פינוי התנחלויות

מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, ישראל פינתה התנחלויות בשטחים שכבשה במלחמה. שני הפינויים הגדולים שבוצעו היו:

• פינוי ההתנחלויות הישראליות בסיני בשנים 1980–1982 כתוצאה מהסכם השלום בין ישראל למצרים. התנחלויות אלו כללו 19 יישובים שהכילו כ-4,300 איש.
• פינוי 22 יישובי גוש קטיף וארבעה יישובים בצפון השומרון בממסגרת תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005. בתוכנית זו פונו מבתיהם למעלה מ-8,000 ישראלים.

בשני המקרים הללו, לאחר פינוי ההתנחלויות הרסה ישראל את המבנים שבהן.

פינוי התנחלויות קטנות יותר

במסגרת הסכמי אוסלו, פונו שתי היאחזויות נח"ל שבצפון השומרון - נח"ל גינת ונח"ל עירית. כיום שטח זה הוא חלק משטח A של הרשות הפלסטינית.

המאחז עמונה פונה באופן חלקי (כתשעה בתי קבע) לראשונה ב-2006 ובאופן מלא ב-1 בפברואר 2017. זאת כתוצאה מפסיקת בג"ץ בנוגע למעמדה החוקי של הקרקע.

ב-2 בספטמבר 2012 פונה המאחז מגרון שבמועצה אזורית מטה בנימין. במאחז התגוררו כ-200 נפשות.

באפריל 2017 פונה מאחז הבלאדים שבמדבר שומרון. מאז התקיימו מספר פעמים לשקמו.

ב-2 ביולי 2021 פונה המאחז אביתר במסגרת פשרה עם רשויות המדינה. המדינה הכריזה כי תבחן את הסדרת ההתיישבות במקום בעתיד. טרם הפינוי, התגוררו ביישוב כ-53 משפחות.

פינוי התנחלויות בעתיד

פינוי התנחלויות נחשב לאמצעי אפשרי עתידי כחלק מיישומו של פתרון שתי המדינות והקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. יש התומכים בפינוי של חלק מההתנחלויות, ובסיפוח של גושי ההתיישבות הסמוכים לקו הירוק. ארגוני שמאל התומכים בהקמת מדינה פלסטינית תומכים גם בפינוי התנחלויות, ובהם: יוזמת ז'נבה, תנועת מאבק סוציאליסטי, שלום עכשיו ותראבוט. גם מפלגות השמאל השונות (העבודה, מרצ וחד"ש) תומכות בפינוי חלקי או מלא של ההתנחלויות.

מנגד, הימין הפוליטי בישראל מתנגד לפינוי שכזה וחלקים מגוש זה אף תומכים בפתרון הפוך - סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל.

ראו גם

• פינוי חבל ימית
• התנחלות
• מועצת יש"ע