לדלג לתוכן

פילוסופיה דתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עיינו גם בפורטל

פורטל פילוסופיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפילוסופיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תאורטיקנים וגישות בפילוסופיה ועוד.

פילוסופיה דתית היא חשיבה פילוסופית המושפעת ומכוונת כתוצאה מדת מסוימת. זה יכול להיעשות באופן אובייקטיבי, או ככלי שכנוע של מאמינים באותה אמונה. פילוסופיה דתית עוסקת בטבעה של הדת, בתיאוריות של גאולה ובתפיסות של אלוהים, אלים או האלוהי.[1]

בשל ההתפתחות ההיסטורית של דתות, דתות רבות חולקות מכנה משותף בנוגע לפילוסופיות שלהן. פילוסופיות אלו נחשבות לעיתים קרובות לאוניברסליות וכוללות אמונות על מושגים כמו חיים לאחר המוות, נשמה וניסים.[2]

מאפיינים משותפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה דתית והרהור פילוסופי קשורים זה בזה. המסורת הדתית משפיעה על החשיבה הפילוסופית ועל האמונות של חסידי אותה דת.[2] מכנה משותף פילוסופי נוצר בין דתות בשל היסודות ההיסטוריים הבסיסיים שלהן. לדוגמה, דתות אברהמיות, הכוללות את היהדות, הנצרות, האסלאם, האמונה הבהאית, יזידית, דרוזית, שומרונית וראסטפארי, חולקות מכנה משותף פילוסופי, אם כי הן נבדלות זו מזו בהצגת המושגים הפילוסופיים הללו באמצעות הטקסטים הדתיים שלהן.[3][4]

ישנם גם מושגים פילוסופיים והנמקה בתורות דתיות שנתפסו בנפרד זה מזה אך הם עדיין דומים ומשקפים רעיונות מקבילים. לדוגמה, ניתן למצוא את הטיעונים והנימוקים לקיומו של אל יודע-כל או אלים מרובים במספר דתות, כולל הנצרות, האסלאם וההינדואיזם. דוגמה נוספת כוללת את המושג הפילוסופי של רצון חופשי, הקיים הן בדתות המונותיאיסטיות והן בדתות הפוליתאיסטיות.[2]

סוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופיה דתית אינטואיטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושגים דתיים רבים נחשבים ל"נפוצים בכל מקום מבחינה תרבותית" מכיוון שהם "טבעיים מבחינה קוגניטיבית".[5] הם נחשבים אינטואיטיביים, כלומר הם מתעוררים ללא הכוונה, הדרכה או אימון בשלבים המוקדמים של ההתפתחות האינטלקטואלית שלנו, ואינם נובעים בהכרח מהשפעה תרבותית.[6] מושגים דתיים מעין אלה כוללים אמונות הנוגעות ל"חיים שלאחר המוות, נשמות, סוכנים על-טבעיים ואירועים ניסיים".[2]

פילוסופיה דתית רפלקטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמושגים הדתיים דורשים לימוד מכוון כדי להבטיח את העברת הרעיונות והאמונות שלהם לאחרים. אמונות אלו מסווגות כרפלקטיביות ולעיתים קרובות מאוחסנות בפורמט לשוני המאפשר העברה קלה. פילוסופיות רפלקטיביות נחשבות כתורמות באופן משמעותי להמשך האמונות התרבותיות והדתיות.[6] פילוסופיות דתיות כאלה כוללות קארמה, צדק אימננטי אלוהי או השגחה, וכוללות גם מושגים תאולוגיים כמו השילוש הקדוש בנצרות או ברהמן בהינדואיזם.[2]

אלוהים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה הדתית עוסקת בעיקר בתפיסות של אלוהים, אלים או אלוהי.[1]

טיעונים אונטולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הטיעון האונטולוגי

טיעונים אונטולוגיים הם טיעונים המבוססים על היגיון ומובילים למסקנה שאלוהים קיים.[7]

במאה ה-11, אנסלם מקנטרברי נימק בספרו Proslogion (אנ') את קיומו של אלוהים בטיעון אונטולוגי המבוסס על הרעיון שיש "ישות שלא ניתן להעלות על הדעת גדולה ממנה".[7][8]

