פייר שאייה
 | |
| לידה |
13 במאי 1900 סיי-מזייר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1972 (בגיל 71) ברון, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
כומר קתולי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית, תאולוג |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | פייר שאייה |
  | |
פייר שאייה (בצרפתית: Pierre Chaillet; 1900, סיי-מזייר (אנ') שבאזור פראנש-קונטה – 1972, ליון) היה כומר, אב ישועי, מורה, איש המחתרת הצרפתית וחסיד אומות העולם מצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאייה נולד למשפחת איכרים אדוקה. הוא התחנך במספר מוסדות לימוד במספר יישובים באזור פראנש-קונטה, בהם בזנסון. בשנת 1922 הצטרף למסדר ישועי והוסמך לכמורה בשנת 1931. בשנת 1937 נשבע אמונים לכנסייה הראשית של המסדר הישועי (אנ'). הוא הגיע לאוסטריה ובשנת 1939, לאחר האנשלוס של 1938, היה עד לעליית הנאציזם שם. פעילותו משכה את תשומת לבו של הגסטפו ומאז היה נתון במעקב.
פעילותו בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייר שאייה התגורר בליון והניע קתולים לסייע לאסירי מחנות ריכוז בדרום צרפת. בין שותפיו להצלה היה האב הפרוטסטנטי רולאן דה פורי. שאייה פעל כך לאחר שנוכח לדעת כי ארגונים פרוטסטנטיים ויהודיים פועלים יותר למען אסירים אלה. בשנת 1941 יזם שאייה את הקמתו של עיתון מחתרתי בשם "מחברותיו של עד ראייה נוצרי" (Les Cahiers du Témoignage Chrétien). הגיליון הראשון יצא ב-5,000 עותקים. באחת מכותרותיו הראשונות נכתב: "צרפת, היזהרי, פן תאבדי את נשמתך." הגליונות שראו אור ב-1942 יצאו ב-30,000 עותקים, ומהדורה חדשה של הגיליון הראשון יצאה שוב. העיתון דחה את האנטישמיות ואת מדיניותו האנטישמית של משטר וישי. שאייה פיקח על הוצאתו לאור של העיתון. כשלושים חוברות של עיתון זה יצאו במהלך מלחמת העולם השנייה.
שאייה סיפק לפליטים יהודים מסמכי זהות מזויפים וסייע להבריח יהודים לשווייץ. בסוף אוגוסט 1942 סייע בהצלת 108 ילדים יהודים ממחנה ריכוז שהוקם בעיירה וניסייה (אנ') שליד ליון, מחנה שממנו נשלחו יהודים למחנות ההשמדה במזרח אירופה. שר הפנים של משטר וישי ציווה על שאייה למסור לו את כתובותיהם של הילדים שהוסתרו. שאייה סירב, וכעונש, נכלא למשך כחודשיים בבית חולים פסיכיאטרי בפריווה (אנ'), עיר מדרום לליון.
ב-1943 פשט הגסטפו על משרדי הארגון "ידידות נוצרית" (Amitié Chrétienne) ועצר את כל הנוכחים, בהם שאייה. בעת מעצרו הצליח שאייה לבלוע מספר מסמכים מפלילים שהיו ברשותו. הוא נחקר באלימות אך שוחרר והמשיך בפעילות ההצלה וההסברה שלו לטובת היהודים.
כתביו של שאייה השפיעו על כמרים ואישים רבים נוספים, שהפיצו אותם וסייעו ליהודים לברוח לשווייץ או להסתתר. חלק מאישים אלה הוכרו לימים בתור חסידי אומות העולם, ובהם מריוס ז'וליבה, ז'אן-ז'וזף רוזה, ז'ילבר פרנו ואחרים.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1981 הוכר שאייה על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של שאייה להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
