הפיליפינים

רפובליקת הפיליפינים
Repúbliká ng̃ Pilipinas
Republika ng Pilipinas

דגל סמל
הבירה מנילה
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	לאהבת האל, האדם, הטבע והמדינה
המנון לאומי	האדמה הנבחרת המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה	נשיא הפיליפינים
ראש הרשות המבצעת	נשיא הפיליפינים
נשיא הפיליפינים	פרדיננד מרקוס ג'וניור
שפה רשמית	טאגאלוג, פיליפינית ואנגלית
עיר בירה	מנילה 14°35′N 121°0′E
רשות מחוקקת	קונגרס הפיליפינים
רשות שופטת	Supreme Court of the Philippines
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
העיר הגדולה ביותר	קֶזוֹן סיטי
שטח יבשתי	300,000 קמ"ר (74 בעולם)
אחוז שטח המים	0.6%
אזור זמן	UTC +8
היסטוריה
הקמה
עצמאות מספרד נמסרה לארצות הברית עצמאות מארצות הברית	12 ביוני 1898 10 בדצמבר 1898 4 ביולי 1946
ישות קודמת	חבר העמים הפיליפיני
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בינואר 2026)	117,265,393 נפש (14 בעולם)
צפיפות	390.88 נפש לקמ"ר (34 בעולם)
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 80 בגיל 0–14 27.87% בגיל 15–24 19.03% בגיל 25–54 40.32% בגיל 55–64 7.30% בגיל 65 ומעלה 5.49%
כלכלה
תמ"ג (2024)	461.62 מיליארד דולר (34 בעולם)
תמ"ג לנפש	3,937 דולר (147 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2023)	0.720 (117 בעולם)
מדד ג'יני	42.3 (נכון ל־2018)
מטבע	פסו פיליפיני (מחולק ל-100 סנטימו פיליפיניים)‏ (PHP)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של הפיליפינים
שונות
חגים לאומיים	National Heroes' Day יום העצמאות חג ההריון מרוח הקודש Bataan Day חג המולד אחד במאי Rizal Day Bonifacio Day חג הקורבן יום שישי הטוב עיד אל-פיטר יום חמישי הקדוש ראש השנה האזרחית
סיומת אינטרנט	ph
קידומת בין־לאומית	63
www.gov.ph
(למפת הפיליפינים מוגדלת)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי הפיליפינים (למפת הפיליפינים רגילה)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי הפיליפינים

רפובליקת הפיליפינים (בפיליפינית: Repúbliká ng̃ Pilipinas, בטאגאלוג: Republika ng Pilipinas, באנגלית: Republic of the Philippines) ובקיצור הפיליפינים (בפיליפינית ובטאגאלוג: Pilipinas, באנגלית: Philippines) היא מדינת איים המורכבת מ־7,641 איים. היא שוכנת במערב האוקיינוס השקט, כ־1,000 ק"מ דרומית מזרחית ליבשת אסיה. נכון לדצמבר 2025, מתגוררים בה כ-117 מיליון בני אדם.

הפיליפינים היא אחת משתי המדינות היחידות במזרח אסיה שבה רוב האוכלוסייה היא קתולית (לצד מזרח טימור), עדות להשפעת הספרדים ששלטו בה מתחילת המאה ה-16 עד לסוף המאה ה-19.

המדינה נקראת על שמו של פליפה השני (בספרדית: Felipe II de España)

מקור השם

שם המדינה הפיליפינים מקורו בתקופה הקולוניאלית הספרדית. השם ניתן על ידי מגלה הארצות הספרדי רוי לופס דה וייאלובוס בשנת 1543. הוא קרא לאיים "Las Islas Filipinas" – כלומר, "האיים הפיליפיניים", לכבוד הנסיך פליפה השני מספרד, שלימים הפך למלך פליפה השני (Felipe II). במהלך השנים, השם שהוצמד בתחילה לחלק מהאיים, בעיקר ללייטה ולסאמאר, ובהמשך הורחב לשאר הארכיפלג, עד שהשם "הפיליפינים" הפך לשם המדינה כולה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הפיליפינים

בימי קדם ישבו באיים שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטו".

במאה העשירית, עם בואם של האוסטרונזים שהם רוב האוכלוסייה כיום, הנגריטו נדחקו למרכזי האיים.

במאה ה־9 לספירה הוקמה באיי הפיליפינים ממלכת טונדו – הממלכה הראשונה באיים, ולאחריה ממלכת מנילה (שהפכה מאוחר יותר לבירתה של הפיליפינים).