תומאס אקווינס חילץ מרכיבים פילוסופיים הרלוונטיים לנצרות, והשתמש בפילוסופיה כאמצעי להוכיח את קיומו של אלוהים.[9] בספרו מכלול התאולוגיה אקווינס מציג חמישה טיעונים לקיומו של אלוהים, הידועים בשם חמש ההוכחות.[10]

במאה ה-17 הציע רנה דקארט טיעונים דומים לאלה של אנסלם. לדוגמה, בספרו הגיונות על הפילוסופיה הראשונית הוא מספק טיעון אונטולוגי המבוסס על ההיגיון שאם אנו מסוגלים לתפוס את הרעיון של ישות מושלמת עליונה, אז אנו מסוגלים להגיע למסקנה שקיימת ישות מושלמת עליונה.[7]

קיימות שתי גרסאות של הטיעון האונטולוגי של דקארט:[11][12][13]

  • גרסה א':
  1. כל מה שאני תופס באופן ברור ומובהק ככלול ברעיון של משהו - נכון לגבי הדבר הזה.
  2. אני מבין בבירור שהקיום ההכרחי כלול ברעיון של אלוהים.
  3. לכן, אלוהים קיים.
  • גרסה ב':
  1. יש לי מושג על ישות מושלמת ביותר, כלומר ישות שיש לה את כל השלמות.
  2. קיום הכרחי הוא שלמות.
  3. לכן, קיימת ישות מושלמת עליונה.

במאה ה-18, גוטפריד לייבניץ המשיך לפתח את הטיעון האונטולוגי של דקארט על ידי ניסיון להשיב לפגם בהצעתו של דקארט, שלא התייחס לקוהרנטיות של ישות מושלמת עליונה. לייבניץ טען כי השלמות תואמות מכיוון שלא ניתן לנתח אותן, ולכן הן מסוגלות להתקיים בישות אחת.[7]

קורט גדל ואחרים הציעו טיעונים אונטולוגיים, שרבים מהם מרחיבים או קשורים לטיעונים אונטולוגיים ישנים יותר שהוצגו על ידי אנשים כמו אנסלם, דקארט ולייבניץ. לדוגמה, גדל השתמש בלוגיקה מודאלית כדי לפרט ולהבהיר את גרסתו של לייבניץ להוכחה האונטולוגית של אנסלם לקיומו של אלוהים, הידועה בשם ההוכחה האונטולוגית של גדל.[14]

מושג האלוהים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תפיסות של אלוהים

תפיסת הפרט את מושג האלוהים משפיעה על סגנון ההתמודדות שלו.[15] ישנם ארבעה מנגנוני התמודדות עיקריים המזוהים עם הדת:

  1. סגנון הכוונה עצמית: האדם אינו מערב את אלוהים ישירות ובמקום זאת מאמץ באופן אינדיבידואלי שיטה לפתרון בעיות.[15][16]
  2. סגנון דחייה: האדם מגיש את הבעיה שלו ואת פתרון הבעיות הנדרש לאלוהים.[15][16]
  3. סגנון שיתופי: גם הפרט וגם אלוהים מעורבים בתהליך פתרון הבעיות.[15][16]
  4. סגנון כניעה: האדם עובד בשיתוף פעולה עם אלוהים בתהליך פתרון הבעיות, אך מעריך את הכוונתו של אלוהים מעל לזו שלו.[15][17]

ביואתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול רפואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה הדתית של הפרט חשובה בשיקולי הטיפול הרפואי וההחלטות הרפואיות שלו, והתחשבות בכך משפרת את איכות הטיפול הרפואי.[18] במיוחד במקרה של טיפול פליאטיבי, הבנת יסודות פילוסופיים דתיים שונים מאפשרת למטופל לקבל את הטיפול הרוחני הראוי.[19] פילוסופיה דתית היא גם שיקול הכרחי בטיפול פסיכותרפויטי בהפרעות נפשיות.[20] גם התחשבות בתרומת איברים לאחר המוות קשורה לפילוסופיה הדתית של האדם.[21]

דיאטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דתות רבות עוסקות בהרגלי תזונה. לדוגמה, תזונה צמחונית מצויה אצל מאמינים בבודהיזם, הינדואיזם ועוד.[22] הדגש הניתן לקדושת כל החיים בדוקטרינה האתית הידועה בשם אהימסה (אי-פגיעה ביצורים חיים) בפילוסופיה הבודהיסטית וההינדואית, מקיף את חיי האדם ובעלי החיים, ומשפיע על המסורת הצמחונית, עם השפעה מודרנית המשלבת את המושג גלגול נשמות.[23] צום בצורות שונות (אי אכילת מזונות או קבוצות מזון ספציפיות, או אי אכילת מזון לפרקי זמן מסוימים) מתבצע על ידי מאמינים בפילוסופיות דתיות רבות.[18]

דתות מסוימות דורשות שאוכל יעבור תהליך מסוים. לדוגמה, באסלאם, בשר חייב להיות מבעלי חיים 'נקיים' שנשחטו כהלכה, הידועים כחלאל. המטרה הפילוסופית הדתית מאחורי חוקי התזונה האסלאמיים היא מושג הטוהר, שבו המוסלמים צורכים את מה שנחשב טהור הן במובן הפיזי והן במובן הרוחני. דוגמה נוספת כוללת חוקי כשרות יהודיים, שבהם חייבים לשמור על חוקי מזון הנגזרים מההלכה.[24]

המתת חסד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המתת חסד

ההתייחסות להמתת חסד מושפעת מהפילוסופיה הדתית של הפרט. חלק גדול מההתנגדות לחקיקה של המתת חסד נובע מאמונות דתיות.[25][26][27][28] אנשים שהביעו אמונה באלוהים התנגדו יותר ללגליזציה של המתת חסד והתאבדות בסיוע רפואי.[29][30]

הפלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדתות רבות יש ערך פילוסופי כלפי חיים מכל הצורות ולכן הן מתנגדות לחלוטין להפלות.[31] עם זאת, בחלק מהדתות הפלה נסבלת במקרים ספציפיים, כגון אונס או כאשר חיי האם בסכנה.[18]

דתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופיה דתית משפיעה על היבטים רבים של תפיסתו והשקפתו של הפרט על החיים. לדוגמה, מחקרים אמפיריים המתמקדים במושג הפילוסופי של רוחניות בסוף החיים או בסמוך להם, שנערכו בהודו, מצאו כי אנשים העוקבים אחר מושגים פילוסופיים הודיים מושפעים ממושגים אלה ב"תפיסת הרוחניות" שלהם.[19]

שיקולים הנוגעים לטיפול רפואי, מוות, תזונה והיריון שונים בין מאמיני דתות שונות בשל הפילוסופיות שלהם.[18][32]

פילוסופיה יהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפילוסופיה היהודית יש חשיבות רבה לקבורה שלמה של הנפטרים בשל יסודות הלכתיים.[33] בנוסף, אלטרואיזם בצורת הצלת חיים, המכונה בהלכה היהודית פיקוח נפש, גובר על כל שאר המצוות והאיסורים.[34]

כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

— [35]

הפילוסופיה היהודית מגנה בדרך כלל הפלות, רצח עוברים או רצח תינוקות מכיוון שהם נתפסים כפעולה לא מוסרית ופגיעה בחיי אדם.[36][37] עם זאת, התלמוד מציין כי חיי האם מקבלים עדיפות אם חייה או רווחתה נמצאים בסכנה על ידי הילד, ובמצב כזה מתיר הפלה.[38]

פילוסופיה אסלאמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה האסלאמיות אוסרות על פגיעה בגוף האדם[39] ובמקביל מייחסת חשיבות לחוסר אנוכיות:

ומי שמציל אחד - כאילו הציל את האנושות כולה.

— קוראן 5:32

תרומת איברים מאושרת בדרך כלל באמצעות העיקרון שלפיו הצורך גובר על האיסור הידוע בשם "אל-דרורת טוביח אל-מחצורת".[40] ההתנגדויות לתרומת איברים בדת האסלאם מקורן בעיקר ביסודות תרבותיים ולא ביסודות פילוסופיים דתיים, כאשר העיקרון האלטרואיסטי מאפשר חריגים ביחס להתערבות רפואית, למשל. מועצת המשפט המוסלמית בבריטניה פרסמה בשנת 1996 אג'תהאד שהגדיר השתלת איברים במסגרת ההלכה האסלאמית, ומועצת ההלכה האסלאמית בערב הסעודית ב-1988 אישרה תרומת איברים, עם החלטות רשמיות דומות שהתקבלו במצרים, איראן ופקיסטן.[41]

