ניגן גם תחת ניצוחם של סייג'י אוזאווה, שארל דיטואה, אליהו ענבל, סטניסלס סקרוווצ'בסקי, גינטר הרביג, קורט זנדרלינג, גנאדי רוז'דסטוונסקי, סיימון ראטל, מיונג-וון צ'ונג ואחרים. הקליט את התקליט הראשון עם הקונצ'רטו של אלבן ברג בניצוחו של פול פארה.[3]. זכור ביצוע הבכורה הגרמניתש ל הקונצ'רטו לכינור של אנרי דיטייה עם הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של לורין מאזל. ב-1985.הופיע לראושנה בקרנגי הול.

בהתחלת הקריירה שלו ניגן אמויאל על כינור "סטרדיבריוס פרוביני", פריט של מוזיאון הקונסרבטואר של פריז, שהושאל לו על ידי הממשלה הצרפתית.[5] ,אולם מאוחר יותר, ב-1979 קנה לעצמו בלונדון כינור יוצא דופן, "סטרדיברי קוחנסקי" שנודע כתוצרת של אנטוניו סטרדיברי משנת 1717 ושהשתייך בעבר לצאר ניקולאי השני שהעניק אותו בזמנו לכנר הפולני פאבל קוחנסקי. הכלי נגנב מאמויאל ב-15 באפריל 1987 בעיר סאלוצו יחד עם מכונית פורשה שברשותו בעת שמיהר לשלם את חשבונו במלון. הוא נמצא שלם בשנת 1991 בטורינו, אחרי שהגנב לא הצליח למכור אותו. אחרי שאיבד את הכינור, הכנר סלבטורה אקרדו השאיל לו כינור בשם "סטרדיברי סנט אקופרי".[3] בשנת 1990 רכש האמן כינור סטרדיברי אחר משנת 1728 המכונה " איל מילאנולו" ששימש בעבר את הכנר כריסטיאן פרא (1982-1933).[3] ב-1992 ליווה אמויאל מופעים של הליצן בופו (הסופר הווארד באטן), אמריקאי שחי בצרפת.[7] בשנים 1986-1977 אמויאל לימד נגינה בכינור בקונסרבטואר של פריז ואחר כך עד יוני 2014 בקונסרבטואר של לוזאן. החל משנת 1991 יחד עם הפסנתרן האיטלקי ברונו קאנינו ערך כיתות אמן לכינור ולפסנתר בקונסרבטואר של לוזאן וכיום הוא מכהן כמנהל האמנותי של הקונסרבטואר של לוזאן. בהמשך לימד במוצרטאום בזלצבורג וביפן בשנת 2002 הקים אמויאל את תזמורת הקמראטה של לוזאן[8]

עם תלמידיו נמנים הכנרים טדי פפאברמי (אמויאל סייע לו למצוא מקלט פוליטי בצרפת עם הוריו, בימי הדיכוי הקומוניסטי באלבניה)[5], ברטלומיי ניזיול, אנדריי באראנוב, בירטה בלום, חאווייש אלדרס, אמארינס וירדסמה, אלסיו בידולי. החל משנת 1989 משתתף אמויאל כחבר בחבר השופטים של תחרות "המלכה אליזבט" בבלגיה.

ביצועי יצירות בבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר אמויאל ניגן בבכורה את:

  • הסונאטה לכינור ופסנתר מס.4 מאת אלן הודינוט (1976)
  • הקונצ'רטו לכינור "אלגריה קוחנובסקי" מאת רנה קרינג (1992)
  • קטע חלום (Fragment de songe) מאת רנה קרינג (1993)[3]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961 - הפרס הראשון של הקונסרבטואר של פריז
  • 1963 - הפרס ז'ינט נווה
  • 1964 - הפרס פגניני
  • 1970 - הפרס הראשון בתחרות ג'ורג'ה אנסקו בבוקרשט
  • 1985 - אביר האמנויות והספרות של צרפת
  • 1995 - אביר המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת
  • 2002 - הפרס לתרומה יוצאת דופן לתרבות מטעם הקרן הוולדנזי לתרבות
  • 2006 - פרס העיר לוזאן
  • מתחם תרבות למופעים בעיר מורנז'י במחוז אסון, מדרום לפריז, נקרא על שמו "מרחב פייר אמואיל" Espace Pierre Amoyal

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pour l’amour d’un Stradivarius, Éditions Robert Laffont, 2004, ISBN 2-221-09473-5

(מתוך אהבה לכינור של סטרדיבריוס) (נכתב בעזרתו של הסופר מקס ז'נב)

  • Dans la lumière de Heifetz, Entretiens avec Antonin Scherrer, Lausanne, La Bibliothèque des Arts, 2014

(לאורו של חפץ - ראיונות מאת אנטואן שרר)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995 Alain Pâris Dictionnaire des interprètes et de l interprétation musicale au XXe siècle Robert Laffont, Bouquins
  • Henry Roth, Violin Virtuosos, From Paganini to the 21st Century, California Classics Books, Los Angeles 1997, p. 115
  • Jean-Michel Molkhou, Pierre Amoyal, in Les grands violonistes du XXe siècle, Tome II - 1948-1985, Paris, Buchet-Chastel, 2014, pp. 53-60

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פייר אמויאל בוויקישיתוף

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פייר אמויאל

Site Tarisio, 13.12.2017 Alessandra Barabaschi - interview with Pierre Amoyal - Amoyal, Heifetz and the ‘Kochanski’ Stradivari

Isabelle Perrin 22 mai 2009

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J.M.Molkhou. עמ' 53
  2. ^ Isabelle Perrin 2009
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 A.Paris 1995
  4. ^ J.M.Molkhou. עמ' 54
  5. ^ 1 2 3 אתר טריזיו
  6. ^ J.M.Molkhou. עמ' 55
  7. ^ 1 2 J.M.Molkhou. עמ' 58
  8. ^ הקמראטה של לוזאן