פיליפ וילייה דה ל'איל-אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ וילייה דה ל'איל-אדם
גראנד מאסטר של מסדר אבירי יוחנן הקדוש

פיליפ וילייה דה ל'איל-אדםצרפתית: Philippe de Villiers de L'Isle-Adam; ‏146421 באוגוסט 1534), היה אביר במסדר אבירי יוחנן הקדוש, והגראנד מאסטר ה-41 של המסדר. פיקד על צבא האבירים ברודוס בעת המצור הטורקי עליה ב־1522.

ל'איל אדם, בן למשפחת אצולה צרפתית שנולד בבווה שבפיקרדי, הגיע לרודוס ב־19 בספטמבר 1521, בהיותו בן 57, זמן קצר לאחר שהתמנה לעמוד בראש מסדר יוחנן הקדוש. מיד עם הגיעו לאי קיבל מכתב מסולימאן הראשון "המפואר", ובו רמיזות באשר לתוכניתו לכבוש את האי שהיווה נקודה חשובה בנתיבי השייט של האימפריה העות'מאנית, לאזורים שבשליטתה בחציו המזרחי של אגן הים התיכון. הוא הגיב לקונית במכתב תשובה, תוך שהוא משמיט את שורת התארים הארוכה בה עיטר הסולטאן את עצמו במכתביו: "האח פיליפ וילייה דה ל'איל אדם, ראש מסדר האבירים ברודוס, לסולימאן סולטן הטורקים. היטב הבנתי את כוונת מכתבך". ובמקביל כתב לפרנסואה הראשון, מלך צרפת: "הוד מעלתך, זה המכתב הראשון ששלח איש זה לרודוס מאז נהיה ראש וראשון לטורקים. אין אנו רואים בו אות ידידות, אלא איום מוסווה"[1]

ל'איל אדם פיקד על אבירי המסדר בעת ההכנות למצור, רכישת אספקה באיטליה, ניקוי תעלות ההגנה והכנת הביצורים. לרשותם עמד גבריאלה טאדיני מגדולי המהנדסים הצבאיים בני התקופה, שתכנן את הביצורים כך שסייעו מאוד בבלימת המתקפה הטורקית במשך זמן רב. לאחר חודשי מצור ממושכים נכנע האי; לפי התיאורים, ביכר ל'איל אדם למות מאשר למסור את השליטה באי במו ידיו לידי המוסלמים; ואף התעלף כאשר הועלתה הצעת הכניעה בפעם הראשונה. אולם למעשה, נחתם הסכם כניעה ב־20 בספטמבר, וב־24 בחודש הגיע ל'איל אדם עצמו להביע את כניעתו לפני הסולטאן.

ב־1 בינואר 1523 יצא ל'איל אדם מן האי בספינות בראש 180 האבירים ששרדו את הקרבות. אבירי המסדר הפכו לנוודים, ול'איל אדם החל לבקש ממלכי אירופה שיציעו בסיס חדש למסדר, ממנו יוכל להמשיך במלחמות קודש. הנרי השמיני, מלך אנגליה, קיבל אותו לראיון ממלכתי, ואף העניק למסדר תותחים, אך לא פיסת קרקע בה יכול היה לבסס מקום של קבע לאנשיו.

בשנים הבאות נדד ל'איל אדם עם אנשיו אבירי המסדר; בתחילה שהו זמנית בכרתים, ולאחר מכן במסינה, בוויטרבו ולבסוף בניס (בין השנים 15271529). לאחר פנייתו של ל'איל אדם לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך ספרד, העניק המלך לאבירים את האיים מלטה, גוזו וקומינו בתמורה להתחייבותם להגן גם על מבצרו שבטריפולי, בחוף ברבריה.

פיליפ וילייה דה ל'איל-אדם מת בגיל 70 ביום 21 באוגוסט 1534, ברבאט שבמלטה (אנ'), ונקבר במבצר סנט אנג'לו בבירגו, מלטה[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוג'ר קראולי, אימפריות הים: הקרב הסופי על השליטה בים התיכון 1521–1580, מאנגלית: חגי אברבוך. תל אביב: אופוס, 2012. (לפי מפתח עמ' 388).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שני הציטוטים אצל: רוג'ר קראולי, אימפריות הים, עמ' 26. המקור אצל: Brockman, Eric (1969), The two sieges of Rhodes, 1480-1522, (London:) Murray, OCLC 251851470, עמ' 114-115.
  2. ^ פיליפ וילייה דה ל'איל אדם, ב"The Grandmasters of the Sovereign Military and Hospitaller Order of St. John of Jerusalem of Rhodes and of Malta".
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.