פיליסטיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פְּלִישְׁתָּאוּת[1] (בלעז פיליסטיניזם) הוא מונח בתחומי הידע של הפילוסופיה והאסתטיקה המתאר עמדה חברתית המצדדת באנטי-אינטלקטואליזם, מעריכה בחסר ומתעבת אומנות, יופי, רוחניות ואינטלקט.

מקורו של המונח בשפה הגרמנית "פיליסטר" (Philister) - אדם מטריאליסטי, בור חסר השכלה ותרבות. לפי טענתו של פרידריך קלוגה, למילה לא היה בהתחלה פירוש שלילי - זה היה כינוי לאדם גבוה וחזק, כלומר, דומה במבנה לגוליית הפלישתי. עם הזמן, השתנה הפירוש לכינוי של לוחמים ושומרים.[2] המונח נטבע כשלילי בדרשת תוכחה של כומר גרמני בן המאה ה-17 הנסמכת על פסוק י"ב בפרק ט"ז בספר שופטים – "פלשתים עליך שמשון". הפלשתים נחשבו באותה תקופה כבעלי תרבות חומרית גבוהה מבלי שפיתחו כתב משל עצמם ולא נשמר דבר מתרבותם הכתובה, אם הייתה כזו, ובשל כך היו המקור לשמות הגנאי והבוז "פיליסטין" ו"פיליסטר" בפי דוברי התנועה הרומנטית בגרמניה[3]. בדרשה נישא הספד למשכיל שנהרג במהלך קטטה בין בורגני העיר ינה שבגרמניה לבין סטודנטים[4][3] שאת פלפלנותם המלומדת, שכרותם ופתיינותם אל מול נשות האזרחים, תעבו. במאה ה-19 נטמע המונח בשפה האנגלית (Philistine) בתיווך המסה המפורסמת "תרבות ואנרכיה", של המשורר ומבקר התרבות האנגלי מתיו ארנולד.

האדם הפיליסטינאי הוא חומרני ובור, לאו דווקא בור ועם הארץ, בן המעמד הבינוני, "האדיש ואף עוין לאומנות ודקויותיה, המשמר את המוסכמות והמובן מאליו בתרבות (על כל קלישאותיה). טעמו הוולגרי נובע מציפיתו ודרישתו לרווח"[5]. מול יצירת אמנות ישאל הפיליסטינאי "מה יצא לי מזה", הפיליסטינאי הלאומי יקשה "מה זה יתרום למדינה", הפיליסטינאי הדתי יתהה אם תחזק היצירה את האמונה, הלוחם לצדק חברתי אם היא טומנת בחובה בשורה לנדכאים והאקדמאי ירצה לעגנה בשיח האקדמאי.

למונח עדיין אין מקבילה עברית. נתן אלתרמן, שנודע בחיבתו לשלב מונחים לועזיים ביצירתו, מכנה "הפיליסטר", ילד קטן הפונה לתדהמת הוריו, ייתכן מרכסיסטים, בשאלה אם יש אלוהים, בשירו, "הקלריקל הקטן"[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן מירון (עורך), אורי צבי גרינברג: כל כתביו, כרך 15. מוסד ביאליק, 2001. עמ' 148, הער"ש מס' 34.
  2. ^ Friedrich Kluge, Wortforschung und Wortgeschichte
  3. ^ 3.0 3.1 יעקב שביט, מה תורמת הגניזה מיבנה לידע על מוצאם של הפלשתים, באתר הארץ, 21 בינואר 2007
  4. ^ חברת הסטודנטים בני השנה הראשונה כונתה "שועלים" ובשנה השנייה "שועלים בוערים"
  5. ^ יגאל בורשטיין, מבטי קרבה, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה, 2009, עמוד 6
  6. ^ נתן אלתרמן, "הקלריקל הקטן", הטור השביעי, ספר ראשון, עמ' 200-202