פיליפינים (עם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פיליפיניםאנגלית: Filipinos) הם אנשים ילידים או מזוהים עם מדינת הפיליפינים. הפיליפינים באים מקבוצות אתנולינגוויסטיות שונות, שהם ילידי האיים או מהגרים. כיום, יש יותר מ-175 קבוצות אתנולינגוויסטיות, כל אחת עם שפה משלה, זהות, תרבות והיסטוריה. הזהות הפיליפינית המודרנית, הושפעה בעיקר מסין, ארצות הברית וספרד.

שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "פיליפיני" נגזר מהמונח הספרדי "לאס איסלס פיליפינים" ("האיים הפיליפינים"),[1] השם שניתן לארכיפלג בשנת 1543 על ידי חוקר ספרד והכומר הדומיניקני רוי לופז דה וילאלובוס, לכבודו של פיליפה השני מלך ספרד.

בתקופת הקולוניאליזם הספרדי שימש המונח פיליפינו לסיווג ספרדים שנולדו באיים הפיליפינים, ואילו העמים האוסרו-אסייתים של האיים נקראו אינדיו.

העדר האות "F" באלפבית טאגאלוג (לפני 1987) גרם לאות "P" להחליף אותה. עם האימוץ הרשמי של האלפבית הפיליפיני המודרני, בן 28 אותיות, בשנת 1987, העדיפו את המונח פיליפינו (עם האות F) על פני פיליפינו (עם האות P).

לפעמים משתמשים ב"פילפינו" כדי להתייחס לאנשים וב"פיליפינית" כדי להתייחס לשפה.

כינויים אחרים לעם הפיליפיני כוללים שמות: "Patria Adorada" (ספרדית עבור "מולדת אהובה"), כפי שהופיעה אצל חוסה ריזאל בשירו ​​"Mi último adiós", "Bayang Pilipino" (טאגאלוג: "האומה הפיליפינית") או יותר פואטי "Sambayanáng Pilipino" (מונח רשמי בשפת טאגאלוג "האומה כולה / פיליפינים כולה").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי אדם קדמון שהתגלו בשנת 2007, מתוארכים ל־67,000 שנה.[2] לפני כן, השרידים הקדומים ביותר שנמצאו בפיליפינים היו שברים מאובנים של גולגולת ועצם, שהתגלו בשנות ה -60 על ידי ד"ר רוברט פוקס, אנתרופולוג מהמוזיאון הלאומי.[3] אנתרופולוגים שבדקו ממצאים אלה הסכימו שהם שייכים לבני אדם מודרניים. אלה כוללים את ההומו סאפיינס, שנפרד באמצע הפלייסתוקן, מהמין הומו ארקטוס.

המאובנים של "איש הטבון" נחשבים כשייכים לקבוצה שלישית של תושבים, שהתגוררו במערה בין 22,000 ל -20,000 לפנה"ס. מפלס המערה הקדום נמצא עמוק מתחת לשכבה שהכילה מכלולי אש ובישול ומתוארכים לפלייסטוקן העליון מלפני 45 או 50 אלף שנה. החוקרים אומרים כי אלה שרידי אדם עם ראש מונגולואיד, מ 40,000 שנה. מונגולואיד הוא המונח שבו אנתרופולוגים מגדירים את הקבוצה האתנית שהיגרה לדרום מזרח אסיה בתקופת ההולוקן והתפתחה לאוסטרונ-אסתים, קבוצה של אנשים דוברי מלאו-פולינזים כולל אלה מאינדונזיה, הפיליפינים, מלזי, וחלק מטייוואן.[4]

תנודות בחופים קדומים בין 150,000 לפנה"ס ל -17,000 לפני הספירה קשרו את אזור הארכיפלג המלאי עם הים הדרומי-מזרחי והפיליפינים. הדבר איפשר את ההגירה העתיקה לפיליפינים מהים של דרום אסיה כ-50,000 לפנה"ס עד 13,000 לפנה"ס.[5]

רוב הפיליפינים כיום הם תוצר של תהליך ארוך של אבולוציה ותנועת אנשים.[6] לאחר ההגירה ההמונית דרך גשרי היבשה, נמשכו ההגירות בעזרת סירות בעידן הימי של דרום מזרח אסיה. הגזעים הקדומים נעשו הומוגניים ויצרו את הקבוצה המליאו-פולינזית אשר מאכלסת את רוב הארכיפלגים הפיליפינים, מלזים ואינדונזים.[7]

התקופה הקדומה (עד 1565)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המאה ה -3 לפחות הקימו קבוצות אתניות שונות כמה קהילות. אלה נוצרו על ידי הטמעה של ממלכות פיליפיניות שונות.[8] דרום אסיה ואסיה המזרחית יחד עם אנשי הארכיפלג האינדונזי וחצי האי מאלאיה, סחרו עם הפיליפינים והביאו את ההינדואיזם והבודהיזם לשבטי הילידים של הפיליפינים. רוב האנשים האלה נשארו בפיליפינים, שם הם נקלטו באיטיות בחברות מקומיות.

