פייר פלימלי

פייר פלימלי
Pierre Pflimlin

פייר פלימלי (1984)
לידה	5 בפברואר 1907 רובה, מחוז נור, חבל נור-פה דה קאלה,
פטירה	27 ביוני 2000 (בגיל 93) שטרסבורג,
מקום קבורה	שטרסבורג
מדינה
השכלה	המכון הקתולי של פריז (צר') אוניברסיטת שטרסבורג
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	אקסיון פראנסז התנועה הרפובליקנית העממית (MRP) "מרכז הדמוקרטיה והקידמה" (CDP) (צר') מפלגת "מרכז הסוציאל-דמוקרטים" (CDS) (צר') "איחוד למען הדמוקרטיה הצרפתית" (UDF) (צר')
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
בת זוג	מארי-אודיל היינריך (Marie-Odile Heinrich),
ילדים	Étienne Pflimlin
מספר ילדים	3
פרסים והוקרה	פרס רובר שומאן מטעם קרן אלפרד טופר (צר') אזרח כבוד של עיריית שטוטגרט, גרמניה
חתימה
ראש ממשלת צרפת ה־27 14 במאי 1958 – 1 ביוני 1958 (19 ימים) נשיא צרפת ממנה רנה קוטי אירועים בתקופתו המרד בקולוניות בצפון אפריקה → פליקס גאיאר שארל דה גול ←
נשיא הפרלמנט האירופי ה־18 24 ביולי 1984 – 20 בינואר 1987 (שנתיים ו־5 חודשים) → פיט דנקר (צר') (הולנד) הנרי פלמב (צר') (בריטניה) ←
ראש עיריית שטרסבורג 14 במרץ 1959 – 14 במרץ 1983 (24 שנים) → שרל אלטורפה מרסל רודולף ← מחוז בחירה גראנד אסט
השר לתיאום בין משרדי 15 באפריל 1962 – 15 במאי 1962 (חודש) תחת ראש ממשלת צרפת ז'ורז' פומפידו נשיא צרפת ממנה שארל דה גול → ז'אן פוייה ג'ורג גרוס ←
שר המדינה 1 ביוני 1958 – 8 בינואר 1959 (7 חודשים ו־8 ימים) תחת ראש ממשלת צרפת שארל דה גול נשיא צרפת ממנה רנה קוטי
שר הכלכלה 6 בנובמבר 1957 – 13 במאי 1958 (6 חודשים ו־6 ימים) תחת ראש ממשלת צרפת פליקס גאיאר נשיא צרפת ממנה רנה קוטי → פליקס גאיאר אדגר פור ←
23 במרץ 1955 – 1 בפברואר 1956 (10 חודשים ו־11 ימים) תחת ראש ממשלת צרפת אדגר פור נשיא צרפת ממנה רנה קוטי → רובר בורו רובר לקוסט ←
שר המושבות 8 במרץ 1952 – 8 בינואר 1953 (10 חודשים ויומיים) תחת ראש ממשלת צרפת אנטואן פינה נשיא צרפת ממנה ונסן אוריול → לואי ז'אקינו לואי ז'אקינו ←
שר לענייני אירופה 20 בינואר 1952 – 28 בפברואר 1952 (חודש ו־9 ימים) תחת ראש ממשלת צרפת אדגר פור נשיא צרפת ממנה ונסן אוריול → גי מולה פרנסואה מיטראן ←
שר לסחר חוץ 11 באוגוסט 1951 – 20 בינואר 1952 (5 חודשים ו־10 ימים) תחת ראש ממשלת צרפת רנה פלוון נשיא צרפת ממנה ונסן אוריול → ז'אן-מארי לובל אדואר בונפוס ←
שר החקלאות 3 ביולי 1950 – 11 באוגוסט 1951 (שנה וחודש) תחת ראש ממשלת צרפת אנרי קוויל רנה פלוון נשיא צרפת ממנה ונסן אוריול → גבריאל ואלאי פול אנטיה ←
24 בנובמבר 1947 – 2 בדצמבר 1949 (שנתיים) תחת ראש ממשלת צרפת רובר שומאן אנדרה מארי אנרי קוויל ז'ורז' בידו נשיא צרפת ממנה ונסן אוריול → מרסל רוקלור גבריאל ואלאי ←
חבר הפרלמנט הצרפתי 6 בדצמבר 1962 – 2 באפריל 1967 (4 שנים ו־3 חודשים) מחוז בחירה ריין תחתון
9 בדצמבר 1958 – 15 במאי 1962 (3 שנים ו־5 חודשים) מחוז בחירה ריין תחתון
6 בנובמבר 1945 – 5 בדצמבר 1958 (13 שנים) מחוז בחירה ריין תחתון
נשיא התנועה הרפובליקנית העממית (MRP) ה־4 1956–1959 (כ־3 שנים) → פייר-אנרי טייטן אנדרה קולין ←
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
"צלב מפקד" של עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה מדליית "מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג" צלב המלחמה 1939-1945 הצלב הגדול של מסדר פיוס התשיעי הצלב הגדול במסדר עץ האלון

