פייר מק אורלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פייר מק אורלן
Pierre Mac Orlan
Pierre Mac Orlan.jpg
צילום הסופר מלפני 1923
לידה 26 בפברואר 1882
פרון, מחוז סום, חבל פיקרדיה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביוני 1970 (בגיל 88)
סן-סיר-סור-מורן, מחוז סן-א-מארן, חבל איל דה פראנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משורר, סופר, מסאי, מחבר רומנים, תסריטאי, ליריקן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פייר מק אורלןצרפתית: Pierre Mac Orlan,‏ 26 בפברואר 1882 פרון, מחוז סום - 27 ביוני 1970 סן-סיר-סור-מורן, מחוז סן-א-מארן) היה סופר, מסאי, משורר ופזמונאי צרפתי. מק אורלן יצר מגוון רחב של יצירות ספרותיות. אחרי שהתחיל כצייר, התפרסם בסיפוריו ההומוריסטיים. אחרי מלחמת העולם הראשונה פנה לספרות פנטסטית ולרומני הרפתקאות. בשלהי הקריירה הספרותית שלו עסק בכתיבת שנסונים, מסות וזיכרונות. בצעירותו בתחילת המאה ה-20 חי מק אורן בשכונת מונמארטר בפריז והתוודע שם לגיום אפולינר, לפרנסיס קארקו ולרולאן דורז'לס, איתם יצר קשרי ידידות. באותה תקופה שהה גם ברואן, בלונדון, בפלרמו, בברוז' ובערים אחרות. זיכרונותיו מהשנים הללו, שבהן חי לעיתים קרובות בתנאי עוני, שימשו לו לחומר לספריו בעלי נימה אוטוביוגרפית חזקה ושהשפיעו אחר כך על סופרים כמו אנדרה מלרו, בוריס ויאן ורמון קנו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מק אורלן היה קנאי מאוד לפרטיותו, במיוחד בנוגע לפרטים הקשורים לעברו הרחוק, דאג להעלים תיעוד רב ולפעמים למסור פרטים ביוגרפיים מפוקפקים[1]. הוא טען שהיה יתום מגיל מוקדם. בנוסף רישומי לידתו בעיריית פרון נעלמו בגלל הנזקים שנגרמו לארכיון העירייה בהפגזות גרמניות בשנת 1916. גם ארכיון בית הספר המקומי שבו למד כולל תיקו כתלמיד נהרסו ככל הנראה בימי מלחמת העולם השנייה. הסופר עצמו שרף לקראת סוף חייו חלק ממכתביו ארכיונו האישיים, לדבריו, על מנת ש"יהיה חסר דאגות אחרי מותו". מק אורלן נולד בשנת 1882 בפרון, מחוז סום בחבל פיקרדיה בצפון צרפת, בשם פייר דימארשה. הוא היה בנם הבכור של פייר-אֶדמון דימארשה (1928-1853), קצין אספקה בצבא, לימים מנהל חשבונות, שמוצאו בליל, ושל ברט פרנסין ארתוס (ילידת 1861). האם נעלמה מחיי הילד בשנת 1889. לא יודעים אם נפטרה או אולי נפרדה מבעלה והסופר לא הזכיר את שמה לעולם[2]. הסופר הציג את עצמו כ"יתום מגיל קטן"[3].חמש שנים אחרי לידת פייר נולד לזוג בן נוסף, ז'אן (יליד 1887). בן זה נפטר מיד בתום מלחמת העולם הראשונה או אולי ב-1929. האב התחתן בשנית. החל משנת 1889 פייר ואחיו נמסרו לאומנות אצל דוד, בשם לואי איפוליט פראן, מורה להיסטוריה ומפקח במערכת החינוך בשומון (מחוז אוט מארן) ואחר כך (באורליאן, ושהיה נשוי לאחות של אמו[4]. היחסים עם הדוד היו מתוחים לעיתים קרובות, אבל מאוחר יותר בחייו הסופר נזכר בו ברגשי חיבה. למד בתיכון באורליאן שבו לא הצטיין, אבל נחשף שם לשירי פרנסואה ויון (אולי באמצעות חבר לבית הספר, גסטון קוטה, לימים זמר קברט) ולשירת המשוררים הרומיים - קאטולוס, מרטיאליס, אפוליוס[5]. באותה תקופה היה למעריץ של זמר הקברט אריסטיד בריאן (זמר) והתאהב במשחק הרוגבי, אותו שיחק עד שנת 1913. לימים כסטודנט השתתף בקבוצת הרוגבי Paris Universitaire Club לצד אלן-פורנייה ואנרי ס'אנסון. בשנת 1898 שלח לבריאן את שיריו הראשונים וקיבל ממנו תגובה חיובית על גלויה אותה שמר כל חייו[6]. החל מ-1898 נשלח להמשיך לימודיו בבית הספר התקני למורים (École normale d'instituteurs) שבעיר רואן. כעבור שנה בחורף 1899, בגיל 17, עזב את בית הספר ונסע לפריז[7]