רבים מהברנגאי (מועצות הכפרים בפיליפינים) היו, במידה זו או אחרת, תחת השלטון של אחת ממספר האימפריות השכנות, ובהן האימפריות ברוניי, מלאקה, אינדיאנה צ'ולה, צ'אמפה והחמר. למעשה הן הקימו מערכת שלטון עצמאית משלהם. היו קשרי מסחר עם סומטרה, בורנאו, ג'אווה, קמבודיה, חצי האי מלאיה, הודו, סין, יפן, הודו וערב. כך נולדה בפיליפינים מדינה ימית המבוססת על סחר בינלאומי. דרך התפתחות הסחר הבינלאומי הם הפכו הומוגניים יותר מבחינה תרבותית במאה ה -4. התרבות הינדית-בודהיסטית והדת פרחו בקרב האצילים בתקופה זו.

בתקופה שבין המאה השביעית ועד ראשית המאה ה -15 צמחו מרכזי מסחר משגשגים רבים, שכללו ממלכות רבות בפילפינים כולל מפרץ מנילה,[9][10] כך ממלכת לוזון אשר התמחתה במסחר עם מה שידוע כיום כדרום מזרח אסיה, ועם סין, יפן וממלכת ריוקיו באוקינאווה. החל מהמאה ה -9 מספר רב של סוחרים ערבים מהמזרח התיכון התיישבו בארכיפלג המאלאי והתחתנו עם אוכלוסיית הילידים המקומיים, במאלזיה, ברוניי, אינדונזיה, לוזון ועוד.

בשנים עד 1000 לספירה, היו כבר כמה ישויות מדיניות קיימות באיים, אבל לא הייתה ישות מדינית מאחדת המקיפה את כל הארכיפלג הפיליפיני. במקום זאת, האזור היה מנוקד על ידי מספר רב של ישויות אוטונומיות למחצה (הנעות בגודלן מכפרים ועד למדינות-ערים). הן נשלטו על ידי אצילים ושליטים מקומיים בעלי תארים שונים כראג'ים או סולטנים שהתחרו אחת בשנייה.[11] במקרים מסוימים המבנה היה פאודלי בשליטת ממלכות רחבות יותר כמו ממלכת מנילה,[12][13]

מערכת הקסטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג מלכותי מהפליפינים בתקופה הפר קולוניאלית, המאה ה-16

Datu - הייתה האצולה שעמדה בראש החברה בעמים הפיליפינים השונים, בתקופה הטרום קולוניאלית.

Maharlika - היו בני המעמד הלוחם של עם הטאגאלוג. בעת מלחמה הם היו משרתים את datu שלהם בקרב. הם היו צריכים להתחמש על חשבונם, אבל מותר היה להם לשמור על השלל שהם לקחו. אף על פי שהיו קשורים באופן חלקי לאצולה, הלוחמים היו פחות חופשיים מבחינה טכנית מאשר בני קסטות אחרים, משום שלא יכלו לעזוב את השירות לאציל שלהם, מבלי לשלם לאציל סכום כסף גדול בזהב.

טימאווה - היו פשוטי העם החופשיים של לוזון שהיו יכולים להחזיק את אדמתם, ולא היו צריכים לשלם דמי חכירה קבועים, אם כי מעת לעת הם נאלצו לעבוד באדמת האציל ולעזור בפרויקטים ואירועים קהילתיים. הם היו חופשיים לשנות את נאמנותם לאציל אחר אם הם נישאו עם בני קהילה אחרת או אם החליטו לעבור ממקומם.

אליפין - בהווה, המילה alipin (או oripun) פירושה "עבדים", וכך גם הספרדים תרגמו את המונח. האליפינים לא היו עבדים במובן המערבי של המילה. הם לא נחטפו ונמכרו בשווקים. נכון יותר יהיה לקרוא להם אריסים. הם יורשים את חובות הוריהם, וניתן להעביר את חובותיהם מאדון אחד למשנהו. עם זאת, הייתה להם אפשרות לקנות את החופש שלהם. עניים יכלו להיות אליפינים מרצון, כי ראו בכך צורה של הגנה וסיוע ולא ענישה.

במאה ה -15 הביאו מיסיונרים וסוחרים ערביים והודים ממלזיה ואינדונזיה את האסלאם לפיליפינים, שם החליפו את הדתות המקומיות. לפני כן, אמונת שבטי הילידים של הפיליפינים הייתה תערובת של אנימיזם, הינדואיזם ובודהיזם.