פייר פלימלי (בצרפתית: Pierre Pflimlin; ‏5 בפברואר 1907 – 27 ביוני 2000) היה עורך דין ופוליטיקאי צרפתי שנבחר לפרלמנט הצרפתי ושימש במגוון תפקידים כמו ראש ממשלת צרפת, שר במספר ממשלות צרפת, ראש עיריית שטרסבורג, נשיא הפרלמנט האירופי ועוד.

בתחילת דרכו הפוליטית נטה פלימלי לאגף הימני קיצוני אך בהמשך מיצב את עצמו במרכז המפה הפוליטית.

ביוגרפיה

נעורים

פייר פלימלי נולד ב-1907 בעיר רובה שבצפון מערב צרפת (מחוז נור, חבל נור-פה דה קאלה). בנם של ז'ול פלימלי (1937-1875) ולאוני לבית שוורץ (1907-1881). האב ז'ול עבד בחברת הטקסטיל ובתקופת לידתו של פייר היה בתקופת חונכות בעיר רובה.

בנעוריו למד פלימלי בבית ספר תיכון בעיר מילוז שבחבל אלזס במזרח צרפת.

באקדמיה

עם סיום לימודי התיכון עבר פלימלי לפריז ולמד במכון הקתולי של פריז (צר') ולאחר מכן עבר ללמוד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת שטרסבורג כשב-1932 קיבל תואר ד"ר. עם סיום לימודיו עבר תקופת פרקטיקה במשרד רואי חשבון בשטרסבורג והוסמך לעריכת דין ב-1933.

על בסיס התמחותו האקדמית חקר פלימלי, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, את כלכלת גרמניה הנאצית והגיע למסקנה שהמדיניות האוטרקית שננקטה על ידי הנאצים "הופכת את גרמניה למבצר מוכן לעמוד בפני מצור... או לשמש בסיס להתקפה".

הכניסה לפוליטיקה

בנעוריו נטה פלימלי לצד הימני קיצוני ובתקופת לימודיו בשטרסבורג הצטרף לתנועת אקסיון פראנסז. ב-1933 הצטרף לגוף פוליטי ימני בשם "הכוח החדש" (La Force Nouvelle) כשב-1934 שיתף גוף זה פעולה עם ארגון הימין הקיצוני "סולידריות צרפתית" (צר'). ב-1937 פעל כיועץ משפטי של גופים צרפתים ימנים אנטי קומוניסטים.

במלחמת העולם השנייה

ב-1941, תחת משטר וישי הועבר פלימלי לעיר וישי שם מונה כראש משרד של המזכירות הכללית לנוער בעיר. בשנים 1941–1944 מונה לשופט חוקר בעיר טונון-לה-בן (צר') שבמזרח צרפת וב-1944 מונה לסגן התובע הציבורי במץ.

באפריל 1945 מונה פלימלי, על ידי שר משפטים, פרנסואה דה מנטון (צר'), לסגן נציב הממשלה במחוז מוזל תחת בית המשפט לצדק של קולמר. בית משפט זה היה אחראי על תהליך הטיהורים של הצרפתים ששיתפו פעולה עם שלטונות המשטר הנאצי.

תקופת הרפובליקה הצרפתית הרביעית

ערך מורחב – הרפובליקה הצרפתית הרביעית

ב-1945, עם סיום מלחמת העולם, הצטרף פלימלי לתנועה הרפובליקנית העממית (MRP). תחילה היווה אישיות מרכזית של מפלגה זו במחוז אלזס ובהמשך הפך לגורם מרכזי ארצי במפלגה ונבחר לייצג אותה בפרלמנט הצרפתי (תפקיד אותו מילא כמעט ברציפות עד 1967). ב-1956 מונה ליו"ר מפלגה זו, תפקיד אותו מילא עד 1959.

מ-1946 ועד 1953 מילא שורה של תפקידים בממשלות צרפת השונות כשתקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות פוליטית. בין השאר מונה לתת-מזכיר המדינה במשרד הבריאות הציבורי והאוכלוסייה (1946), תת-מזכיר המדינה לכלכלה הלאומית, שר החקלאות בשמונה ממשלות (1951-1947), וכן שימש כשר סחר, שר אירופה ושר צרפת לקולוניות.

