פיראנה (סרט, 2006)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיראנה
Охота на пиранью
בימוי אנדריי קאבון עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ואלרי טודורובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ולדימיר משקוב
יבגני מירונוב
צילום רומן וסיאנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2006 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 119 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיראנה הוא סרט עלילתי רוסי בבימויו של אנדריי קאבון, המבוסס על תסריט מאת דמיטרי זברקוב. הסרט מבוסס על ספר רב מכר באותו השם מאת אלכסנדר בושקוב מתוך סדרת ספרים על חייו והרפתקאותיו של קיריל מזור, שכונה בשם "פיראנה".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרולוג. שנת 1974. בתקופה הסובייטית, במעמקי הטייגה הסיבירית, בתחתית אגם ציורי, הוקמה מעבדה חשאית, בה פותח נשק כימי נורא בשם "שמחת חיים". יום אחד, ממש באותו יום שבו עובד מעבדה הביא אליה את בנו הצעיר, אירעה תאונה במעבדה וחומר קטלני דלף מהשטח הסגור. אזעקה הפעילה את מערכת האבטחה, כל דלתות המעבדה ננעלו, המעבדה עצמה הוצפה במים (מים מנטרלים את החומר הרעיל). כולם מתו, רק הילד, שאביו הצליח לדחוף למנעל האוויר, עלה אל פני השטח ונשאר בחיים. אבל כל ניסיונותיו לספר על מה שקרה היו חסרי תועלת; איש לא האמין לילד, כי המעבדה לא הייתה קיימת רשמית.

שנת 2006. כתוצאה ממשא ומתן על הגבול הסיני-רוסי, השטח שעליו ממוקם האגם עם המעבדה המוצפת עשוי לעבור בקרוב לידי סין. במסווה של חופשה משותפת, אנשי הכוחות המיוחדים של הצי הרוסי קיריל מזור (ולדימיר משקוב) והכימאית הצבאית אולגה (סבטלנה אנטונובה) נשלחים לסיביר במשימה לטהר את מלאי החומרים שנותרו מהמעבדה ולפוצץ את שרידי המעבדה עצמה.

הם מבצעים את המשימה, אך מיד לאחר השמדת המעבדה הם מוצאים עצמם בשבי בידי "אדון הטייגה" החדש פרוכור (יבגני מירונוב). פרוכור הוא אותו נער, הניצול היחיד מהתאונה, כיום אדון פשע עשיר וחזק מאוד, כמו גם מכור לסמים ששומר על עבריינים מקומיים ואפילו רשויות אכיפת החוק כפופות לו. הוא הצליח להגיע למעבדה ולהחרים שני מיכלים של החומר הקטלני וכעת הוא ימכור את "שמחת החיים" למחבלים מארגון הטרור "האסלאם האדום". אבל ראשית, פרוכור הולך להתמכר לבילוי המועדף עליו - מצוד אחר אנשים, ביניהם מזור ואולגה. בנוסף אליהם, בין השבויים ישנה אסירה בשם זימה, איגור השמן, זוג נשוי פאבל וויקה, כמו גם בחור צעיר שהתגלה כ"ברווז דמה" וראש הביטחון של פרוכור, בכינוי סיבי. הבילוי נמשך זמן-מה.

יום אחד איברהים, אחיו של מנהיג הטרוריסטים, מגיע לפרוכור ומנהל משא ומתן על עסקה למכירת החומר. באותו ערב, פרוכור מארגן סעודה. עוזרו של פרוכור קפטן שטאבס פטיה מוציא את האסירים מ"הכלא" ומזמין אותם לארגן "תוכנית בידור". איש אינו להוט להשתתף, ואז "שאטבס" מכניס את ויקה ל"מעגל" ומורה לה לרקוד לשיר "ליובו, אחים, ליובו". ויקה, לעומת זאת, עומדת במקום, ואז "הצוות" מורה לה להתפשט, אך היא מתעלפת. "שטאבס" הממורמר קורע את חולצתה, מותיר את ויקה עירומה חלקית, אך "שטאבס", מתנודד, קורע גם את החזייתה. מזור עומד על ויקה ומתרחשת התכתשות, שלאחריה מתקיימת שיחה קצרה בין פרוכור למזור. למחרת בבוקר לוקחים את האסירים לגיבוש ומסבירים להם את כללי המשחק להישרדות, בנוסף הם מקבלים סכינים, שבתוכם חיישנים, לפיהם "הציידים" יכלו לעקוב אחר "המשחק", אבל הם מתגלים על ידי מזור. לאחר שמצא את החיישנים, האסירים בורחים דרך הביצה, אך האיש השמן מת. בשובו חזרה מגלה מזור שהרובה נפרק על ידי זימה.