כפרי ילידים, שנקראו "ברנגים", היו מאוכלסים על ידי מקומיים בכמה מעמדות חברתיים - אצולה, חופשיים, מעמד ביניים, אריסים, משרתים ועבדים. הם נשלטו על ידי שליטים שכונו בתוארים שונים: ראג'ה, דאטוס וסולטאנים. היו מעמדות של אצילים קטנים וכן של לוחמים.[14] מסורת זו נמשכה גם בקרב הסוחרים הספרדים והפורטוגלים, אשר נישאו גם הם לאוכלוסייה המקומית.[15]

היישוב והשלטון הספרדי (1521–1898)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של ילידים פיליפינים, בספר מ 1734

הגעתו של הנוסע הפורטוגזי פרדיננד מגלן בשנת 1521 מסמלת התחלת תקופה של ההתנחלות האירופית. בתקופת הקולוניאליזם הספרדי היו הפיליפינים חלק מ"ספרד החדשה", שנשלטה ממקסיקו סיטי. המתיישבים הספרדים הראשונים היו בעיקר חוקרים, חיילים, פקידי ממשלה ומיסיונרים דתיים שנולדו בספרד ובמקסיקו. רוב הספרדים שהתיישבו היו ממוצא אנדלוסי, אבל היו גם מתנחלים קטלאניים, מוריים ובאסקים. מושלים ילידי ספרד, בעיקר ממוצא קסטיליאני, התיישבו באיים כדי לשלוט על הטריטוריה שלהם. רוב המתיישבים התחתנו עם בנותיהם של ראג'ים, דאטנים וסולטנים כדי לחזק את הקולוניזציה של האיים. בני המעמדות העליונים בתקופה הפרה-ספרדית, המשיכו להיות מעמד האצילים לאחר ההתיישבות הספרדית. במאות ה -16 וה -17, אלפי סוחרים יפנים היגרו גם הם לפיליפינים והשתלבו באוכלוסייה המקומית.[16]

כחלק ממלחמת שבע השנים, כבשו הכוחות הבריטים את מנילה בין השנים 1762 ו -1764. החלק היחיד של הפיליפינים שהבריטים החזיקו בו היה אזור מנילה והנמל הימי העיקרי של קאוויט, שניהם ממוקמים במפרץ מנילה. המלחמה הסתיימה בחוזה פריז (1763). בסוף המלחמה לא ידעו החותמים על ההסכם שמנילה נכבשה על ידי הבריטים ומנוהלת כמושבה בריטית. כתוצאה מכך, לא נוסח בחוזה פריס, סעיף ספציפי בעניין הפיליפינים. והם נכללו בקטגוריה הכללית: "כל שאר האדמות שלא הוגדרו אחרת יוחזרו לאימפריה הספרדית".[17] חיילים הודים רבים ומפקדיהם הבריטים נותרו במנילה ובחלקים נוספים של האיים. רובם התבוללו באוכלוסייה המקומית.

נוף כפרי פילפיני, איור מספר 1734

הגעתם של הספרדים לפיליפינים משכה גלי מהגרים חדשים מסין, והמסחר הימי פרח בתקופה הספרדית. הספרדים גייסו אלפי מהגרי עבודה סיניים שנקראו "סנגל" לבנות את התשתית הקולוניאלית באיים. מהגרים סינים רבים התנצרו, נישאו לא אחת עם המקומיות, אימצו שמות ומנהגים של הספרדים והתבוללו, אם כי הילדים שנולדו מנישואים בין פיליפינים וסינים המשיכו להיות מסומנים ברשומות רשמיות כ"מסטיסו דה סנגלי". בני התערובת הסיניים היו מוגבלים ברובה לאזור בינונדו עד המאה ה -19. בסופו של דבר הם התפשטו על פני שאר האיים, והפכו לסוחרים, בעלי קרקעות ומלווים בריבית.

כ 110 אוניות ביצעו את הסחר הימי מהפיליפינים למקסיקו בין 1565 ו 1815. עד 1593, כשלוש אוניות היו מפליגות מדי שנה מכל נמל להביא את העושר של הארכיפלג לספרד. קריאולים, אירופאים, מסטיסו, פורטוגלים, צרפתים, ומקסיקנים בעיקר מאמריקה הלטינית באו במגע עם הפיליפינים. נוצרים יפנים, הודים וקמבודים שנמלטו מרדיפות דתיות גם התיישבו בפיליפינים במהלך המאה ה -17 עד המאה ה -19.

עם חנוכת תעלת סואץ בשנת 1867, פתחה ספרד את הפיליפינים לסחר בינלאומי. המשקיעים האירופיים, מאירופה: בריטניה, הולנד, גרמניה, פורטוגל, רוסיה, איטלקיה וצרפת היו בין אלה שהתיישבו באיים ככל שהמסחר פרח. רבים מהמהגרים האירופאים נישאו ביניהם או עם מסטיזוס מקומיים והתבוללו באוכלוסייה הפיליפינית.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה אמידה בפיליפינים, אמצע המאה ה-19. תצוגה במוזיאון

לאחר התבוסה של ספרד במהלך מלחמת ספרד-אמריקה ב -1898, הגנרל הפיליפיני, אמיליו אגוינלדו הכריז על עצמאות ב -12 ביוני, בעוד הגנרל וסלי מריט הפך למושל האמריקאי הראשון של הפיליפינים. ב־10 בדצמבר 1898 הסתיימה המלחמה, כאשר ספרד ויתרה על הפיליפינים ועל מושבות אחרות לטובת ארצות-הברית תמורת 20 מיליון דולר.[18][19]