בפריז התיישב ברובע מונמארטר. הוא פגש את אחיו ז'אן שהיה שוליה בבית מלאכה לרהיטים עתיקים. דימאשה ביקר בקברט Le Zut, החביב על אנרכיסטים, שם הכיר את "Lapin Agile", פרדריק ז'ראר שפתח מאוחר יותר את הקברט Lapin Agile (הארנב הזריז) שהפך לו לבית. כתב שירים בסנון פוסט-סימבוליסטי ורצה להיות צייר,

עבד בעבודות רבות וניגן באקורדיון. בשנות ה-20 לחייו טייל באירופה ובשובו לפריז הפך לדמות ידועה בחוגי הבוהמה והאמנות המקומיים. נהג במיוחד להופיע במופעי זמרה בקברט "Lapin Agile" ("הארנב הזריז"). באותה תקופה התוודע לסופרים ואמנים רבים, כמו מקס ז'אקוב, גיום אופלינר, איליה ארנבורג, מוריס אוטריו ופרנסיס קארקו. גויס לצבא במלחמת העולם הראשונה כחייל קרבי עד לפציעתו בשנת 1916. מאז עבר לשרת ככתב צבאי. אחרי המלחמה התפרנס מכתיבה והחל משנת 1924 קנה חוות גבינות ישנה ביישוב סן-סיר-סיר-מורן במחוז סן -א-מארן, על יד פריז, בחבל איל דה פראנס. בשנות ה-1920 היה למבקר קולנוע וצילום משפיע, וכתב מסות חשובות על יצירותיהם של אז'ן אטז'ה, ז'רמן קרול ואחרים. בגיל 23 חתם לראשונה בשם פייר מק אורלאן את איוריו לספר של חברו, רובר דיקן Monsieur Homais voyage (אדון אומה מטייל) של[8].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - פרס מק אורלן -

אחד מרצונותיו האחרונים של מק אורלן היה הענקת פרס על שמו (מתוך קרן השהשאיר) ביישוב סן-סיר-סור-מורן לסופר או אומן בדרך כלל מבוגר ושנקלע לקשיים בחייו. הפרס מקר אורלן הראשון הוענק בשנת 2005 על ידי ועד מק אורלן בראשות פייר ברז'ה