למזור אין ברירה אלא לקבל את כללי המשחק, להוביל קבוצת מטרות חיות ולוודא שהספארי הזה לא פחות מסוכן לציידים מאשר ל"שחקנים". המצב מסתבך כאשר אף אחד מהנמלטים, למעט מזור, אינו בעל כישורים רציניים בהישרדות ולחימה במדבר, והם כמעט ולא חמושים. אבל מזור, בזכות המיומנות וכושר ההמצאה שלו, מצליח להשמיד כמה אויבים עם מלכודות. בין ההרוגים הנרקומן סינילגה, שנהרג על ידי אולגה. פרוכור הזועם מתחיל להוביל ציד עז יותר אחר מזור במטרה לנקום. בשלב זה, לניצולים יש עניינים לא פתורים משלהם. רופא הילדים פאבל, שהחליט להתייצב לצד מזור והפושע הנמלט זימה (סרגיי גרמאש) עליו אשתו שמה עין, אין לו מקום ועוזב. לאחר זמן מה הקבוצה מאבדת גם את אשתו של פאבל ויקי, ששוברת את עמוד השדרה. לזימה שכבר התאהב בה, אין ברירה אלא להרוג אותה כדי שהיא לא תסבול, ולפני כן הוא מצליח לחשוף את שמו האמיתי. עד מהרה, השלושה כבר מגיעים לבניין דירות ומבקשים עזרה מהמעבורת ואשתו המתגוררים שם. לא נכנע לאירוחם של בני הזוג, מזור מבין כי לא מדובר באנשי כפר רגילים, אלא בעושי דבריו של פרוכור. הודות לכך הם לא מצליחים לתפוס את פיראנה בהפתעה ושלושה מהם הורגים את "המקומיים". זועם, פרוכור מתחיל להוציא את זעמו על פקודיו והורג את ראש הביטחון שלו, גרייבק. במקביל, איברהים, אחיו של מנהיג הטרוריסטים, שנמאס לו זה מכבר מהשעשועים של פרוכור, מעכב את מכירת "שמחת חיים", מבקש לבטל את העסקה, אך פרוכור הורג אותו באכזריות ובמשא ומתן עם המנהיג עצמו, משקר כי איברהים נרצח בידי אלמונים.

בינתיים מזור מגיע לכפר, שם, מתברר, בתו של זימה חיה. רגשות מתעוררים בין מזור לאולגה, וקיריל, המוצף ברגשות, טועה, ומשאיר לזמן קצר את אולגה לבדה בבית קפה מלא בשודדים הכפופים לפרוכור. מתוסכל, מזור הורג את כולם, אבל אולגה כבר נחטפה. הוא הולך לזימה לעזרה וקובע פגישה עם פרוכור תמורת אולגה. אולגה השבויה מנסה לחשוף רגשות אנושיים בפרוכור, אך לשווא, אותה תאונה ומות הוריו הותירו חותם חזק על נפשו וכעת פרוכור אינו רואה עצמו אדם. מזור וזימה נוסעים למקום המפגש ומנסים לרמות את פרוכור כדי שקיריל יפתיע אותו, אך שם זימה מסגיר את מזור לעושי דבריו של פרוכור ובסופו של דבר מת בקרב יריות איתם. קוזמיץ' מת גם בקרב היריות. מזור מתמודד איתם בקושי רב. אך פרוכור דופק את מזור באופן בלתי צפוי ויורה לו בבטנו, מבלי שידע כי פיראנה מצויד באפוד חסין קליעים. לפני שעזב הוא מבעיר את הבניין בו נמצאת אולגה. לאחר שהתעשת, מנסה מזור להציל את בת זוגו ממלכודת לוהטת, אך הוא נכשל. הרשויות מגיעות. אדמירל נבזורוב, קם להגנת מזור שמואשם בסיוע בהרחת החומר ורוצה לעזור למזור בפירוק העסקה בין פרוכור למחבלים. מזור מנחש שפרוכור ו"האסלאם האדום" יסדרו עסקה בצד השני של הגבול עם סין ובעזרת חברו קולונל נצ'ייב, שגם הוא נמנה עם תוכניות המבצע, מיירט את הרכבת שעליה פרוכור וסם "שמחת חיים" מאובטחים על ידי שיירת שוטרים מושחתים שנעים לעבר סין. מתוסכל מההפסד, מזור נחוש לסלק את כל השוטרים בראשות אלוף-משנה דורוחוב ולבסוף מגיע לפרוכור. בקרב הסופי מזור דוקר את פרוכור מספר פעמים ומדליק אותו, אך הוא ממשיך להילחם והצהיר כי לא ניתן להרוג אותו, אך פיראנה מצליח להעיף אותו מהרכבת ופרוכור, ככל הנראה, מת. הרכבת נעצרת, "שמחת חיים" מוחזר לידי הרשויות ומזור פוגש את אולגה שהצליחה להימלט מהבניין הבוער.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ולדימיר משקוב - קיריל מזור
  • יבגני מירונוב - פרוכור

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות
פרס קטגוריה מועמד תוצאה
פרסי הקולנוע של MTV רוסיה נבל הסרט הטוב ביותר יבגני מירונוב זכייה
הסצנה המרהיבה ביותר קרב יריות בעיירה בצד הדרך מועמדות
אנסמבל השחקנים הטוב ביותר מועמדות
השחקן הטוב ביותר ולדימיר משקוב מועמדות

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים נמשכו 48 יום, בעיקר בקרליה (בעיר בלומורסק - אגם פלוטיצ'ייה), אך גם ליד מינסק. הרעיון לצבוע את שיערך לבן שייך ליבגני מירונוב עצמו. הוא האמין שצבע השיער הלבן יוסיף נוקשות לגיבורו. כמעט כל הפעלולים בסרט מבוצעים על ידי השחקנים עצמם. ולדימיר משקוב העמיד את זה כתנאי הכרחי להשתתפותו בסרט.

צוות הסרט עבר אימון על ידי קצין ספצנאז לשעבר, בעיקר בנושאי הישרדות ביער והכנת כלי נשק "תוצרת בית": קשתות וחצים. בפרק עם יצירת מיתר הקשת, סבטלנה אנטונובה באמת מספרת את שיערה - הבמאי חשב שאפשר להציג רגשות אמיתיים רק כך. גרסת במאי (כמיני סדרת טלוויזיה) באורך של כ-167 דקות שודרה ברשת רוסיה-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]