המלחמה הפיליפינים-אמריקאית, שפרצה לאחר מכן, גרמה למותם של לפחות 200,000 אזרחים פיליפינים.[20]כמה הערכות טוענות למספר גדול הרבה יותר - כמיליון אזרחים פיליפינים.[21] לאחר המלחמה הפיליפינית-אמריקנית, הממשל האזרחי של ארצות הברית הוקם בשנת 1901, כאשר ויליאם הווארד טאפט התמנה כמושל האמריקאי.[22] אמריקנים החלו להתיישב באיים ואלפי נישואים בין גזעים בין אמריקנים לפיליפינים התרחשו מאז. בשל מיקומם האסטרטגי של הפיליפינים, כ-21 בסיסים ו -100 אלף אנשי צבא הוצבו שם מאז שארצות הברית כבשה לראשונה את האיים ב -1898. בסיסים אלה הוצאו ב -1992 לאחר תום המלחמה הקרה, והותירו שם אלפי ילדים ממוצא מעורב אמריקאי-פיליפיני.[23] המדינה זכתה בעצמאות מארצות הברית ב -1946. קרן המחקר העולמית ע"ש פרל ס. באק העריכה כי 52,000 ילדים מעורבים מתגוררים ברחבי הפיליפינים. על פי מרכז מחקר אחר ייתכן שיש כ-250,000 אמר-אסייתים מתגוררים בערים סביב מנילה, קלארק, ואולוגאפו.[24] בנוסף לכך, גברים פיליפינים רבים התגייסו לחיל הים האמריקאי ועשו שם קריירה, ולעיתים קרובות התיישבו עם משפחותיהם בארצות הברית. כמה מבני הדור השני או השלישי שלהם חזר לפיליפינים.

בעקבות העצמאות, הגיעה לפיליפינים הגירה בעיקר של אמריקנים, אירופאים, סינים ויפנים. לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכו להגיע מהגרים מדרום אסיה. רובם התבוללו ונמנעו מהסטיגמה החברתית המקומית שנקבעה על ידי הספרדים הראשונים. תהליך זה נכון גם לגבי המהגרים הערבים והסינים, שרבים מהם באו לאחר המלחמה. הגירה חדשה יותר היא של קוריאנים, פרסים, ברזילאים ואזרחים אחרים. כל אלה תרמו להעשרת הנוף האתני, השפה והתרבות של הפיליפינים. מאות שנים של הגירה, גלות, הטמעה ומגוון תרבותי הפכו את רוב הפיליפינים לתומכים בנישואים בין-גזעיים ורב-תרבותיות.

החוק הלאומי הפיליפיני מבוסס כיום על העיקרון של אזרחות על פי מוצא ההורים - זוהי השיטה העיקרית של רכישת אזרחות לאומית. מי שנולד בפיליפינים להורים זרים, אינו זכאי לאזרחות פיליפינית, אף על פי שישנה אפשרות בתהליך מנהלי מסוים. לפיליפינים ממוצא אתני מעורב עדיין מתייחסים כמסטיזוס. עם זאת, בשפה היומיומית, המושג מסטיזו מתייחס לפיליפינים המעורבבים עם ספרדים או כל מוצא אירופי אחר.

בת תערובת מסטיזו - פילפינית-סינית, המאה ה-19

בפילפינים הייתה הבחנה גזעית מפורטת מאוד, בעיקר לגבי בני הגזעים המעורבים ילידי הפיליפינים שאחד מהוריהם ממוצא מקומי והאחר מהגר מאסיה או שייך לגזע הלבן והיגר מאירופה או ארה"ב. היו כ-12 קבוצות גזעיות עיקריות שהתושבים סווגו לפיהם. לכל קבוצה היה שם נפרד, וזכויות שונות. במנילה הוקפדה ההפרדה הגזעית, בעיקר במרכז העיר שהיה מוקף חומה והכניסה אליו הייתה מותרת לגזעים מסוימים לצורכי עבודה וסגרגציה ברורה במגורים.

לתוך הסיווג הגזעי נלקחה בחשבון גם ההשתייכות לדת הקתולית, ומי שלא קיבל את הקתוליות כדת היה מחוץ לסדר החברתי, חלקם כונו "שודדים" "פראים", ועוד שמות שהגדירו אותם מחוץ למרכז החברתי שיצרה תרבות הקולוניאליזם הספרדי. השיוך הגזעי שלהם היה נגריטו. מאחר שהפליפינים היו קשורים מנהלתית למרכז אמריקה הספרדית, אנשים שהיגרו ממקסיקו לפיליפינים כבני תערובת - מסטיזו, שמרו על הגדרתם המשפטית גם בפיליפינים.

