פיליס ויטלי

פיליס ויטלי (באנגלית: Phillis Wheatley‏; 1753 — 5 בדצמבר 1784) הייתה המשוררת האפרו-אמריקאית הראשונה ששיריה פורסמו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליס ויטלי נולדה במערב אפריקה, ובגיל שבע או שמונה נמכרה על ידי ראש שבט מקומי כשפחה לסוחר עבדים זר, שלקח אותה ב-11 ביולי 1761 לבוסטון שבמושבה הבריטית מסצ'וסטס בצפון אמריקה על ספינה בשם "הפיליס" (The Phillis). בהגיעה לאמריקה היא נמכרה שוב, לג'ון ויטלי, סוחר וחייט עשיר מבוסטון, שקנה אותה כמשרתת לאשתו, סוזאנה. הזוג ויטלי קראו לנערה "פיליס", כשם הספינה שהביאה אותה לאמריקה. היא קבלה את שם משפחתם "ויטלי", כפי שהיה נהוג במידה ושמות משפחה שימשו עבדים.

בתם של בני הזוג ויטלי, מרי בת ה-18, לימדה את פיליס לראשונה קרוא וכתוב, גם בעזרתו של אחיה, נתנאל. משפחת ויטלי העניקה לפיליס חינוך חסר תקדים בכל הנוגע לעבדים. בהיותה בת 12, קראה קלאסיקות ביוונית ובלטינית ופרקים קשים מהתנ"ך. בגיל 14 כתבה את שירה הראשון. משראתה המשפחה את כשרונה הספרותי, תמכה בחינוכה והותירה את עבודות הבית למשרתי משק הבית האחרים. לעיתים קרובות הייתה המשפחה גם מציגה לראווה את יכולותיה של פיליס בפני חברים ומשפחה. תחת השפעה חזקה של לימודיה את יצירותיהם של אלכסנדר פופ, ג'ון מילטון, הומרוס, הורטיוס וורגיליוס, החלה פיליס ויטלי לכתוב שירה.

בשנת 1773, בהיותה בת 20, התלוותה פיליס לנתנאל ויטלי ונסעה עמו ללונדון, בשל מצבה הבריאותי, אך גם משום שסוזאנה האמינה שיהיה לה סיכוי טוב יותר לפרסם שם את ספר שיריה. בקיץ אותה שנה פורסמו שיריה בקובץ "שירה בנושאים מגוונים, דתיים ומוסריים" (Poems on Various Subjects, Religious and Moral), שפרסם אותה גם באנגליה וגם במושבות באמריקה. בזמן כלשהו בין יולי לאוקטובר 1773, זמן קצר לאחר פרסום ספרה בלונדון, שוחררה ויטלי מעבדות על ידי משפחת ויטלי. באביב 1774 נפטרה סוזאנה ויטלי.

ב-1775 שלחה ויטלי לג'ורג' וושינגטון שיר שכתבה לכבודו ("To His Excellency, George Washington"), כאשר פיקד על הצבא הקונטיננטלי במרד המושבות נגד הבריטים:

"צעד קדימה, מנהיג דגול, המוסר לימינך / והאלה הגדולה תנחה אותך בכל מעשיך".^[1]

וושינגטון הודה לה וכתב במו ידיו: "אף שאיני ראוי לשירי הלל ולתשבחות שכאלה, הרי שהסגנון והאופן מהווים ראיה מרשימה לכישרונות השירה הגדולים שלך". לכך הוסיף שאם תבקר פעם בקיימברידג', הוא "ישמח לראות אדם שהמוזות נטו אליו כך את חסדן".^[1] במרץ 1776 ביקרה אותו ויטלי במפקדתו בקיימברידג', מסצ'וסטס.

ב-1778 נפטר ג'ון ויטלי וזמן קצר לאחר מכן נישאה פיליס ויטלי לג'ון פיטרס, זבן שחור חופשי (אנ') (אנשים ממוצא מעורב אפריקאי ואירופי, שאינם עבדים). הם חיו בתנאי עוני ושכלו שניים מילדיהם, שמתו בינקותם.

