פילוסופיה של הטבע
פילוסופיה טבעית או פילוסופיה של הטבע (מלטינית: philosophia naturalis) היא המחקר הפילוסופי של הפיזיקה, כלומר של הטבע ושל היקום הפיזי, תוך התעלמות מכל השפעה על טבעית. סוג המחקר המכונה כן, היה דומיננטי לפני התפתחותו של המדע המודרני.
כבר בעולם העתיק (לפחות מאז אריסטו) ועד המאה ה-19, פילוסופיית הטבע הייתה המונח המקובל לחקר הפיזיקה (טבע), מונח רחב שכלל סדרה של תחומים כמו בוטניקה, זואולוגיה, אנתרופולוגיה וכימיה וכן את מה שאנו מכנים כיום פיזיקה. רק במאה ה-19 המושג מדע קיבל את צורתו המודרנית, עם חלוקה לנושאים שונים בתוך המדע, כמו אסטרונומיה, ביולוגיה ופיזיקה ונוסדו מוסדות וקהילות המוקדשים למדע.
ספרו של אייזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע משקף את השימוש במונח פילוסופיה טבעית במאה ה-17. אפילו במאה ה-19, העבודה שעזרה להגדיר חלק ניכר מהפיזיקה המודרנית נשאה את הכותרת מסה על פילוסופיה טבעית (אנ'). במסורת הגרמנית, נטורפילוסופיה (פילוסופיית הטבע) נמשכה עד המאות ה-18 וה-19 כניסיון להשיג אחדות ספקולטיבית של טבע ורוח, לאחר שדחתה את המסורת הלימודית והחליפה את המטאפיזיקה האריסטוטלית ברציונליזם קנטיאני. כמה מהשמות הגדולים בפילוסופיה הגרמנית קשורים לתנועה זו, כולל גתה, הגל ושלינג. הנטורפילוסופיה הייתה קשורה לרומנטיקה ולתפיסה שראתה את עולם הטבע כסוג של אורגניזם ענק, בניגוד לגישה הפילוסופית של דמויות כמו ג'ון לוק ואחרות, הדוגלות בפילוסופיה מכנית יותר של העולם ומתייחסת אליו כאל מכונה.
מקור והתפתחות המונח
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח פילוסופיה טבעית קדם לשימוש הנוכחי במדעי הטבע (כלומר מדע אמפירי). המדע האמפירי התפתח מתוך הפילוסופיה הטבעית, ואילו הפילוסופיה הטבעית עצמה נוצרה מהמבשר האחר של המדע המודרני, תולדות הטבע. ההבדל העיקרי הוא שהפילוסופיה הטבעית כללה חשיבה והסברים על הטבע (ואחרי גלילאו גליליי, גם חשיבה כמותית), בעוד שההיסטוריה הטבעית הייתה בעיקרה איכותית ותיאורית, ללא ניסיון לחשוב ולהסביר אותו.
בפילוסופיה היוונית הגדירו את המונח פילוסופיה טבעית כעיסוק ביצורים החיים ביקום, תוך התעלמות מדברים שנעשו על ידי בני אדם. הגדרה אחרת של המונח מתייחסת לטבע האדם.[1]
במאות ה-14 וה-15, הפילוסופיה הטבעית הייתה אחד מענפי פילוסופיה רבים, אך לא הייתה תחום לימוד מיוחד. האדם הראשון שמונה כמומחה לפילוסופיה טבעית כשלעצמה היה ג'אקופו סבארלה (אנ'), באוניברסיטת פדובה ב-1577.[2]
המשמעויות המודרניות של המונחים מדע ומדענים מתוארכים רק למאה ה-19. לפני כן, מדע היה מילה נרדפת לידע או מחקר, בהתאם למקור הלטיני. המונח קיבל את משמעותו המודרנית כאשר המדע הניסיוני והשיטה המדעית הפכו לענף מחקר מיוחד מלבד הפילוסופיה הטבעית, במיוחד מאז שויליאם יואל, פילוסוף טבע מאוניברסיטת קיימברידג', הציע את המונח "מדען" ב-1834 כדי להחליף מונחים כמו "מטפח מדע" ו"פילוסוף טבעי".[3]
מאמצע המאה ה-19, כאשר מצב בו מדען מתמחה גם בפיזיקה וגם בכימיה הפך ליותר ויותר חריג, בעקבות התרחבות הידע בשני התחומים, "פילוסופיה טבעית" הפכה להיות רק פיזיקה, והמילה עדיין משמשת במובן זה בתארים באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת אברדין. באופן כללי, הקתדרות לפילוסופיה טבעית שהוקמו לפני זמן רב באוניברסיטאות הוותיקות ביותר, מאוישות כיום בעיקר על ידי פרופסורים לפיזיקה.