המונח נגריטו negrito הוטבע על ידי הספרדים על פי תווי הפנים. המילה נגריטו מתפרשת בצורה לא נכונה על ידי חוקרים אירופאים כמושג לא מוסרי בפני עצמו. היו שני סוגי נגריטוס - אחד שחי בתוך הקולוניה והם היו קתולים בדתם, והשני שחי בשבטים מחוץ למושבה וגם סווגו כ"נגריטוס". הנגריטוס שגרו במנילה לא הורשו להיכנס למרכז העיר וחיו באזורים המיועדים לילידים. אדם ממוצא נגריטו סווג על סמך סיווג אביו - מוצאו של האב קבע את הסיווג המשפטי של הילד. אם האב היה נגריטו והאמא הייתה ממוצא אסייתי הילד היה מסווג כנגריטו.

למערכת משפטית כזו של סיווג גזעי המבוססת על ייחוס פטרכאלי (לפי האב) לא הייתה מקבילה בשום מקום במושבות הספרדיות. הייחוס דרך האב, לא היה רק בגזע שהוגדר נגריטוס, אלא גם בסיווג בני התערובת - מאסטיזוס. כאשר נשים נישאו - סיווגן המשפטי השתנה בהתאם לסיווג בעליהן. בדרך זו, צאצא ממוצא מעורב (מסטיזו) סיני זכר של אב קדמון מעולם לא יאבד את הגדרתו המשפטית כמסטיזו דה סנגלי (בן תערובת ממוצא סיני או אוקייני) ולא משנה כמה אחוז של דם סיני יש בעורקיו, או כמה דורות עברו מאז שאבותיו הסינים הראשונים הגיעו לפיליפינים. הוא נשאר מסטיזו דה סנגלי לנצח.

עם זאת, "מסטיזה דה סנגלי" שנישאה לבלנקו (אירופאי) שמרה על מעמדה כ"מסטיזה דה סנגלי ", אבל ילדיה יסווגו גבוה יותר. "מסטיזה דה אספניול" (תערובת של מקומי ואירופאי), שנישאה לאירופאי, תשמור על מעמדה כמסטטיזה. לעומת זאת, מעמדו של אדם מסטיזו (דה סאנגלי או אספניול) נשאר ללא שינוי לגבי מי שנישא. אם מסטיזו (דה סאנגלי או אספניול) נשוי לפיליפינה (אשה ממוצא ספרדי טהור), היא תאבד את מעמדה כ"פילפינה" ותרכוש את המעמד המשפטי של בעלה ותהפוך למסטיזה דה אספניול או לסנגלי. אם "פיליפינה" נישאה ל"אינדיאו", מעמדה המשפטי ישתנה ל"אינדאו", למרות היותה ממוצא ספרדי טהור.

מערכת הריבוד החברתי המבוססת על המעמד, שממשיכה עד היום בפיליפינים, התחילה להיות מונהגת עם הגעת הקולוניאליזם הספרדי ומערכת המעמדות שהוא ייצר.

המתנחלים הספרדים שמרו את המונח "פיליפינו" בהתייחס לספרדים ילידי הפיליפינים. השימוש במונח הורחב לאחר מכן כדי לכלול גם מסטיזוס ספרדי וסיני, או אלה שנולדו מהמעורבות הסינית-אינדית או הספרדית-אינדית. בסוף המאה ה -19, ד"ר חוסה ריזאל תרם לפופולריות של השימוש במונח "פיליפינו" בהתייחס לכל ילידי הפיליפינים, כולל אינדיוס.[25] כאשר הורו לו לחתום על ההודעה על גזר דין מוות שלו, אשר תיארה אותו כמסטיזו סיני, ריזאל סירב. הוא הלך אל מותו ואמר שהוא היה "פיליפיני".[26]

מערכת הסיווג האישי הספרדית המבוססת על גזע בוטלה לאחר עצמאות הפיליפינים מספרד בשנת 1898, והמילה 'פיליפיני' הורחבה ומיוחסת לכל אוכלוסיית הפיליפינים.

מחקרים גנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת התפשטות העמים והשפות בדרום מזרח אסיה, והאוקיינוס השקט

המתיישבים הילידים של הפיליפינים היו בעיקר קבוצות נגריטוס, קבוצה אוסטרלואידית שנותרה מההגירה האנושית הראשונה מאפריקה לאוסטרליה. נגריטוס מהווים מיעוט קטן באוכלוסייה הכללית של המדינה.[27] רוב אוכלוסיית הפיליפינים, הם ממוצא אוסטרונזים ( Austronesians ) קבוצה לשונית וגנטית שקשריה ההיסטוריים טמונים בדרום אסיה, אך בעקבות הגירה עתיקה ניתן למצוא עמים ילידים המשתרעים ממזרח לאיי האוקיינוס השקט ובמערב במקומות כמדגסקר לחופי אפריקה.[28][29] התאוריה הרווחת כיום על התרחבות ההגירה שלהם גורסת כי האסטרונזים התיישבו באיי הפיליפינים באמצעות הגירה מתמשכת דרומה ומזרחה של האוכלוסייה הנאוליתית מטייוואן.[30]