ההלכה האסלאמית אינה מתירה לאדם למות מרצונו.[42] הפילוסופיות האסלאמיות מצביעות על כך שהחיים הם מתנה אלוהית וקדושה, כאשר אללה קובע כמה זמן יחיה כל אדם. לא ניתן לזרז את רגע המוות, המכונה אג'אל, על ידי כל צורה של התערבות פסיבית או אקטיבית מרצון (למשל בצורה של המתת חסד) מכיוון שהדבר נמצא לחלוטין בשליטתו של אללה.[43][44] רק לאללה יש את הסמכות והיכולת המוחלטת להעניק חיים וגם לקחת אותם. הפילוסופיות האסלאמיות מדגישות כי החיים אינם שייכים לאדם, אלא לאללה. למרות שהקוראן קובע "אל תיקח חיים – שאללה הפך אותם לקדושים – אלא מסיבה צודקת" (קוראן 17:33), ספרות החדית' מצביעה על כך שלמרות הכאב והסבל הבלתי נסבלים, המתת חסד אינה נסלחת.[45]

פילוסופיה נוצרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופיה נוצריות תומכות בדרך כלל בתרומת איברים, אם כי ההיגיון והדעות שונים בין הכתות. תאולוגים נוצרים מתייחסים לכתבי הקודש[33] בהקשר של תרומת איברים, במיוחד. רוב המלומדים הנוצרים מאשרים השתלת איברים מכיוון שהיא נחשבת למעשה של חוסר אנוכיות, כאשר הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית תמכו בתרומת איברים בהצהרה משותפת ב-1990, וקידמו את הפעולה כאקט של אהבה נוצרית.[40]

פילוסופיה הינדית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיות ההינדיות אוסרות על הפלות, בהתאם לדהרמסאסטרות (אנ'). הפילוסופיה ההינדית בנוגע להתעברות כוללת את האמונה שגם איכויות פיזיות וגם רוחניות, כמו קארמת העבר של האדם, קיימות ונכנסות לעובר האנושי מרגע ההתעברות.[36]

פילוסופיה בודהיסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפילוסופיות הבודהיסטיות, בדומה לפילוסופיות ההינדיות, יש השקפה שלילית מבחינה מוסרית כלפי הפלות בהתאם לחמשת הכללים.[46] עם זאת, הכוונה מאחורי הפעולה היא שיקול חשוב, ולכן בודהיסטים רבים מקבלים את הרעיון של הפלה באמתלה של כוונה טובה.[36]

פילוסופיה דאואיסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה הדאואיסטית מבטאת רצון למצוא ולשמור על איזון בין אוכלוסיות ומשאביהן. בשל פילוסופיות אלה, ניהול האוכלוסייה היה אינטרס לאומי שנצפה במדיניות "הילד האחד" של סין.[36] עם זאת, הן אינן מעודדות הפלה מכיוון שהיא "תשחית את הגוף ותשלול באופן שגוי את יכולתו של הגוף להעניק חיים".