תחום וענפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקור, הפילוסופיה הטבעית סווגה כענף תאורטי ולא מעשי של הפילוסופיה (כמו אתיקה). ענפי מדע שהסתמכו על הידע הפילוסופי של הטבע ויצרו מקצועות שדרשו תוצאות מעשיות, כמו אדריכלות או רפואה, נחשבו חריגה מהפילוסופיה הטבעית. חקר הפילוסופיה הטבעית ביקש לחקור את הקוסמוס בכל אמצעי הדרוש להבנת היקום, כמו דיון על האם שינויים מתחוללים במציאות.
המערכת המטפיזית של רנה דקארט של דואליזם נפש-גוף מתארת חומר ונפש. לפי שיטה זו, כל מה שהוא "חומר" הוא דטרמיניסטי וטבעי, ולכן שייך לפילוסופיה הטבעית, וכל מה שהוא "נפש" הוא רצוני ולא טבעי, ונופל מחוץ לתחום הפילוסופיה של הטבע.[4]
ענפים עיקריים של הפילוסופיה הטבעית כוללים אסטרונומיה וקוסמולוגיה, חקר הטבע בקנה מידה גדול, אטיולוגיה, חקר הסיבות (פנימיות ולעיתים חיצוניות), אינדטרמיניזם, הסתברות ואקראיות, חקר היסודות, חקר האינסוף והבלתי מוגבל (וירטואלי או ממשי), חקר החומר, מכניקה, חקר התנועה והשינוי, חקר הטבע או מקורות הפעולות השונות, חקר תכונות הטבע, חקר הכמויות הפיזיקליות, חקר היחסים בין ישויות פיזיות ופילוסופיה של מרחב וזמן (אנ').
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להיסטוריה של הפילוסופיה הטבעית, ראה בהרחבה גם תולדות המדע, היסטוריה של הפיזיקה, היסטוריה של הכימיה והיסטוריה של האסטרונומיה.
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוון העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיסוק המחשבתי של המין האנושי בטבע קדם לציוויליזציה המתועדת. מחשבה פילוסופית לא דתית על עולם הטבע, חוזרת עד ליוון העתיקה. עוד קודם לסוקרטס, שעבר להתמקד מנושאים של הטבע לדיון על האדם (פילוסופיה פוליטית), עסקו הפילוסופים המוקדמים כמו פרמנידס, הרקליטוס ודמוקריטוס בעולם הטבע. בנוסף, שלושה פילוסופים קדם-סוקרטיים שחיו בעיירה מילטוס - תאלס, אנקסימנדר ואנכסימנס, ניסו להסביר תופעות טבע מבלי להיעזר במיתוסים של הבריאה המעורבים באלים האולימפיים. הם כונו 'פילוסופים טבעיים'.[5] אפלטון הלך בעקבות סוקרטס והתרכז באדם. אבל תלמידו, אריסטו, ביסס את הגותו על עולם הטבע והחזיר את האמפיריציזם למקומו העיקרי, תוך שהוא משאיר מקום גם לאדם.
פילוסופים יוונים מוקדמים חקרו את התנועה ואת הקוסמוס. דמויות כמו הסיודוס ראו בעולם הטבע צאצאים של האלים, בעוד שאחרים כמו לוקיפוס ודמוקריטוס ראו בעולם אטומים חסרי חיים במערבולת.[6] אנקסימנדר הסיק כי ליקויי מאורות מתרחשים בגלל פתחים בטבעות של אש שמימית. הרקליטוס האמין שהגופים השמימיים עשויים מאש הנתונה בקערה, וכי ליקוי מתרחש כשהקערה מתרחקת מהאדמה. אנכסימנס קבע שהיסוד הבסיסי הוא אוויר, ועל ידי מניפולציה של אוויר חומר יכול לשנות את עוביו כדי ליצור אש, מים, עפר ואבנים.[7] אמפדוקלס זיהה את היסודות המרכיבים את העולם, אותם כינה שורשי כל הדברים, כמו אש, אוויר, אדמה ומים.[8] פרמנידס טען שכל שינוי הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית,[1] והתבסס על הדוגמה ששום דבר לא יכול לעבור ממצב של אי-קיום לקיום.[9] אפלטון טוען שהעולם הוא העתק לא מושלם של רעיון שאמן אלוהי החזיק פעם. הוא גם האמין שהדרך היחידה לדעת משהו באמת היא באמצעות הגיון ולא על ידי חקר האובייקט עצמו.[10]
פילוסופיית הטבע של אריסטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראה בהרחבה הפיזיקה של אריסטו
אריסטו ביסס ארבע סיבות המייצרות הסבר שלם בפילוסופיה של הטבע, כחלק מהמטאפיסיקה שלו.