המחקר גנטי גדול ביותר שבוצע על ידי "הפרויקט הגאוגרפי" של נשיונל ג'יאוגרפיק, המבוסס על בדיקה גנטית מסיבית של 80,000 פיליפינים בשנים 2008–2009, מצא כי המקור העיקרי של הפיליפינים הוא אסייתי -53% מדרום מזרח אסיה ואוקאניה ו -36% ממזרח אסיה, ורק 5% בלבד של גנים מדרום אירופה, 3% מדרום אסיה (תת-יבשתית) ו -2% גנים הודים. 2% שייכים לילידים לטינו-אמריקאיים, ממוצא ספרדי.[31] אלה נתונים מצטברים של כלל האוכלוסייה בפיליפינים במשולב, אינם מייצגים אדם פיליפיני בודד, שערכיו משתנים ואפילו חסרים דרגת תערובת מאחד או יותר מהאבות הקדמונים.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות אוסטרונזיות מדברים בפיליפינים במשך אלפי שנים. על פי מחקר שנערך על ידי מארק דונהיו מאוניברסיטת אוסטרליה, טים דנהם מאוניברסיטת מונאש ב -2014, אין ראיות לשפה שקישרה בצורה מסודרת בין השפות האוסטרונסיות בהתפשטות דרומה מטייוואן דרך הפיליפינים ועד לאי דרום מזרח אסיה.[32] מילים רבות אומצו מסנסקריט וטמילית ושולבו בשפות מקומיות, במהלך גל חזק של הגירה מהודו (הינדו, בודהיסט) החל מהמאה ה -5 לפנה"ס, יחד עם שכנותיה בדרום מזרח אסיה. שפות סיניות היו נפוצים גם בקרב סוחרי הארכיפלג. עם כניסת האסלאם והשפות הערבית והפרסית, הן החליפו את הסנסקריט והטמילית כשפות קדושות.

החל במחצית השנייה של המאה ה -16, הספרדית הייתה השפה הרשמית של המדינה במשך יותר משלוש מאות שנים, כי האיים נשלטו ממקסיקו סיטי מטעם האימפריה הספרדית. הגרסה של הספרדית שהייתה בשימוש הייתה המקסיקנית. ספרדית, אשר כללה גם אוצר מילים אצטקיות. במאה ה -19 ותחילת המאה ה -20, השפה הספרדית הייתה השפה המועדפת בקרב הפיליפינים המשכילים. כנראה היקף השימוש בספרדית מעבר לשכבת המשכילים היה מוגבל ונראה כי הפיליפינים היו פחות היספניים מאשר תושבי האיים הקנריים ואמריקה.

נראה כי הספרדית אומצה רק על ידי המעמד השליט המעורב במינהל ובתרבות האזרחית והמשפטית. ספרדית הייתה השפה של כעשרה אחוזים בלבד של האוכלוסייה הפיליפינית כאשר השלטון הספרדי הסתיים בשנת 1898. [12] כמו הצרפתית או שפת קריאולית של פיליפינים, השפות הילידות העיקריות של הפיליפינים כמו הטאגאלוג הטמיעו בתוכן מילים רבות וביטויים שונים של ספרדית קסטיליאנית.

דעה אחרת טוענת היחס בין האוכלוסייה שדיברה ספרדית כשפת אם בעשור האחרון של השלטון הספרדי היה 10% או 14%. [104] 60% נוספים אמרו כי הם דיברו ספרדית כשפה שנייה עד מלחמת העולם השנייה, אבל לא האם מדובר ברור האם השתמשו בלשון השוק לעומת אלה שהיו דוברי ספרדית שוטפת בפועל.

מפת תפוצת השפות השכיחות בפילפינים, ראשית המאה ה-21

ב־1863 פרסם השלטון הספרדי צו שיצר חינוך ציבורי חינם בספרדית, אך הוא מעולם לא יושם, עוד לפני כניסת הסיפוח האמריקאי.[33] זו הייתה גם שפת המהפכה הפיליפינית. חוקת המדינה משנת 1899 הכריזה עליה כעל "השפה הרשמית" של הרפובליקה הפיליפינית הראשונה, אם כי שפה רשמית זמנית. הספרדית המשיכה להיות השפה העממית השכיחה באיים על ידי מעמד האליטה לפני ובמהלך המשטר הקולוניאלי האמריקני. בעקבות הכיבוש האמריקאי של הפיליפינים והבאת האנגלית, השימוש הכולל בספרדית ירד בהדרגה, במיוחד לאחר שנות הארבעים.[34]

על פי Ethnologue, ישנם עכשיו כ-180 שפות מדוברות בפיליפינים.[35] חוקת הפיליפינים משנת 1987 הגדירה את השפה הפיליפינית.[36] כשפה הלאומית יחד עם אנגלית, כאחת השפות הרשמיות. שפות אזוריות מוגדרות כשפות משניות רשמיות. החוקה קובעת גם כי ספרדית וערבית יקודמו על בסיס התנדבותי ואופציונלי.[37]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -2010, למעלה מ -90% מהאוכלוסייה היו נוצרים, עם למעלה מ -80% השייכים לכנסייה הקתולית.[38] הקתוליות הגיעה עם הכיבוש הספרדי. במשך 300 שנה ששלטו באיים, הם הצליחו להמיר את דתם של הרוב המכריע של פיליפינים, וכתוצאה מכך הפיליפינים היא המדינה הקתולית הגדולה ביותר באסיה. יש גם קבוצות גדולות של כתות פרוטסטנטיות, אשר גדלו או הוקמו בעקבות התפוררותה של הכנסייה הקתולית בתקופת הקולוניאליזם האמריקאי. Iglesia ni Cristo היא כעת הכנסייה המקומית הגדולה ביותר, ואחריה הכנסייה המאוחדת של ישו בפיליפינים.