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פילוסופיה דתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Charles Taliaferro, Philosophy of Religion, 2007-03-12
  2. 1 2 3 4 5 Helen De Cruz, Cognitive Science of Religion and the Study of Theological Concepts, Topoi 33, 2014-10-01, עמ' 487–497 doi: 10.1007/s11245-013-9168-9
  3. ↑ Scott Vitkovic, THE SIMILARITIES AND DIFFERENCES BETWEEN ABRAHAMIC RELIGIONS, IJASOS- International E-journal of Advances in Social Sciences 4, 2018-08-31, עמ' 455–462 doi: 10.18769/ijasos.455673
  4. ↑ Jonas R. Kunst, Lotte Thomsen, Prodigal Sons: Dual Abrahamic Categorization Mediates the Detrimental Effects of Religious Fundamentalism on Christian–Muslim Relations, The International Journal for the Psychology of Religion 25, 2015-10-02, עמ' 293–306 doi: 10.1080/10508619.2014.937965
  5. ↑ Why religion is natural and science is not | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
  6. 1 2 Dan Sperber, Intuitive and Reflective Beliefs, Mind & Language 12, 1997, עמ' 67–83 doi: 10.1111/j.1468-0017.1997.tb00062.x
  7. 1 2 3 4 Graham Oppy, Ontological Arguments, Spring 2020, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2020
  8. ↑ Thomas Williams, Saint Anselm, Spring 2016, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2016
  9. ↑ Aquinas’ Philosophical Theology | Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית אמריקאית)
  10. ↑ Ralph McInerny, John O’Callaghan, Saint Thomas Aquinas, Summer 2018, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2018
  11. ↑ Lawrence Nolan, Descartes’ Ontological Argument, Spring 2020, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2020
  12. ↑ John Edward Abbruzzese, The structure of Descartes's ontological proof, British Journal for the History of Philosophy 15, 2007-05-01, עמ' 253–282 doi: 10.1080/09608780701255394
  13. ↑ Cecilia Wee, Descartes's Ontological Proof of God's Existence, British Journal for the History of Philosophy 20, 2012-01-01, עמ' 23–40 doi: 10.1080/09608788.2011.650973
  14. ↑ Juliette Kennedy, Kurt Gödel, Winter 2020, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2020
  15. 1 2 3 4 5 Elizabeth Maynard, Richard Gorsuch, Jeff Bjorck, Religious Coping Style, Concept of God, and Personal Religious Variables in Threat, Loss, and Challenge Situations, Journal for the Scientific Study of Religion 40, 2001, עמ' 65–74 doi: 10.1111/0021-8294.00038
  16. 1 2 3 Kenneth I. Pargament, Joseph Kennell, William Hathaway, Nancy Grevengoed, Jon Newman, Wendy Jones, Religion and the Problem-Solving Process: Three Styles of Coping, Journal for the Scientific Study of Religion 27, 1988, עמ' 90–104 doi: 10.2307/1387404
  17. ↑ Ana Wong-Mcdonald, Richard L. Gorsuch, Surrender to God: An Additional Coping Style?, Journal of Psychology and Theology 28, 2000-06-01, עמ' 149–161 doi: 10.1177/009164710002800207
  18. 1 2 3 4 Diana L. Swihart, Siva Naga S. Yarrarapu, Romaine L. Martin, Cultural Religious Competence in Clinical Practice, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2025
  19. 1 2 Hamilton Inbadas, Indian philosophical foundations of spirituality at the end of life
  20. ↑ Agorastos Agorastos, Cüneyt Demiralay, Christian G Huber, Influence of religious aspects and personal beliefs on psychological behavior: focus on anxiety disorders
  21. ↑ Michael Oliver, Alexander Woywodt, Aimun Ahmed, Imran Saif, Organ donation, transplantation and religion, ‏2.2.2011
  22. ↑ Diana L. Swihart, Siva Naga S. Yarrarapu, Romaine L. Martin, Cultural Religious Competence in Clinical Practice, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2025
  23. ↑ Jo Ann Davidson, World Religions and the Vegetarian Diet, Perspective Digest 12, 2007-01-01
  24. ↑ J.m. Regenstein, M.m. Chaudry, C.e. Regenstein, The Kosher and Halal Food Laws, Comprehensive Reviews in Food Science and Food Safety 2, 2003, עמ' 111–127 doi: 10.1111/j.1541-4337.2003.tb00018.x