  • 2012 - אגודת קוראיו של מק אורלן - הוקמה בספטמבר 2012 ובראשה עומד ברנאר בריטו, הביוגרף של הסופר.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים ונובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת המהדורה הראשונה של הספר "Clients du Bon Chien jaune משנת 1926
  • Les Pattes en l'air, Société d'éditions littéraires et artistiques, Librairie Ollendorff, Paris, 1911
  • La Maison du retour écœurant, Bibliothèque humoristique, Paris, 1912
  • "Le Rire jaune, Albert Méricant, Paris, 1914 "
  • Les Contes de la pipe en terre, L'édition moderne, Librairie Ambert, Paris, 1914
  • Les Bourreurs de crâne, La Renaissance du livre, Paris, 1917
  • U-713 ou les Gentilshommes d'infortune, Société littéraire de France, Paris, 1917
  • Le Chant de l'équipage, L'Édition française illustrée, Paris, 1918
  • Les Mystères de la morgue ou les fiancés du IVתבנית:E arrondissement (נתכב יחד עם פרנסיס קארקו), La Renaissance du livre, Paris, 1918[alpha 1]
  • Bob bataillonnaire, Albin Michel הוצאת אלבן מישל, Paris, 1919 (בשנת 1931 הוצא לאור מחדש תחת הכותרת Le Bataillonnaire )
  • La Clique du Café Brebis, histoire d'un centre de rééducation intellectuelle, La Renaissance du livre, Paris, 1919
  • Chronique des jours désespérés, Émile-Paul frères, Paris, 1919
  • Le Nègre Léonard et maître Jean Mullin, Éditions de la Banderole, Paris (מספר מוגבל של עותרים), Paris, 1920 Gallimard, Paris, 1920 (הוצאת גלימאר)
  • À bord de L'Étoile Matutine, Georges Crès, Paris, 1920
  • La Bête conquérante, L'Édition française illustrée, Paris, 1920
  • La Cavalière Elsa, Gallimard, Paris, 1921 (פרס "לה רנסאנס" 1922, ועדת שופטים בראשות קולט)
  • Malice, Georges Crès, Paris, 1923
  • La Vénus internationale, Gallimard, 1923
  • À l'hôpital Marie-Madeleine, Le Sagittaire, Paris, 1924
  • Marguerite de la nuit, Émile-Paul frères, Paris, 1925; Arthème Fayard, Paris, 1935
  • Les Clients du Bon Chien jaune, Les Arts et le livre, Paris, 1926
  • Sous la lumière froide, Émile-Paul, Paris, 1926
  • Le Quai des brumes, Gallimard, Paris, 1927
  • Dinah Miami,(הוצאת לארוס Éditions Larousse, Paris, 1928
  • Les Vrais Mémoires de Fanny Hill, Éditions M.P. Trémois, Paris, Paris, 1929 (פרסום סופי תחת הכותרת Les dés pipés ou Les aventures de Miss Fanny Hill 1952)
  • La Tradition de minuit, Émile-Paul frères, Paris, 1930
  • La Bandera, Gallimard, Paris, 1931 - רומן
  • Quartier réservé, Gallimard, Paris, 1932
  • La Croix, l'ancre et la grenade, Devambez Paris, 1932
  • Filles d'amour et ports d'Europe, Éditions de France, Paris, 1932 (גרסה מוקדמת, לימים Mademoiselle Bambù ב 1966)
  • La Nuit de Zeebrugge, Librairie des Champs-Élysées, coll. Le Masque, Série « Aventures et légendes de la mer » תבנית:N°, Paris, 1934 (פורסם מחדש תחת הכותרת Le Bal du Pont du Nord en 1946)
  • Le Tueur n° 2 , Librairie des Champs-Élysées, coll. Police-Sélection, Paris, 1935
  • Le Camp Domineau, Gallimard, Paris, 1937
  • Le Carrefour des trois couteaux, Librairie des Champs-Élysées, coll. Le Masque, Paris, 1940
  • L'Ancre de miséricorde, Émile-Paul frères, Paris, 1941
  • Picardie, Émile-Paul, Paris, 1943
  • Père Barbançon, Éditions de L'Arc-en-Ciel, Paris, 1948 (intégré par la suite à Filles d'amour et ports d'Europe)
  • Mademoiselle Bambù, Le Livre de poche n° 1720, 1966 (version définitive de Filles d'amour et ports d'Europe ו- Père Barbançon)
  • Le Masochisme en Amérique] (1905)
  • Georges : Femmes du monde et sang bleu (1908)
  • La Comtesse au fouet (1908)
  • 'Les Grandes Flagellées de l'Histoire (1909)
  • 'Lise fessée (1910)
  • Miss (1912), רומן
  • Quinze ans (1913)
  • (1910 או 1914) Petite dactylo
  • Baby, Douce fille (1919)
  • L'Instrument des apothicaires (1920)