- חומר - כך, למשל, הטריטוריה והעם הם חומר המדינה;
- צורה - החוקה היא צורת המדינה;
- סיבה פועלת - המחוקק, מייסד המדינה, הוא סיבתה הפועלת;
- סיבה תכליתית - אפשרות החיים הטובים היא תכליתה של המדינה;[11]
אריסטו פיתח רעיונות שהתחילו לייצר התכנסות של מחשבות לכדי פילוסופיה טבעית. הוא האמין שתכונות של אובייקטים שייכות לאובייקטים עצמם, וכי הם חולקים תכונות עם אובייקטים אחרים שמתאימות אותם לקטגוריה. הוא משתמש בדוגמה של כלבים: לכלב בודד עשויות להיות תכונות ספציפיות (לדוגמה, כלב אחד יכול להיות שחור ואחר חום) אך גם כלליות מאוד המסווגות אותו ככלב (למשל, היותו בעל ארבע רגליים). ניתן ליישם פילוסופיה זו גם על אובייקטים רבים אחרים. אריסטו טען שלאובייקטים יש תכונות של "צורה" ודבר נוסף בשם "חומר" שמגדיר את האובייקט, ולא ניתן להפריד ביניהם.[11]
אריסטו האמין ששינוי הוא התרחשות טבעית. הוא השתמש בפילוסופיית הצורה והחומר שלו כדי לטעון שכאשר משהו משתנה, אתה משנה את תכונותיו מבלי לשנות את החומר שלו. שינוי זה מתרחש על ידי החלפת מאפיינים מסוימים במאפיינים אחרים. מכיוון ששינוי זה הוא תמיד מכוון, בין אם באמצעים מאולצים ובין אם באמצעים טבעיים, שינוי הוא סדר של תכונות שניתן לשליטה. לטענתו, זה קורה דרך שלוש קטגוריות של הוויה: אי-הוויה, הוויה פוטנציאלית והוויה ממשית. באמצעות שלושת המצבים הללו, תהליך השינוי לעולם אינו הורס באמת את צורות האובייקט במהלך מצב המעבר, אלא רק מטשטש את המציאות בין המצבים. דוגמה לכך יכולה להיות שינוי אובייקט מאדום לכחול עם שלב סגול מעברי.[11]
פילוסופיה טבעית בתקופה המודרנית המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלילאו גליליי התקדם עוד צעד בהבנה מתמטית של הטבע, שהיא סימן ההיכר של מדעני הטבע המודרניים. הוא טען שעצמים נופלים, ללא קשר למסה שלהם, יפלו באותו קצב.[12] למעשה, ההבחנה שנוצרה במאה ה-19 בבנייתו של מפעל מדעי מלבד פילוסופיית הטבע המסורתית, מקורה במאות קודמות. הצעה לגישה "סקרנית" ומעשית יותר לחקר הטבע מזו שהייתה מקובלת, בולטת אצל פרנסיס בייקון, שאמונותיו הנלהבות עשו רבות לפופולריות של המתודה הבייקוניאנית (אנ') רבת התובנה שלו. המתודה הבייקוניאנית (אנ') מופעלת בכל האנציקלופדיה Pseudodoxia Epidemica (אנ') של תומאס בראון (אנ'), המפריכה מגוון רחב של כשלים נפוצים, באמצעות חקירה אמפירית של הטבע. בייקון נהג לומר שיש "להציק לטבע כדי לחשוף את הסודות שלו".[13] כלומר, ביצוע ניסויים מדעיים, במקום הסתמכות גרידא על תצפיות היסטוריות, יחשב כמאפיין מכריע של המדע המודרני, אם לא המפתח להצלחתו.[14]
פילוסוף הטבע של סוף המאה ה-17, רוברט בויל, כתב עבודה מכוננת על ההבחנה בין פיזיקה למטאפיזיקה וכן את The Sceptical Chymist (אנ'), הוא זכה לכינוי 'אבי הכימיה'.[15] יצירות אלה של הפילוסופיה הטבעית מייצגות סטייה מהסכולסטיות של ימי הביניים הנלמדת באוניברסיטאות האירופיות, וצופות במובנים רבים פני עתיד, להתפתחויות שיובילו למדע כפי שהוא במובן המודרני. בויל נהג לרשום בקפדנות פרטי תצפית על מחקר מעשי, ולאחר מכן דגל בפרסום המחקר, הן עבור שחזור של ניסויים מוצלחים והן עבור ניסויים לא מוצלחים, כדי לאמת טענות על ידי בדיקה חוזרת.[16][17]
פילוסופים טבעיים של סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18 תוארו לעיתים בצורה מעליבה כאנשים שלא ניתן לסמוך על הפיתוחים וההמצאות שלהם, משום שאין להם ערך מעשי.[18][19] ג'ונתן סוויפט פרסם סאטירה על פילוסופים טבעיים של החברה המלכותית ברומן שלו מסעות גוליבר.