  25. ↑ Andriy Danyliv, Ciaran O'Neill, Attitudes towards legalising physician provided euthanasia in Britain: The role of religion over time, Social Science & Medicine 128, 2015-03-01, עמ' 52–56 doi: 10.1016/j.socscimed.2014.12.030
  26. ↑ Carrie-Anne Marie Hains, Nicholas J. Hulbert-Williams, Attitudes toward euthanasia and physician-assisted suicide: a study of the multivariate effects of healthcare training, patient characteristics, religion and locus of control, Journal of Medical Ethics 39, 2013-11-01, עמ' 713–716 doi: 10.1136/medethics-2012-100729
  27. ↑ Naser Aghababaei, The Euthanasia-Religion Nexus: Exploring Religious Orientation and Euthanasia Attitude Measures in a Muslim Context, OMEGA - Journal of Death and Dying 66, 2013-06-01, עמ' 333–341 doi: 10.2190/OM.66.4.d
  28. ↑ Miles S. Marsala, Approval of Euthanasia: Differences Between Cohorts and Religion, SAGE Open 9, 2019-01-01, עמ' 2158244019835921 doi: 10.1177/2158244019835921
  29. ↑ Joris Gielen, Stef van den Branden, Bert Broeckaert, Religion and Nurses' Attitudes To Euthanasia and Physician Assisted Suicide, Nursing Ethics 16, 2009-05-01, עמ' 303–318 doi: 10.1177/0969733009102692
  30. ↑ French district nurses' opinions towards euthanasia, involvement in end‐of‐life care and nurse–patient relationship: a national phone survey
  31. ↑ Richard J. Harris, Edgar W. Mills, Religion, Values and Attitudes toward Abortion, Journal for the Scientific Study of Religion 24, 1985, עמ' 137–154 doi: 10.2307/1386338
  32. ↑ Ya-Ling Huang, Patsy Yates, Deborah Prior, Factors influencing oncology nurses’ approaches to accommodating cultural needs in palliative care, Journal of Clinical Nursing 18, 2009, עמ' 3421–3429 doi: 10.1111/j.1365-2702.2009.02938.x
  33. 1 2 Mahdi Tarabeih, Riad Abu-Rakia, Ya’arit Bokek-Cohen, Pazit Azuri, Christianity, Islam, Judaism, and unwillingness to donate organs post-mortem, Death Studies 46, 2022-02-07, עמ' 391–398 doi: 10.1080/07481187.2020.1734114
  34. ↑ מנהל האתר, הלכה י - פיקוח-נפש דוחה קיום מצוות | פרק י"א - הלכות הצלת נפשות | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א, באתר פניני הלכה, ‏2000-08-11
  35. ↑ סנהדרין לז א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  36. 1 2 3 4 Daniel C. Maguire, Abortion and Religion, John Wiley & Sons, Ltd, 2016, עמ' 1–5, ISBN 978-1-118-66321-9. (באנגלית)
  37. ↑ I. Jakobovits, Jewish views on abortion, Child and Family 7, 1968, עמ' 142–156
  38. ↑ יהדות, שיעורים, זמנים, באתר ישיבה
  39. ↑ Michael Oliver, Alexander Woywodt, Aimun Ahmed, Imran Saif, Organ donation, transplantation and religion, Nephrology Dialysis Transplantation 26, 2011-02-01, עמ' 437–444 doi: 10.1093/ndt/gfq628
  40. 1 2 E. Messina, Beyond the Officially Sacred, Donor and Believer: Religion and Organ Transplantation, Transplantation Proceedings 47, 2015-09-01, עמ' 2092–2096 doi: 10.1016/j.transproceed.2015.06.031
  41. ↑ Mohammad Mehdi Golmakani, Mohammad Hussein Niknam, Kamyar M. Hedayat, Transplantation ethics from the Islamic point of view, Medical Science Monitor: International Medical Journal of Experimental and Clinical Research 11, 2005-04, עמ' RA105–109
  42. ↑ Yousuf RM, Mohammed Fauzi AR, Euthanasia and Physician-Assisted Suicide: A Review from Islamic Point of View, IIUM Medical Journal Malaysia 11, 2012-06-01
  43. ↑ Mahmud Adesina Ayuba, EUTHANASIA: A MUSLIM’S PERSPECTIVE, Scriptura: Journal for Biblical, Theological and Contextual Hermeneutics 115, 2016-06-15, עמ' 1–13 doi: 10.7833/115-0-1175
  44. ↑ Aramesh K, Shadi H, EUTHANASIA: AN ISLAMIC ETHICAL PERSPECTIVE 6, 2007-01-01, עמ' 35–38
  45. ↑ Nazila Isgandarova, Physician-Assisted Suicide and Other Forms of Euthanasia in Islamic Spiritual Care, Journal of Pastoral Care & Counseling 69, 2015-12-01, עמ' 215–221 doi: 10.1177/1542305015616099
  46. ↑ {{{מחבר}}}, Sacred Rights: The Case for Contraception and Abortion in World Religions, OUP Academic, 2003-04-03 doi: 10.1093/acprof:o
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פילוסופיה_דתית&oldid=42531604"