פיקו בוליבר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | סימון בוליבר |
| גובה מעל פני הים |
4,978 מ'  |
| נישאות טופוגרפית |
3,957 מ' |
| מדינה | מדינת מרידה, ונצואלה |
| מיקום |
מרידה, ונצואלה |
| רכס הרים | הרי האנדים |
| קואורדינטות | 8°32′27″N 71°02′47″W / 8.5408611111111°N 71.0465°W |
|
(למפת ונצואלה רגילה) | |
  | |
פיקו בוליבר (בספרדית: Pico Bolívar) הוא ההר הגבוה ביותר בוונצואלה, בגובה 4,978 מטר.[1] הוא ממוקם במדינת מרידה וניתן להגיע אליו רק בהליכה. רכבל מרידה (אנ'), שהיה הרכבל הגבוה והארוך ביותר בעולם בעת בנייתו, הגיע רק עד פיקו אספחו (אנ'). משם ניתן לטפס לפיקו בוליבר. הפסגה נקראת על שמו של גיבור העצמאות של ונצואלה, סימון בוליבר.
בעבר פיקו בוליבר (מילולית: "פסגת בוליבר") היה שם הפסגה של הר לה קולומנה ובסופו של דבר הפך לשם ההר כולו. הוא ממוקם ליד אל לאון (4,743 מ') ואל טורו (4,695 מ'). השם החדש הוצע על ידי טוליו פברס קורדרו (אנ') בשנת 1925, ושונה באופן רשמי ב-30 בדצמבר 1934.
גובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גובהה של פסגת האנדים הזו הוערך וחושב פעמים שונות במהלך ההיסטוריה. ב-1912, מדידה משולשת אחת הצביעה על 5,002 מטר. ב-1928 הגיע חישוב נוסף לגובה של 5,007 מטר, זה גם נקבע כגובה הרשמי במשך זמן רב.[1]
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, המדענים היינץ סאלר וקרלוס אבאד חישבו את הגובה, בהתבסס על תצפיות GPS, כ-4,980.8 מטר.[2] מדידות GPS חדשות נעשו בשנת 2002, והם קבעו גובה של 4,978.4, עם סטיה אפשרית של 40 ס"מ לכל צד. הממצאים פורסמו ב-2005.[1]
נסיגת קרחונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הפלייסטוקן היה במקום קרחון מרידה. השטח המקסימלי של הקרחון היה 600 קמ"ר והוא כיסה הרים בגובה של לפחות 3,000 מטר. בסוף התקופה, השטח המכוסה על ידי הקרחונים הצטמצם בהדרגה, ולפני תחילת עידן הקרח הקטן הם כנראה נעלמו לגמרי.
מעריכים כי ב-1910 השטח המכוסה בקרחונים היה כ-10 קמ"ר, המחולק לשני אזורים גדולים, האחד כולל את פיקו בוליבר, פיקו אספחו ופיקו קונצ'ה והשני כולל את פיקו הומבולדט ופיקו בונפלנד. ייתכן שאזור קרחוני קטן כיסה את הצד הצפון-מערבי של פיקו אל טורו.[3] תצלומי אוויר שצולמו ב-1952 מראים שהשטח המכוסה קרחונים הצטמצם ל-0.9 קמ"ר.
ב-2003 נעלמו כמעט כל הקרחונים באזור, למעט שני אזורים קטנים מכוסי קרחונים. עד 2012, הקרחונים בפיקו בוליבר נעלמו, ועד מאי 2024, הקרחונים בפיקו הומבולדט נעלמו גם הם, מה שהפך את ונצואלה לאחת המדינות הראשונות שאיבדה את כל הקרחונים שלה.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Omar J. Pérez, Melvyn Hoyer, José N. Hernández, Carlos Rodríguez, Víctor Márques, Nicolás Sué, José R. Velandia, Diego Deiros, Alturas del Pico Bolívar y otras cimas andinas venezolanas a partir de observaciones Gps, Interciencia 30, 2005-09, עמ' 213–216
- ^ Venezuela Innovadora, www.venezuelainnovadora.gov.ve
- ^ Jhaydyn Toro, Adriana García, Liccia Romero, Nieves eternas en la Sierra Nevada de Mérida?
- ^ 'A great sadness': Venezuela is first Andean country to lose all of its glaciers, NBC News, 2024-05-25 (באנגלית)