בתחילת 1955 נפלה ממשלתו של ראש הממשלה השמאלי פייר מנדס פראנס ופלימלי ניסה להקים ממשלה בראשותו אך נכשל ובהמשך מונה לשר הכלכלה בממשלתו של אדגר פור. ב-1957 מונה לאותו תפקיד בממשלתו של פליקס גאיאר.

ב-14 במאי 1958 מונה על ידי נשיא צרפת, רנה קוטי לראשות ממשלת צרפת. מינוי זה נעשה בתקופה בה נאבקו מדינות צפון אפריקה (מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה) כנגד השלטון הקולוניאלי הצרפתי ששלט במדינות אלו. השלטון הצרפתי נטה לפשרה וויתורים מול הדרישות של מדינות אפריקה דבר שגרם למרד של יחידות מיליטנטיות בצבא צרפת, ששהו בקולוניות באפריקה, כנגד ותרנות זו. יחידות אלו איימו לעלות על פריז ודרשו למנות את שארל דה גול (שנתפס כיותר מיליטנטי) במקומו של פלימלי הותרן. פלימלי הסכים לדרישת המורדים ופינה את מקמו כראש ממשלה לדה גול כשבועיים לאחר שמונה. לאחר שינוי זה מונה על ידי דה גול לשר ללא תיק. ממשלתו של דה גול סימנה את תחילתה של הרפובליקה החמישית.

תקופת הרפובליקה הצרפתית החמישית

ערך מורחב – הרפובליקה הצרפתית החמישית

בתחילת 1962 מונה פלימלי לשר לתיאום ושיתוף פעולה בממשלתו הראשונה של ז'ורז' פומפידו (צר'). לאחר חודש בתפקיד פרש מתפקידו (יחד עם חברי מפלגתו) על רקע התנגדותו של הנשיא, דה גול, לשיתוף פעולה כלל אירופאי ותמיכתו בהתבדלות של צרפת.

לאחר התפטרותו חזר פלימלי לפרלמנט וב-1966 הודיע שאין בכוונתו להעמיד את עצמו לבחירה נוספת לפרלמנט וכחלופה להקדיש את פעילותו הפוליטית ל"מאבק לבניית אירופה פוליטית ופיוס צרפתי-גרמני".

ב-1969 חיפש פלימלי את דרכו למרכז המפה הפוליטית והצטרף למפלגת "מרכז הדמוקרטיה והקידמה" (CDP) (צר') שהפכה ב-1976 למפלגת "מרכז הסוציאל-דמוקרטים" (CDS) (צר') לאחר איחוד עם מפלגת "המרכז הדמוקרטי" (צר').

באיחוד האירופאי

ב-1979 מינתה הנהלת המפלגה המאוחדת את פלימלי לנציגה ב"איחוד למען הדמוקרטיה הצרפתית" (UDF) (צר'), בראשות סימון וייל, לקראת הבחירות הישירות הראשונות לפרלמנט האירופי. הוא נבחר לפרלמנט כחבר בקהילה הכלכלית האירופית (EEC) שבסיסה היה בשטרסבורג. ב-1984 נבחר מחדש.

בנוסף לתפקידו בקהילה הכלכלית מילא פלימלי מגוון תפקידים נוספים בפרלמנט האירופאי וביניהם תפקידי סגן נשיא, חבר באסיפות האירופיות ונשיא האספה המייעצת של מועצת אירופה.

ב-1984 נבחר לנשיא הפרלמנט האירופי וכיהן בתפקיד זה עד 1987 כשבמהלך כהונתו תרם לחיזוק סמכות החקיקה של פרלמנט זה.

במישור המוניציפלי

ב-1945 נבחר פלימלי ליושב ראש מועצת העיר שטרסבורג מטעם התנועה הרפובליקנית העממית.

ב-1959 נבחר לראש עיריית שטרסבורג ומילא את התפקיד עד 1983

משפחתו

בנובמבר 1939 נישא פלמילי למארי-אודיל היינריך (Marie-Odile Heinrich), ילידת שטרסבורג (1985-1912), בתו של מנהל בית ספר. לזוג נולדו בן ושתי בנות: אטיין (שהיה נשיא בנק "קרדיט מוטואל" (צר')), אודיל (פרופסור לגרמנית) ואנטואנט (שחקנית).

ב-1989 פרש פלימלי מעיסוקיו הפוליטיים וגר עם משפחתו בשטרסבורג. בשנות פרישתו כתב ביוגרפיה בשם "זכרונות של אירופאי" (Mémoires d'un Européen).

נפטר ב-2000 והובא למנוחות, לצד רעיתו, בבית הקברות סנט-גל בשטרסבורג (צר').