ב-1779 הגישה ויטלי הצעה להוצאת כרך שני של שיריה, אולם לא הצליחה לפרסם אותו בשל נסיבות מצבה הכלכלי, אובדן פטרונים לאחר שחרורה מעבדות (לעיתים קרובות הוצאה לאור של ספרים הייתה תלויה בהשגת רישומן של מכירות שהובטחו לפני ההוצאה), ומלחמת המהפכה של אמריקה. עם זאת, כמה משיריה שהיו אמורים להתפרסם בכרך הזה, פורסמו לאחר מכן בחוברות ועיתונים.

ב-1784 נכלא בעלה בעוון חוב, והותיר אותה מרוששת עם בן פעוט חולה. כדי לפרנס אותם, החלה ויטלי לעבוד כמשרתת בדרגה נמוכה (Scullery maid) באכסניה - עבודה שלא הייתה מורגלת אליה, גם לפני ששוחררה מעבדות. ויטלי הידרדרה לחיי עוני, חלתה ומתה בדצמבר אותה שנה. מיד אחריה, מת גם בנה הפעוט.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטלי כתבה שירים שבהם הפגינה מודעות פוליטית ודתית. בין היתר כתבה שיר תודה למלך ג'ורג' השלישי על ביטול חוק הבולים. עם התקדמות המהפכה האמריקאית החלו שיריה של ויטלי לבטא את רעיונות החירות והמרד שרווחו בשלוש עשרה המושבות. בשנת 1770 כתבה ויטלי שיר מחווה למטיף ג'ורג' וייטפילד (אנ'), שיר שזכה לתפוצה רבה ולביקורות אוהדות.

רבים משיריה כוללים מחוות לאישים ידועים, ולמעלה משליש מהם הם אלגיות. יתר שיריה עוסקים בדת - ביצירתה דגש נוצרי בולט - וכן בנושאים קלאסיים ובנושאים מופשטים כגון רגש ואמנות. חלק מיצירתה מוקדש למבט אוטוביוגרפי על שעבודה, שחרורה וחוויותיה ככותבת. לדוגמה, שירה "על היותי מובאת מאפריקה לאמריקה" (טקסט חלקי):

תרגום חפשי לעברית	אנגלית
חסד האל ורחמיו הביאוני לארץ שאין בה לא צער, לא עוני ארץ שבה טל-שמיים ועשב ארץ שלא תחסר אי-פעם חסד	Twas mercy brought me from my Pagan land, Taught my benighted soul to understand That there's a God, that there's a Saviour too: Once I redemption neither sought nor knew.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרסום קובץ שיריה לא האמינו מתיישבים לבנים רבים ששפחה שחורה אכן כתבה שירים אלה. ויטלי נאלצה להגן על שמה ועל זכאותה לשיריה בבית משפט, בשנת 1772. שורת אישי ציבור ואינטלקטואלים בחנו אותה, בהם ג'ון הנקוק, וכן מושל מסצ'וסטס תומאס הצ'ינסון (Thomas Hutchinson) וסגנו. קבוצת אישים זו חתמה על אישור לפיו ויטלי היא אכן המחברת של השירים שראו אור בקובץ "שירה בנושאים מגוונים, דתיים ומוסריים".

שמה של ויטלי יצא לתהילה בבריטניה ובארצות הברית כאחד. אישים ובהם ג'ורג' וושינגטון שיבחו את שיריה. המשורר האפריקאי-אמריקאי יופיטר האמון (אנ') שיבח את יצירתה באחד משיריו. וולטר כתב לאחד מידידיו כי שירתה של ויטלי היא הוכחה לכך שגם שחורים יכולים לכתוב שירה.

היסטוריונים ציינו את הרתעותה מלכתוב על העבדות ואת התייחסותה למצב השעבוד כמצב רצוי על ידי האל. היו שנימקו את יחסה החיובי לעבדות בכך שעקב שעבודה הפכה לנוצרית. לגביה של ויטלי, הנצרות היא השער לגאולה, ועל כן השעבוד אינו רק מצב שכולו רע. עם זאת, בשירתה קיימת התייחסות לעבדות גם כאל רוע אכזרי.