פיסו (חומסן שלטון)
 | |
| תיאור דמיוני של פיסו בפרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום מאת גיום רואייה (המאה ה-16). | |
| לידה |
המאה ה־3  |
|---|---|
| פטירה |
261 |
| מדינה |
רומא העתיקה |
  | |
קלפורניוס פִּיסוֹ פרוגי (בלטינית: Calpurnius Piso Frugi;[1] פעל בשנת 261 לספירה[2]) היה ככל הנראה מצביא רומי אשר נשלח על ידי המתנשא לקיסר מקריאנוס האב כדי לדכא את מושל אכאיה (אנ'), ואלנס תסלוניקוס. עדות לקיומו קיימת רק ב"היסטוריה אוגוסטה" הבלתי מהימנה, המציינת את פיסו כאחד מ"שלושים הטיראנים", שרובם חומסני שלטון שהטרידו את שלטונו של הקיסר הרומי גליאנוס. בעוד שחלק מההיסטוריונים מתייחסים לפיסו כדמות היסטורית, פרטים רבים שדווחו על חייו, ובהם האוזורפציה שלו, נדחים כהמצאה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 260, המלך הפרסי שאפור הראשון ניצח את הקיסר הרומי ולריאנוס ולקח אותו בשבי באדסה שבמסופוטמיה הרומית. בנו של ולריאנוס, גליאנוס, ששלט במשותף עם אביו, הפך מיד לקיסר הרומי היחיד. גליאנוס, לעומת זאת, שלט בחלק המערבי של האימפריה והיה רחוק מאיומי המזרח.
ללא ולריאנוס במזרח, אוכלוסיות הספר והלגיונות שלהן חשו פגיעים ובחרו בקיסרים משלהם כדי להבטיח שיהיו להם מנהיגים כנגד איומים זרים. לאחר נפילתו בשבי של ולריאנוס, לגיונות פאנוניה זנחו את נאמנותם לגליאנוס והכריזו על אינגנואוס, מפקדם הצבאי, כקיסר. לאחר שגליאנוס דיכא את המרד הזה וחזר לאיטליה כדי להתמודד עם הפלישה האלמאנית, מצביא רומאי אחר בפאנוניה, רגליאנוס, ניסה לתפוס את כס הקיסרות.
בינתיים, בסוריה, מקריאנוס האב, אחד מקציניו של ולריאנוס האחראי על האוצר, ניצל את המצב, השיג את תמיכתו של מפקד צבאי מרכזי, בליסטה, ותבע את כס הקיסרות עבור שני בניו, מקריאנוס הצעיר וקוויאטוס. בשנת 261, לאחר שהבטיחו את השליטה במצרים, סוריה ואסיה הקטנה, החליטו מקריאנוס האב ומקריאנוס הצעיר לנסוע מערבה לאיטליה כדי להתעמת עם גליאנוס ולהפיל אותו. אלא שמושלי הפרובינקיות הרומיות השונות עמדו בדרכם לאיטליה עם כוחותיהם הצבאיים. אחד המושלים שנשאר נאמן לקיסר גליאנוס היה ואלנס תסלוניקוס מפרובינקיית אכאיה.
המרד של פיסו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט ידוע למעשה על פיסו. מקור המידע היחיד על פיסו ומשימתו הוא ה"היסטוריה אוגוסטה" הבלתי מהימנה. שם נאמר כי פיסו היה צאצא של בית האב קלפורניה (Calpurnia) וכונה "פרוּגי" (תמים דרך) בשל היותו "איש בעל מידת יושר עילאית".[3] כינוי זה נגזר מהמילים frugis, frugalitas, שמשמעותן אדם שקול דעת, שאינו חורג ממידותיו, מתנהל בתבונה.[4] לנוכח המצב הבלתי ברור שנתהווה בעקבות מרידות של קצינים בכירים שונים בקיסר גליאנוס, יכול היה פיסו לשמור על אי-מעורבות, אך הוא בחר מסיבה כלשהי להצטרף אל מחנה מקריאנוס, לא ידוע אם מרצון או מכורח.[5]
כדי לחסל את האיום של ואלנס ולטהר את המסלול מזרחה, שלחו מקריאנוס האב ובנו את פיסו לאכאיה כדי להרוג את ואלנס. אולם הפרטים אודות פעולותיו של פיסו באותה תקופה אינם ברורים. מסופר כי בסופו של דבר, נסע פיסו רק עד תסליה, שם הכריז על עצמו כקיסר ואימץ את השם "תסליקוס", ככל הנראה התייחסות מבולבלת לוואלנס תסלוניקוס. מאוחר יותר בשנת 261, הסתיים המרד הקצר של פיסו כאשר הוא נרצח על ידי מרצחים ששלח ואלנס.[6][7]
גם פעולותיו של ואלנס באותה תקופה אינן ברורות. בזמן כלשהו במהלך שנת 261, כאשר פיסו היה בדרכו להורגו, תבע גם ואלנס את כס הקיסרות הרומית. לא ברור אם הדבר נעשה כדי לשפר את מעמדו כשהתמודד עם האיום מהמזרח או שמא התואר והתפקיד נכפו עליו על ידי חייליו. למרות זאת, חייליו של ואלנס חיפשו והרגו את פיסו, חומסן השלטון, ומאוחר יותר רצחו גם את ואלנס[8] מסיבות לא ידועות.
מקריאנוס האב ובנו ניסו להצעיד את צבאם כדי להתעמת עם גליאנוס, אך הובסו בתראקיה בשנת 261 על ידי אוראולוס, קצין הפרשים הקיסרי של גליאנוס. מקריאנוס ובנו נהרגו בקרב. על פי יואנס זונאראס, צבאם הוקף על ידי אוראולוס ונכנע. מקריאנוס ביקש להיהרג יחד עם בנו כדי להימנע מלקיחתו לשבי.
על קוויאטוס, שנשאר במסופוטמיה הרומית, הוטל מצור באמסה בשנת 261 והוא נהרג על ידי אודינת מלך תדמור, מלך קליינט נאמן של הרומאים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. "חיי פיסו", פרק כא, עמ' 244–246.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Historia Augusta, The Lives of the Thirty Pretenders, 21, Piso
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 244, הערה 179: "שמו המלא היה קרוב לוודאי קלפורניוס פיסו פרוגי, Calpurnius Piso Frugi; שם של משפחת הייחוס ברומא בת מאות בשנים".
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 419: "פיסו (ב־261)".
- ^ היסטוריה אוגוסטה, "חיי פיסו", כא, 1.
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 245, הערה 182.
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 244, הערה 180.
- ^ היסטוריה אוגוסטה, "חיי פיסו", כא, 2: "ואלנס עצמו, אשר נאמר עליו כי שלח את הרוצחים של פיסו".
- ^ דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 245, הערה 184: "עולה מכאן כי ואלנס לא נערך נגדו בצבא, אלא שלח לחיסולו (ודאי בעבור כסף טוב) מרצחים מן השורה".
- ^ היסטוריה אוגוסטה, "חיי פיסו", כא, 3.