אותות

• "צלב מפקד" של עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
• מדליית "מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג", גרמניה (צר')
• "צלב המלחמה 1939–1945 " (צר')
• "הצלב הגדול" של "מסדר פיוס התשיעי", הוותיקן (צר')
• "הצלב הגדול" ב"מסדר עץ האלון", לוקסמבורג (צר')
• פרס רובר שומאן מטעם קרן אלפרד טופר (צר')
• אזרח כבוד של עיריית שטוטגרט, גרמניה

ספריו וכתביו

• Henry Laufenburger, Pierre Pflimlin (1938): La nouvelle structure économique du Reich'. Groupes, cartels et politique des prix, Paris, Paul Hartmann, 1938 (Centre d'études de politique étrangère, Section d'information, publication no 12), 105 p.
• Le cheminement de l'idée européenne, (1977) Conférence Fribourg, Éditions universitaires, 28 p
• Mémoires d'un Européen de la IVe à la Ve République, (1991) Paris, Fayard, 391 p
• Frieden - das ist der Europa-Idee gutzuschreiben : eine Geschichtsstunde mit Pierre Pflimlin, (1995) rédaction par Hanns-Georg Helwerth, Landesbildstelle Württemberg, Stuttgart, 1 Videokassette (VHS, 53 min), farbig und s/w (en all.; Paix et Europe)

הנצחה

• גשר על נהר הריין, מדרום לשטרסבורג, נקרא על שמו (2002)
• שדרה בשטרסבורג שנקראה על שמו (2007)
• מספר בתי ספר במחוז אלזס נושאים את שמו
• כיכר בעיר שטוטגרט, בה הפך לחבר כבוד, נושאת את שמו
• היה נשיא כבוד של מרכז ספורט "אוונגארד בריין" (צר')
• מרכז מוזיקה וקונגרסים בשטרסבורג (צר') נושא את שמו
• פסלו הוצב בפארק אורנז'רי (צר') בשטרסבורג
• ב-2007, לציון מאה שנה להולדתו, הנפיק השרות הבולאי הצרפתי בול הנושא את שמו בערך של 60 סנט
• ב-2007 שונה שמו של בנין הפרלמנט של אירופה בשטרסבורג על שמו
• אולם כינוסים במעונות הסטודנטים בשטרסבורג נקרא על שמו

לקריאה נוספת

• Erzbischöfl. Generalvikariat Paderborn (1987) : Zwölf Völker - eine Zukunft. Dokumentation zur Verleihung der St.-Liborius-Medaille für Einheit und Frieden an Pierre Pflimlin am 26. Oktober 1986. Hrsg. vom Erzbischöfl. Generalvikariat Paderborn, Presse- und Informationsstelle. Paderborn, Bonifatius, 51 p.
• Christian Baechler, « Pierre Pflimlin », dans Nouveau Dictionnaire de biographie alsacienne, vol. 29, p. 3002
• Jean-Louis English et Daniel Riot, Itinéraires d'un Européen. Entretiens avec Pierre Pflimlin, Strasbourg, La Nuée bleue, 1989, 397 p. (ISBN 2-7165-0267-6)
• Carole Monmarché et Édouard Pflimlin, Pierre Pflimlin : les choix d'une vie, Strasbourg, Éditions du Signe, 2001, 165 p. (ISBN 2-7468-0310-0)
• Alain Howiller et Paul Collowald, Pierre Pflimlin, Alsacien et Européen, pour le compte du Cercle Pierre Pflimlin aux éditions Coprur-Strasbourg, 2007
• Jean-Marie Jouaret, La fédération des sections sportives des patronages catholiques de France (1898-1998), Paris, L'Harmattan, 2012, 245 p. (ISBN 978-2-296-55969-1, BNF 42598758)
• Claude Mislin, La face cachée de Pierre Pflimlin: enquête sur la jeunesse d'une grande figure d'Alsace, Strasbourg, La Nuée bleue, 2021, 168 p. (ISBN 978-2-7165-0909-1)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייר פלימלי בוויקישיתוף

• פייר פלימלי, באתר הפרלמנט האירופי
• פייר פלימלי, באתר dodis.ch (שווצריה)
• פייר פלימלי, באתר רשימת חברי הפרלמנט האירופי
• פייר פלימלי, באתר האספה הלאומית של צרפת
• פייר פלימלי, באתר strasbourg-europe.eu
• דאגלס ג'ונסון, פייר פלימלי, באתר עיתון הגארדיאן, 29 ביוני 2000
• תמונות של פייר פלימלי, באתר גטי אימג'ס
• פייר פלימלי, באתר הפרלמנט האירופי