מסות, זיכרונות, כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Petit manuel du parfait aventurier], La Sirène, Paris, 1920
  • Le Mystère de la malle n°1, Le Sagittaire, Paris, 1925
  • Brest, Éditions Émile-Paul, Paris, 1926 (repris dans le recueil Villes publié en 1929)
  • La Seine, Pierre Laffite, Paris, 1927
  • Rue des Charrettes, Éditions Émile Hazan, Paris, 1927 (הוצא לאור בשם Rouen "רואן" בקובץ Villes (ערים) פורסם ב־1929)
  • Rue Saint-Vincent, Éditions du Capitole, Paris, 1928 (הוצא לאור תית הכותרת Montmartre בקובץ Villes publié l'année suivante)
  • Rues et visages de Londres, Terquem, 1928 (repris sous le titre Londres dans le recueil Villes publié l'année suivante)
  • Rhénanie, Éditions Émile-Paul, Paris, 1928 (repris sous le titre Villes rhénanes dans le recueil Villes publié l'année suivante)
  • Villes, Gallimard, Paris, 1929
  • Nuit aux bouges, פלמריון Flammarion, Paris, 1929 איורים מאת אנדרה דינימון (André Dignimont)
  • Légionnaires, Éditions du capitole, Paris, 1930
  • Le Bataillon de la mauvaise chance. Un civil chez les joyeux, Éditions de France, Paris, 1933
  • Hambourg, Éditions Alpina, Paris, 1933 (המבורג) (בגרסה סופית הופיע בקובץ Villes בשנת 1966)
  • Rues secrètes, Gallimard, Paris, 1934
  • Verdun, Nouvelles éditions latines, Paris, 1935
  • Propos d'infanterie, Fernand Sorlot, Paris, 1936
  • Masques sur mesure, Gallimard, Paris, 1937
  • Dans les tranchées, Les Œuvres libres,Librairie Arthème Fayard (ההוצאה לאור פאיאר), Paris, 1939
  • Lautrec peintre de la lumière froide, Paris, Floury, coll. « Anciens et modernes », 1941, 179 p., ill., couv. ill. ; 19 cm
  • Montmartre, Éditions Armand de Chabassol, Bruxelles, 1946
  • Les Bandes. Essais sur l'éducation sentimentale, Éditions de la belle page, Paris, 1947
  • L'Écharpe de suie, La Couronne, Paris, 1947
  • La Lanterne sourde, Gallimard, Paris, 1953
  • Le Mémorial du petit jour, Gallimard, Paris, 1955
  • La Petite cloche de Sorbonne, Gallimard, Paris, 1959
  • Jack Chambrin - פרס פנאון 1954, Éditions Galerie J.-C. de Chaudin, Paris, 1959.
  • Masques sur mesure II (Œuvres Complètes, volume XXIV), Le Cercle du bibliophile, Genève, 1970 (מקבץ את המסות העיקריות המוקדות לאמנות הציור Masques sur mesure III (Œuvres Complètes, volume XXV), Le Cercle du bibliophile, Genève, 1970 (כולל מבחר מקדמות ודיוקנאות)
  • Sous la croix blanche, Le Cercle du bibliophile, Genève, 1971 (נכתב ב-1946 ולא פורסם בזמנו -נקבץ ב- Œuvres Complètes יחד עם Picardie)

שירים ושנסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של מק אורלן בסן-סיר-סור-מורן, צילום משנת 2007
  • 1953 - Chansons pour accordéon (שנסונים של פייר מר אורן לאקורדיון), גאלימר, פריז
  • Poésies documentaires complètes, 1954 (כל שיריו)
  • 1962 - Mémoires en chansons - "זיכרונות בשנסונים", גאלימר

