פינחס וולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פינחס וולף
Rabbi Pinhas Volf.jpg
לידה 31 במרץ 1875
כ"ד באדר ב' תרל"ה
קלן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 1968 (בגיל 93)
ד' באלול תשכ"ח
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות קלן, פתח תקווה
השתייכות תורה עם דרך ארץ
תחומי עיסוק פרשנות המקרא, הלכה, חינוך
רבותיו הרב דוד צבי הופמן, הרב אביעזרי זליג אוירבך
חיבוריו "דיוקים" על התורה, ברית פנחס, אבני כיס, נברשת הילנה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב ד"ר פינחס וולף (כ"ד באדר ב' תרל"ה, 31 במרץ 1875, קלן - ד' באלול תשכ"ח, 28 באוגוסט 1968, פתח תקווה) היה רבם של קלן וחבל הריין, ולאחר מכן רב קהילת מקור חיים בפתח תקווה, מחבר פירוש ה"דיוקים" על התורה וספר משלי וספרים נוספים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-31 במרץ 1875 בעיר קלן בגרמניה לרב זאב וולף, מייסד הקהילה החרדית "תלמוד תורה" בקלן. בגיל 18 נשלח ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין, ובמקביל למד שפות שמיות באוניברסיטת ברלין. לאחר מכן למד מספר שנים אצל הרב אביעזרי זליג אוירבך בהלברשטאדט, שאף השיא לו מאוחר יותר את בתו הלנה (הינדלא). בשנת 1901, החל למלא את מקום אביו כרב קהילת "תלמוד תורה" בקלן, ובנוסף הקים את "האיגוד למען האינטרסים היהודיים בחבל הריין", שסיפק את צורכי עשרות הקהילות הקטנות באזור. יחד עם הרב עמנואל קרליבך, ייסד את הגימנסיה היהודית יבנה, ואף לימד בה. בשנת 1936 נאלץ לברוח מגרמניה וקבע את מושבו בפתח תקווה, שם מונה לרבה של קהילת "מקור חיים" ליוצאי גרמניה. בתפקיד זה כיהן עד לפטירתו בשנת 1968, מילא את מקומו הרב אהרן בייפוס.

לכבוד הגיעו לגיל 90 הקימה קהילת מקור חיים ספרייה תורנית לכבודו והיא נחנכה בכ"ד באדר א' ה'תשכ"ה. הספרייה, המכילה אלפי ספרי קודש המקיפים את הספרות התורנית היסודית, נחשבת לאחת הספריות התורניות החשובות בפתח תקווה.[1]

עיריית פתח תקווה קראה על שמו רחוב בשכונת כפר גנים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו יצאו לאור בידי "הקרן להוצאת כתבי הרב וולף", שעברה לאחר מכן לחסות מכון הברמן למחקרי ספרות.

  • סדרת דיוקים על התורה ה"כ (ירושלים: הקרן להוצאת כתבי הרב וולף, תשי"ז–תשל"ח; מהדורה שנייה תשנ"ב). הכרכים על ספרי בראשית ושמות יצאו לאור בחייו, והשאר לאחר פטירתו. פירוש זה כולל הערות קצרות על התורה, שפעמים רבות מתמקדות בדיוק במילות התורה. כדרך רבני אשכנז, הרב וולף עושה שימוש רב בכללי פיסוק טעמי המקרא על מנת להגיע לפירוש הנכון בפסוקים, לדעתו, והוא ראה בכך כלי פרשני חשוב.[2] (דיוקים על התורה - בראשית, (ירושלים: תשנ"ב), באתר HebrewBooks; שמות, באתר HebrewBooks; במדבר, באתר HebrewBooks; דברים, באתר HebrewBooks)
  • בית פנחס: חידושי הלכה (פתח תקווה: קהילת מקור חיים, תשכ"ט). נלקט בידי בנו לאחר פטירתו.
  • דיוקים על ספר משלי (לוד: הקרן להוצאת כתבי הרב וולף ומכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ז)
  • אבני כיס (ירושלים, תשע"ג) – חידושים ומאמרים ממחברות שהכין וממקורות נוספים שהו"ל נכדו יצחק בן אביעזרי וולף. (אבני כיס, (ירושלים: הקרן להוצאת ספרי הרב פ. וולף, תשע"ג), באתר HebrewBooks)
  • נברשת הילנה (ירושלים: התחיה, תשי"ח) – חוברת שהוציא לזכר אשתו, ובה מחקרים במקרא.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא להלנה (נפ' בתשי"ח),[3] בתו של הרב אביעזרי זליג אוירבך, ולהם שמונה ילדים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן רפאל אויערבך, שמרי משמרת הקדש, פלדהיים תש"ע, עמ' 591–575.
  • גשרים נמתחים: על פני ים התקופה הסוער / אהרן וולף; כתבה נכדתו: מיכל אגסי. ירושלים, בהוצאת מיכל אגסי, תשס"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד גורדון, "ספריות קהילת מקור חיים", שנות חיים - שנתון קהילת "מקור חיים" פתח תקווה, תשס"ט, עמודים 47-53.
  2. ^ "דיוקים" לבראשית כ"ז, לו; יונה עמנואל, "טעמי המקרא במורשת אשכנז", המעין מב [ד] (תמוז תשס"ב).
  3. ^ ישראל אידלמן, הרבנית הינדלא וולף ע"ה, שערים, 7 בנובמבר 1957, עמ' 3