במאה ה־13 הגיעה השפעת האסלאם לפיליפינים מכיוון בורניאו וחלק קטן מהאוכלוסייה התאסלם.

ב־1521 הגיעו הספרדים אל האיים והכריזו עליהם בעלות. ב-1543 ניתן להם שמם על ידי מגלה הארצות רוי לופס דה וייאלובוס לכבודו של פליפה נסיך אסטוריאס, שהפך מאוחר יותר למלך ספרד. הספרדים החלו בכיבוש האיים ב-1565, תחת הנהגתו של מיגל לופס דה לגאספי, שלטו בפיליפינים במשך 333 שנים והשפיעו רבות על תרבותה.

בשנת 1896 החל מרד הפיליפינים נגד השלטון הספרדי במה שכונה המהפכה הפיליפינית. הספרדים המשיכו בשליטתם על האיים עד שהובסו בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד ב־1898. על פי חוזה פריז עברו האיים לשליטתה של ארצות הברית.

ב־1935 הפיליפינים קיבלו שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורחידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים). תקופת הכיבוש היפני התאפיינה באכזריות ולוותה בשעבוד פיליפינים רבים.

מאמצע שנת 1942 עד אמצע שנת 1944 העבירו מקארתור ונימיץ אספקה וציוד לכוחות הגרילה הפיליפינים באמצעות צוללות, על מנת שאלה יוכלו להטריד את היפנים ולהשתלט על האזורים ההרריים ועל הג'ונגל, שהיוו כמחצית משטחו של הארכיפלג. פיליפינים רבים האמינו כי שחרור מעול הכיבוש היפני יניב חופש ועצמאות, אותה הבטיחה להם ארצות הברית.

בשנים 1945–1946 פלשו האמריקאים שוב לאיים במסגרת המערכה בפיליפינים. ניצחון אמריקאי הושג לאחר קרבות קשים ועקובים מדם.

הכוחות האמריקאיים עזבו את הפיליפינים ב-4 ביולי 1946, שהוא התאריך שנקבע עוד לפני פרוץ המלחמה, ולא הושפע ממנה. ב־1946 הפיליפינים הכריזו על עצמאותם.

חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו של פרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הוא הכריז על משטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 לאחר שאחד ממתנגדיו – הסנטור לשעבר בניגנו אקינו הבן, נרצח. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרה קורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.

ב-2009 פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים, אחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים. כ־300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתיהם.

ביוני 2010 נבחר בניגנו אקינו (השלישי), בנם של קורסון אקינו ובניגנו אקינו הבן, לתפקיד נשיא הפיליפינים.

בנובמבר 2013 פגע טייפון האיאן (יולנדה) בפיליפינים. הסופה גרמה לנזק כבד ולמעלה מ-2,000 הרוגים כתוצאה מפגיעות הטייפון.

בדצמבר 2014 פגע טייפון הגופיט בפיליפינים. הסופה גרמה לנזק כבד, 19 הרוגים ולמעלה מ-900 פצועים.

במאי 2022, זכה בבחירות בנו של פרדיננד מרקוס, פרדיננד מרקוס ג'וניור. סגניתו הייתה שרה דוטרטה-קרפיו, בתו של הנשיא היוצא רודריגו דוטרטה.

פוליטיקה

הפיליפינים היא דמוקרטיה נשיאותית המונהגת על ידי שלטון מרכזי, למעט אוטונומיה מוסלמית בדרום מערב המדינה. הנשיא הוא ראש המדינה, ראש הממשלה וראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים. הנשיא נבחר אחת לשש שנים בבחירות אישיות, והוא ממנה את הקבינט. כמו כן, נבחר סגן-נשיא בנפרד, כך שייתכן שהנשיא וסגנו הם ממפלגות שונות.

הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון, הסנאט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.

כלכלה

עיבוד קוקוס לקופרה בפאגסאנגהאן , 1915

ערך מורחב – כלכלת הפיליפינים

אזרחי הפיליפינים העובדים במדינות אחרות שולחים חלק מהכנסותיהם במט"ח לפיליפינים. כלכלת הפיליפינים נשענת בנוסף על החקלאות והתעשייה האחראיות לכמחצית מהתוצר הלאומי הגולמי של הפיליפינים. התעשייה תורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם שמן קוקוס, קופרה קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט, טקסטיל והנעלה. ישנה תעשיית העץ מיערות הפיליפינים. החקלאות תורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, תירס, קוקוס, קנה סוכר וטבק.