ספרות ארוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Le Masochisme en Amérique, La Librairie d'amateurs, Paris, 1905 (בעילום שם. פורסם בשם Pierre Dumarchey פייר דימארשה - בהוצאות לאור comme Jean Fort בשנת 1910)
  • 1908 Femmes du monde et sang bleu, חלק ראשון : Georges, .מחוץ למסחר- « Pour les amis d'Isidore Liseux », Paris, (תחת שם העט Chevalier de X)
  • La Comtesse au fouet, belle et terrible (l'homme-chien), roman d'une héroïne de Sacher-Masoch, Jean Fort, Paris, 1908 (פרסם בשם Pierre Dumarchey) ; פורסם מחדש. Héliot Presse, טולוז, 1990
  • Les Grandes flagellées de l'histoire, Jean Fort, Paris, 1909 (פרסם בשם Pierre Dumarchey)
  • Lise fessée, Jean Fort, Paris, 1910 (בשם הער Pierre Dumarchey)
  • Les Aventures amoureuses de Mademoiselle de Sommerange ou Les Aventures libertines d'une Demoiselle de Qualité sous la Terreur, « Sweetgra's, Québec » (למעשה ההוצא לאור Jean Fort, Paris), 1910 (sous le pseudonyme de Pierre du Bourdel) ; פרסום מחודש. La Musardine, coll. « Lectures amoureuses de Jean-Jacques Pauvert », Paris, 2000
  • Mademoiselle de Mustelle et ses amies. Roman pervers d'une fillette élégante et vicieuse, Jean Fort, Paris, 1913 (בשם העט פייר דה בורדל Pierre du Bourdel) ; rééd. La Musardine, Paris, 1999
  • Petite dactylo, ובעקבותיו Les Belles clientes de M Brozen Le Maître d'école, avec un choix de lettres concernant les faits curieux touchant la flagellation des misses et des femmes, Jean Fort, coll. « Les Orties blanches », עם 32 איורים מאת G. Smit, Paris, 1914 (בשם העט Pierre du Bourdel) ; rééd. La Musardine, Paris, 2005 - ז'. סמיט
  • Baby Douce Fille, Jean Fort, Paris, 1919 (בשם העט סאדי בלאייס Sadie Blackeyes)
  • Petites cousines, À la folie du jour, Paris, 1919 (בשם העט סאדינה Sadinet)
  • La Semaine secrète de Vénus, P. Cotinaud, Paris, 1926 (בעילום שם)

יצירות שפורסמו אחרי מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • , 1984 Le Mystère de la malle n°1' (4 כתבות בין השנים 1924 - 1934), U.G.E., coll. 10/18, Paris
  • , 1986 Manon la souricière (סיפורים ונובלות שלא נכללו בכלל היצירות), Gallimard, Paris
  • 1988 Capitaine Alcindor, (סיפורים ונובלות שלא נכללו בכלל היצירות), Gallimard, Paris,
  • Domaine de l'ombre (מאמרים מוקדשים לפנטאסק החברתי ושלא נכללו ב Masques sur Mesure), Éditions Phébus, Paris, 2000
  • , 2005 Images abolies (קובץ דברי מבוא ורפורטאז'ים ושלא פורסמו), Michel de Maule, Paris
  • 2011 Écrits sur la photographie (קובץ מסות ומאמרים על אמנות הצילום ), Textuel, coll. « L'écriture photographique »,

יצירותיו במדיה האמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף פעולה של מק אורלן בהפקות קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1924 - L'Inhumaine - בימוי - מרסל ל'ארביה, תסריט - פייר מק אורלן, ז'ורז'ט לבלאן, מרסל ל'ארביה
  • 1932 - Les Petits Métiers de Paris, סרט תיעודי קצר בבימוי פייר שנאל, קריין וקול:פייר מק אורלן
  • 1937 - Le Choc en retour - בימוי מאת מוריס קרול וז'ורז' מונקה, תסריט מאת פייר מק אורלן
  • 1943 - Voyage sans espoir - בימוי:כריסטיאן-ז'אק, תסריט : פייר מק אורלן
  • 1945 - François Villon -סרט, בימוי - אנדרה זוובאדה, תסריט - פייר מק אורלן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jean Claude Lamy Mac Orlan: l'aventurier immobile Albin Michel, Paris 2002
  • Bernard Baritaud Pierre Mac Orlan: sa vie, son temps Droz, Genève 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פייר מק אורלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ B.Baritaud עמ'23
  2. ^ B.Baritaud עמ'25
  3. ^ B.Baritaud עמ'24
  4. ^ B.Baritaud עמ'28
  5. ^ B.Baritaud עמ'35
  6. ^ J.C.Lamy עמ' 33)
  7. ^ B.Baritaud עמ'37
  8. ^ B.Baritaud הערה 10, עמ'16


שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "alpha", אך לא נמצא תג <references group="alpha"/> מתאים, או שחסר </ref> סוגר