קבוצות נוצריות אחרות, כגון כנסיית הניצחון,[39] מסע הצלב של ישו, הכנסייה המורמונית, ועדי יהוה יש להן נוכחות ניכרת בארץ. תושבים אחרים הם מאמיני האסלאם ,[40] ויוצרים מיעוט גדול. האסלאם בפיליפינים מרוכז ברובו במינדנאו הדרומית-מערבית ובארכיפלג של סולו, אשר, אף שחלקם בפיליפינים, קרובים מאוד למדינות האיסלאמיות השכנות של מלזיה ואינדונזיה. המוסלמים קוראים לעצמם מורוס, מילה ספרדית שמתייחסת למורים.

מבחינה היסטורית, הפיליפינים הקדומים החזיקו באמונות אנימיות שהושפעו מההינדואיזם והבודהיזם, שהובאו על ידי סוחרים ממדינות אסיה השכנות. יש קבוצות ילידים שהם אנימיסטים, וחלק משבטי איגור ולומאד עדיין שומרים על מנהגים דתיים מסורתיים, לעיתים קרובות לצד הנצרות או האסלאם.

ישנן קבוצות דתיות שכוללות פחות מחמישה אחוזים מהאוכלוסייה והן מאמיני סיקיזם, הינדואיזם, בודהיזם, אדוונטיסטים של יום השביעי, כנסיית ישו המאוחדת, מתודיסטים מאוחדים, הכנסייה האפיסקופלית הפיליפינית, ועוד זרמים נוצרים קטנים.[41]

התפוצה הפילפינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש יותר מ -10 מיליון פיליפינים שחיים מחוץ למדינתם. הפיליפינים מהווים קבוצה מיעוט אתנית באמריקה, אירופה, אוקיאניה,[42][43] המזרח התיכון, ואזורים אחרים בעולם.

ישנם ארבעה מיליון אמריקאים ממוצא פיליפיני בארצות הברית, ויותר מ -300,000 אזרחים אמריקאים בפיליפינים. לפי נתוני מפקד האוכלוסין האמריקאי, המהגרים מהפיליפינים היו הקבוצה השנייה בגודלה אחרי מקסיקו, שביקשה איחוד משפחות.