גאוגרפיה

מפת הפיליפינים

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט המורכבת מ-7,641 איים . הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר), מינדנאו (98,681 קמ"ר), נגרוס (13,328 קמ"ר), סאמאר (13,080 קמ"ר), פלאוואן (12,189 קמ"ר), פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אחד מהאיים הללו עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,954 מטר מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה גינאה החדשה.

תצורה גאולוגית מעניינת בפיליפינים, נמצאת באי בוהול, העשירי בגודלו בפיליפינים. באי יש לפחות 1,260 גבעות המתפרשות על שטח של יותר מ-50 קמ"ר. הן מכוסות בעשב ירוק שהופך לחום-שוקולד בעונה היבשה, ולכן הן מכונות בשם גבעות השוקולד.

דמוגרפיה

הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה ב-2024 מונה כ-119 מיליון נפש. תוחלת החיים הממוצעת היא 72.6 שנים: 68.7 לגבר ו-74.7 לאישה. שיעור הפריון עומד על 1.9 צאצאים. קצב הריבוי הטבעי עומד על 1.6% לשנה וגבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה. האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).

כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.

כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.

הרכב אתני

צעירה בת למיעוט האטי הילידי, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים

מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטאיוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטאיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגאלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. מספרם של צאצאי האוכלוסייה הילידית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את הקבוצות האתניות אַטי ואָאֵטה, מוערך כיום ב־30,000 איש. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים (בפרט ספרדים), קוריאנים ובני עמים דרום-מזרח אסייתים.

נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיסים – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

שפות

ברפובליקת הפיליפינים מדוברות יותר מ־170 שפות , רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיו-פולינזיות המערביות . השפות הרשמית הן טאגאלוג, פיליפינית ואנגלית. השפה האנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.

בשנת 1939 החלה ממשלת הפיליפינים לעודד שימוש בשפה הפיליפינית המבוססת על שפת טאגאלוג, כדי לחזק את האחדות הלאומית. השפה הפיליפינית נלמדת בכל בתי הספר הציבוריים ומשמשת כשפה שנייה של האוכלוסייה הפיליפינית מרובת השפות.

דת

פסל הלב הקדוש ביותר של ישו (Cor Jesu Sacratissimum) בכנסייה הרומית-קתולית "סן מיגל" , סן מיגל , מנילה

הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2020, כ־78.8% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־6.5% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטיות, או לשתי כנסיות פיליפיניות:

• הכנסייה האגליפאיאנית כנסייה פיליפינית שהדוקטרינה שלה דומה לדוקטרינה של הכנסייה הקתולית אולם אינה סוגדת לאפיפיור.
• כנסיית המשיח הפיליפינית כנסייה פיליפינית שהדוקטרינה שלה דומה לדוקטרינה של הכנסייה הנוצרית האוונגליסטית אולם היא אנטי טריניטריסטית

כ־6.4% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.

עוד כ־8.2% מהאוכלוסייה, בעיקר בקרב קבוצות המיעוט האתניות, משתייכים לדתות מיעוט – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

יהדות הפיליפינים

יהודי מלינה (1925)

ערך מורחב – יהדות הפיליפינים

יהודים התיישבו באיים החל מהמאה ה־16. כיום יש באיים הפיליפינים קהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות שהיגרו מארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וישראל. רובם אנשי עסקים אשר גרים בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הפיליפינים (באנגלית, בפיליפינית ובסבואנו)

• הפיליפינים, ברשת החברתית פייסבוק
• הפיליפינים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הפיליפינים, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• עמית עוז, על קהילת הפיליפינים בישראל
• רצון לשינוי בפיליפינים, באתר "סיקור ממוקד", 28 באוגוסט 2006
• גילי חסקין, טבע הדברים, פאלאוואן: לשוט תחת סלעים, לבהות בצבעי הטבע, באתר ynet, 4 בינואר 2011
• סיון פינגולד, המנה הפיליפינית, באתר TheMarker‏, 14 ביוני 2012
• עדי ארבל, ‏בעלת ברית במזרח: רשמים ממסע לפיליפינים, בעיתון מקור ראשון, 16 באוגוסט 2018
• גיא מלמד, לגן עדן ובחזרה, באתר ידיעות אחרונות, 7 בפברואר 2019
• פיליפינים, דף שער בספרייה הלאומית