פילימון דיקינסון
.jpg) | |||||
| לידה |
5 באפריל 1739 טראפה, פרובינציית מרילנד, אמריקה הבריטית .svg){kind=small}  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1809 (בגיל 69) טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית  | ||||
| מקום קבורה |
ניו ג'רזי | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת פנסילבניה | ||||
| מפלגה |
המפלגה הפדרליסטית | ||||
| |||||
| שירות צבאי | |||||
| השתייכות | הצבא הקונטיננטלי | ||||
| דרגה | מייג'ור גנרל | ||||
|
1775–1781 (כ־6 שנים) | |||||
| תפקידים בשירות | |||||
| מפקד המיליציה של ניו ג'רזי | |||||
| פעולות ומבצעים | |||||
| מלחמת העצמאות האמריקאית | |||||
  | |||||
פילמון דיקינסון (באנגלית: Philemon Dickinson; 5 באפריל 1739 – 4 בפברואר 1809) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מטרנטון, ניו ג'רזי. בתור בריגדיר גנרל של המיליציה של ניו ג'רזי, הוא היה אחד מקציני המיליציה היעילים ביותר של מלחמת העצמאות האמריקאית. הוא גם היה חבר קונגרס קונטיננטלי מדלאוור וסנאטור אמריקאי מניו ג'רזי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילמון דיקינסון נולד ב"קרוסיאדור", ליד טראפה שבפרובינציית מרילנד ב-5 באפריל 1739, והיה אחיו הצעיר של האב המייסד ג'ון דיקינסון. כשהיה בן שנה, עברה משפחתו לדלאוור. הוא התחנך על ידי מורה פרטי עד שהלך לאוניברסיטת פנסילבניה, שם השלים את לימודיו ב-1759. לאחר מכן למד משפטים, והתקבל ללשכת עורכי הדין, אך מעולם לא עסק בכך. בשנת 1767 עבר דיקינסון לטרנטון לאחוזה בשם "ההרמיטאז'". ב-14 ביולי 1767, התחתן עם בת דודתו הראשונה, מרי קדוולדר (1746–1781). נולדו להם שני ילדים; סמואל (1770–1837) ומרי (1768–1822).
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיקינסון שירת כקצין במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, והגיע לדרגת מייג'ור גנרל במיליציה של ניו ג'רזי.
בתחילת מלחמת העצמאות ב-1775 הוא הוסמך לקולונל של המיליציה של מחוז הנטרדון. ב-1776 נבחר כציר לקונגרס המחוז המהפכני של ניו ג'רזי. בינואר 1777 הוביל דיקינסון 400 מהמיליציות שלו בפשיטה על פלוגת אספקה בריטית ליד בית המשפט של סאמרסט, ניו ג'רזי, ולכד כארבעים קרונות של אספקה וכמה שבויים. ביוני 1777 הוא מונה למייג'ור גנרל בפיקוד על כל המיליציות של ניו ג'רזי, תפקיד בו החזיק לאורך שאר המלחמה.
בנובמבר 1777 הוביל דיקינסון 1,400 איש בפשיטה על סטטן איילנד. בעוד שהמתקפה נצפתה על ידי הגנרל הלויאליסט סקינר ונהדפה, הרגה יחידתו של דיקינסון חמישה ולקחה 24 שבויים. דיקינסון לקח כמה מתנדבי ניו ג'רזי בשבי, כולל לוטננט ג'ייקוב ואן בוסקרק, לוטננט אדוארד ארל והמנתח ג'ון האמל.[1]
המיליציה של דיקינסון השתתפה בקרב מונמות' ב-1778, וסייעה במניעת נסיגת הבריטים לניו יורק. כאשר בן דודו ג'ון קדוולדר ערך דו-קרב עם גנרל תומאס קונווי ב-4 ביולי 1778, היה דיקינסון הסגן של קדוולדר.
שירות ציבורי לאחר המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1782 ו-1783 ייצג את דלאוור בקונגרס הקונטיננטלי. בשנים 1783–1784 הוא נבחר למועצה המחוקקת של ניו ג'רזי ממחוז הנטרדון שם שימש כסגן נשיא המועצה בשתי השנים. הוא היה חבר בוועדה שבחרה את האתר לבירה הלאומית בוושינגטון הבירה ב-1784. כאשר ויליאם פטרסון התפטר מהסנאט של ארצות הברית, דיקינסון נבחר על ידי ניו ג'רזי להשלים את כהונתו של פטרסון. הוא כיהן בסנאט מ-13 בנובמבר 1790 עד 3 במרץ 1793.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כהונתו בקונגרס, חזר לטפל באחוזותיו עד שמת ב-4 בפברואר 1809, בביתו, ונקבר ב-Friends Burying Ground בטרנטון.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פילימון דיקינסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פילימון דיקינסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Braisted, Todd W. (16 בספטמבר 2014). "How George Washington saved the life of Abraham Van Buskirk's Son". All Things Liberty.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Dodge, Andrew R.; Koed, Betty K. (2005). Biographical Directory of the United States Congress, 1774-2005. Government Printing Office. p. 958. ISBN 9780160731761.