פיליפינים מהווים חלק גדול מאוכלוסיית גואם, פאלאו, הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי.[44]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיליפינים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Filipino". Online Etymology Dictionary. Retrieved 3 February 2014.
  2. ^ Henderson, Barney (3 August 2010). "Archaeologists unearth 67000-year-old human bone in Philippines". The Daily Telegraph. UK.
  3. ^ "Archaeology in the Philippines, the National Museum and an Emergent Filipino Nation". Wilhelm G. Solheim II Foundation for Philippine Archaeology, Inc.
  4. ^ History.com Archived 20 April 2009 at the Wayback Machine
  5. ^ Harold K. Voris (2000). "Maps of Pleistocene sea levels in Southeast Asia". Journal of Biogeography. 27 (5): 1153–1167
  6. ^ "The People of the Philippines". Asian Info
  7. ^ Mong Palatino (27 February 2013). "Are Filipinos Malays?". The Diplomat. Retrieved 18 June 2015.
  8. ^ "Background note: Philippines". U.S. Department of State Diplomacy in Action. Retrieved 3 February 2014.
  9. ^ "About Pasay – History: Kingdom of Namayan". Pasay City Government website. City Government of Pasay. Archived from the original on 20 November 2007. Retrieved 5 February 2008.
  10. ^ Huerta, Felix, de (1865). Estado Geografico, Topografico, Estadistico, Historico-Religioso de la Santa y Apostolica Provincia de San Gregorio Magno. Binondo: Imprenta de M. Sanchez y Compañia
  11. ^ Philippine History by Maria Christine N. Halili. "Chapter 3: Precolonial Philippines" (Published by Rex Bookstore; Manila, Sampaloc St. Year 2004)
  12. ^ Background Note: Brunei Darussalam, U.S. State Department.
  13. ^ Mangyan Heritage Center (archived from the original on 2008-02-13)
  14. ^ "Background note: Philippines". U.S. Department of State Diplomacy in Action. Retrieved 3 February 2014.
  15. ^ Tarling, Nicholas (1999). The Cambridge History of Southeast Asia. Cambridge: Cambridge University Press. p. 149
  16. ^ Leupp, Gary P. (2003). Interracial Intimacy in Japan. Continuum International Publishing Group. pp. 52–3
  17. ^ Tracy, Nicholas (1995). Manila Ransomed: The British Assault on Manila in the Seven Years War. University of Exeter Press. p. 109.
  18. ^ Article 3 of the treaty specifically associated the $20 million payment with the transfer of the Philippines.
  19. ^ "American Conquest of the Philippines – War and Consequences: Benevolent Assimilation and the 1899 PhilAm War". oovrag.com. Retrieved 3 February 2014.
  20. ^ Burdeos, Ray L. (2008). Filipinos in the U.S. Navy & Coast Guard During the Vietnam War. AuthorHouse. p. 14
  21. ^ Tucker, Spencer (2009). The Encyclopedia of the Spanish-American and Philippine-American Wars: A Political, Social, and Military History. ABC-CLIO. p. 478
  22. ^ "The Philippines – A History of Resistance and Assimilation". voices.cla.umn.edu. Archived from the original on 8 February 2006. Retrieved 3 February 2014
  23. ^ "Women and children, militarism, and human rights: International Women's Working Conference – Off Our Backs – Find Articles at BNET.com". Archived from the original on 3 February 2009.
  24. ^ "200,000-250,000 or More Military Filipino Amerasians Alive Today in Republic of the Philippines according to USA-RP Joint Research Paper Finding" (PDF). Amerasian Research Network, Ltd. (Press release). 5 November 2012. Retrieved 11 July 2016.
  25. ^ Owen, Norman G. (2014). Routledge Handbook of Southeast Asian History. Routledge. p. 275
  26. ^ Delmendo, Sharon (2005). The Star-entangled Banner: One Hundred Years of America in the Philippines. UP Press. p. 28
  27. ^ https://www.gmanetwork.com/news/scitech/science/272046/extinct-humanoid-species-may-have-lived-in-phl/story/ Extinct humanoid species may have lived in PHL, Published August 31, 2012 3:48pm
  28. ^ Luigi Luca Cavalli-Sforza; Alberto Piazza; Paolo Menozzi; Joanna Mountain (1988). "Reconstruction of human evolution: Bringing together genetic, archaeological, and linguistic data". Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A. 85 (16): 6002–6006
  29. ^ Capelli, Cristian; James F. Wilson, Martin Richards, Michael P. H. Stumpf, Fiona Gratrix, Stephen Oppenheimer, Peter Underhill, Vincenzo L. Pascali, Tsang-Ming Ko, David B. Goldstein1 (2001). "A Predominantly Indigenous Paternal Heritage for the Austronesian-speaking Peoples of Insular Southeast Asia and Oceania" (PDF). American Journal of Human Genetics. 68 (2): 432–443.
  30. ^ Stephen J. Marshall, Adele L. H. Whyte, J. Frances Hamilton, and Geoffrey K. Chambers1 (2005). "Austronesian prehistory and Polynesian genetics: A molecular view of human migration across the Pacific" (PDF). New Zealand Science Review. 62 (3): 75–80. ISSN 0028-8667. Archived from the original (PDF) on 25 April 2012.
  31. ^ "Reference Populations - Geno 2.0 Next Generation". Retrieved 21 December 2017.
  32. ^ Mark Donohue; Tim Denham (2010). "Farming and Language in Island Southeast Asia". Current Anthropology. 51 (2): 223–256.
  33. ^ "Philippines - EDUCATION"
  34. ^ Andrew Gonzalez (1998). "The Language Planning Situation in the Philippines" (PDF). Journal of Multilingual and Multicultural Development. 19 (5, 6): 487–488.
  35. ^ Languages of the Philippines". Ethnologue
  36. ^ Thompson, Roger M. (2003). "3. Nationalism and the rise of the hegemonic Imposition of Tagalog 1936–1973". Filipino English and Taglish. John Benjamins Publishing Company. pp. 27–29.
  37. ^ Article XIV, Section 6, The 1987 Constitution of the Republic of the Philippines
  38. ^ "Table 1.10; Household Population by Religious Affiliation and by Sex; 2010" (PDF). 2015 Philippine Statistical Yearbook: 1–30. October 2015. ISSN 0118-1
  39. ^ Victory, Outreach. "Victory Outreach". Victory Outreach. Victory Outreach. Retrieved 10 April 2016.
  40. ^ Philippines. 2013 Report on International Religious Freedom (Report). United States Department of State. 28 July 2014. SECTION I. RELIGIOUS DEMOGRAPHY.
  41. ^ "Philippines". 2013 Report on International Religious Freedom. U.S. Department of State. 28 July 2014.
  42. ^ "National Summary Tables". Australian Bureau of Statistics. 6 June 2001. Retrieved 6 June 2001.
  43. ^ "Population Composition: Asian-born Australians". Australian Bureau of Statistics. 6 June 2001. Retrieved 6 June 2001.
  44. ^ "Population Composition: Asian-born Australians". Australian Bureau of Statistics. 6 June 2001. Retrieved 6 June 2001.