עבודה נוכחית בפילוסופיה של המדע והטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-20, הדיונים של ארנסט מאייר על הטלאולוגיה של הטבע, העלו נושאים שבהם עסקו בעבר אריסטו (ביחס לסיבה הסופית) וקאנט (לגבי ביקורת כוח השיפוט).[20]
מאז המשבר האירופי של אמצע המאה ה-20, כמה הוגים הצביעו על החשיבות של התבוננות בטבע מנקודת מבט פילוסופית רחבה, ולא מה שהם ראו כגישה פוזיטיביסטית צרה המסתמכת באופן מרומז על פילוסופיה נסתרת. קו מחשבה אחד צמח מהמסורת האריסטוטלית, במיוחד כפי שפותחה על ידי תומאס אקווינס. גישה נוספת נובעת מאדמונד הוסרל, במיוחד כפי שבא לידי ביטוי בספרו משבר המדעים האירופיים. תלמידיו, כמו ג'ייקוב קליין (אנ') והנס יונאס, פיתחו יותר את הנושאים הללו. בנוסף, ישנה פילוסופיית התהליך (אנ') בהשראת יצירותיו של אלפרד נורת' וייטהד.
בין החוקרים החיים, בראיין דייויד אליס (אנ'), ננסי קרטרייט (פילוסופית), דייויד אודרברג (אנ') וג'ון דופרה (אנ') הם כמה מההוגים הבולטים יותר שניתן לטעון כי הם מאמצים בדרך כלל גישה פתוחה יותר לעולם הטבע.[21]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היסטוריה של הפיזיקה
- היסטוריה של הכימיה
- היסטוריה של האסטרונומיה
- תולדות המדע
- הפיזיקה של אריסטו
- הפילוסופיה היוונית
- תאולוגיה טבעית
- חשיבה סביבתית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Hª Fª - Tema 1 (Prof.: Miguel Moreno, Agüimes, Las Palmas, España), web.archive.org, 2010-09-23
- ^ Heikki Mikkeli, Tawrin Baker, Giacomo Zabarella, Summer 2024, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2024
- ^ Sydney Ross, Scientist: The story of a word, Annals of Science 18, 1962-06-01, עמ' 65–85 doi: 10.1080/00033796200202722
- ^ בעיית גוף-נפש או הבעיה הפסיכופיזית, באתר www.ernarubin.org
- ^ טקסטולוגיה, מבוא לתרבות: ראשית החשיבה הפילוסופית והפילוסופים של הטבע, באתר טקסטולוגיה, 2012-07-18
- ^ טקסטולוגיה, הפילוסופים האטומיסטים, באתר טקסטולוגיה, 2010-11-24
- ^ טקסטולוגיה, פילוסופיה יוונית - מדריך: אנאקסימנס, באתר טקסטולוגיה, 2011-11-05
- ^ טקסטולוגיה, פילוסופיה יוונית - מדריך: אמפדוקלס, באתר טקסטולוגיה, 2011-11-06
- ^ טקסטולוגיה, פילוסופיה יוונית- מדריך: פרמנידס, באתר טקסטולוגיה, 2011-11-05
- ^ טקסטולוגיה, מבוא לפילוסופיה של אפלטון, באתר טקסטולוגיה, 2015-07-18
- ^ 1 2 3 Istvan Bodnar, Aristotle’s Natural Philosophy, Spring 2025, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2025
- ^ גלילאו גלילאי (1564- 1642), באתר www.lib.cet.ac.il
- ^ בשיטות של פרנסיס בייקון, באתר גלובס, 20 בפברואר 2001
- ^ בייקון פרנסיס, באתר www.lib.cet.ac.il
- ^ Robert Boyle | Biography, Contributions, Works, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2025-01-21 (באנגלית)
- ^ Robert Boyle, Selected Philosophical Papers of Robert Boyle, Hackett Publishing, 1991-01-01, ISBN 978-0-87220-122-4. (באנגלית)
- ^ בויל, (Boyle) - כימיה במנהרת הזמן, באתר כימיה במנהרת הזמן, 24 במאי 2017
- ^ The Age of the Projectors | History Today, web.archive.org, 2016-10-20
- ^ Koji Yamamoto, Medicine, metals and empire: the survival of a chymical projector in early eighteenth-century London, 2015-09-03 doi: 10.1017/s000708741500059x
- ^ Teleology and Randomness in The Development of Natural Science Research: Systems, Ontology and Evolution | PDF | Evolution | Causality, Scribd (באנגלית)
- ^ Articles - Institute for the Study of Nature, www.isnature.org
