אנבאר
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| שמות קודמים | פירוז שאפור, פרוז שבור |
| קואורדינטות | 33°22′30″N 43°43′00″E / 33.375°N 43.716666666667°E |
| אזור זמן | UTC+3 |
  | |
אנבאר (בפרסית: انبار) הייתה עיר קדומה וימי-ביניימית במרכז עיראק. היא נודעה גם בשם “פירוז שאפור” (או “פירוז שבור”) (בבל). העיר שכנה על גדות נהר הפרת, בסמיכות לעיר נהרדעא (אפשרות אחרת היא שאלו היו שתי שמות לאותה העיר). כיום, הריסותיה נמצאות ליד פלוג'ה (השוכנת באתרה של פומבדיתא). מחוז אל-אנבאר בעיראק קרוי על שמה.
אנבאר שיחקה תפקיד משמעותי במלחמות הרומיות-ססאניות במאות ה-3 וה-4 לספירה. במאה ה-8, שימשה העיר בירת הח'ליפות העבאסית לזמן קצר, עד ייסוד בגדאד בשנת 762. העיר המשיכה לשגשג באופן יחסי עד המאה ה-10, אך לאחר מכן הלכה ודעכה בקצב מהיר, עד נטישתה הסופית במאה ה-14.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב במקום היה קיים עוד לפני התקופה הסאסאנית, אך העיר הגיעה לגדולתה רק במאה ה-3 לספירה, אז שופצה וחוזקה על ידי מלך האימפריה הסאסאנית, שאפור הראשון, בסביבות שנת 230. שאפור הראשון היה זה שהעניק לעיר את כינויה "פירוז שאפור" (שאפור המנצח), כדי להנציח את ניצחונו על גוריאן הרביעי בשנת 243.[1]
אנבאר הייתה עיר גדולה ומשגשגת מבחינה כלכלית, ושימשה גם מקום מושבם של מרכזיים דתיים כמו ישיבת פומבדיתא וכס הבישופות הנסטוריאנית. תושבי העיר היו ברובם ערבים אך חיל המצב ששהה שם כלל ברובו פרסים.
בשנת 363 נפלה העיר בידי הקיסר הרומאי יוליאנוס, לאחר שהאחרון ניצח את שאפור השני, מלך פרס, בקרב קטסיפון, וחלקים ממנה נשרפו באש.[2] לאחר נסיגת הצבא הרומי שוקמה העיר, ומאז נודעה בשמה הנוכחי "אנבאר" (אמבר, מחסן תבואה).
בשנת 634 נפלה העיר בידי חילות המוסלמים, וחיל המצב הפרסי גורש. סעד בן אבי ווקאס, אחד מחברי הנביא מוחמד וממפקדי הצבא המוסלמי, הקים שם את המסגד השלישי בגודלו בעיראק (באותה תקופה). אנבאר שימשה כמקום מושבו של הח'ליף אל-מנסור עד שהקים את בירתו החדשה בגדאד בשנת 762. גם לאחר מכן שימשה אנבאר כמקום מושב לשליטים העבאסיים. עם היחלשות האימפריה העבאסית, איבדה אנבאר ממעמדה והייתה נתונה למתקפות מצד גורמים שונים, בעיקר בדואים תושבי האזור. בשנת 927 היא נפלה בידי הקרמטים בהנהגת אבו טאהר, דבר שהוביל להרס רב בעיר.
במאה ה-13 הותקפה העיר על ידי המונגולים, תושביה נהרגו ורכושם נבזז. למרות זאת היא שימשה גם בידי המונגולים כמרכז מנהלי חשוב.[3]
ישיבת פומבדיתא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ישיבת פומבדיתא
בתקופתו של רב רבאי מרוב, ראש ישיבת פומבדיתא (אחרי ד'ש' - 540), רבו הרדיפות כנגד היהודים בבבל, רדיפות אשר התחילו כמה עשרות שנים קודם לכן. הייתה זו תקופה של חוסר יציבות - כנופיות שונות, שפעלו בעיקר ממניעים אידאולוגיים[4], ערכו מעת לעת פרעות ביהודים, לעיתים בתמיכת ראשי השלטון הססנידי. העיר פומבדיתא, שבה היה הריכוז הגדול של יהודים בבבל, הצליחה עד כה לעמוד בפני הרדיפות, והן לא הצליחו לערער את אורח החיים של הקהילה היהודית, בניגוד לערים אחרות. אולם עם התגברות הרדיפות והתפשטותן נמנע המשך הלימוד גם בישיבת פומבדיתא, וראש הישיבה לא יכול היה להעביר שיעורים בפני תלמידיו[5].
חכמי העיר עקרו משם עם הישיבה והעבירו אותה לעיר פירוז שבור. לאחר מספר שנים חלה הקלה במצבם של יהודי בבל. הישיבה בפירוז שבור הייתה לישיבה המרכזית בבבל במשך כחמישים שנה, עד חזרתו של רב חנן מאישקייא לישיבת פומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589), פעולה שיש שרואים בה את סופה של תקופת הסבוראים ותחילת תקופת הגאונים. הישיבה המשיכה להתקיים מספר דורות, ורב שרירא גאון מעיד באיגרתו על בית מדרשו של רב מרי בר רב דימי סורגו שהתקיים בפירוז שבור.
רב שרירא גאון כתב באיגרתו לחכמי קהילת קירואן, אשר שאלוהו, בין היתר, על סדר ראשי הישיבות בתקופת התלמוד ולאחריה[6]:
- והיו שנים של שמד וצרות בסוף מלכות הפרסיים, ולא היו יכולים לקבוע זמני לימוד, לקיים את הישיבה ולנהוג כמנהג גאונים (ראשי הישיבות, שהיו מעבירים שיעורים), עד לאחר מספר שנים, שבאו חכמינו מפומבדיתא לסביבות העיר נהרדעא, למדינת (עיר) פירוז שבור.
בשנת ד'תט"ז (656) לערך נכבשה פירוז שבור על ידי צבא מוסלמי בפיקוד החליף עלי בן אבי טאלב. במקורות יהודיים מסופר על קבלת פנים חגיגית שערך הרב יצחק גאון, ראש הישיבה בפירוז שבור, לצבא המוסלמי. לפי אותו מקור, באותה תקופה כללה הקהילה היהודית בעיר כ-90 אלף איש.
רב שרירא גאון הזכיר מאורע זה באיגרתו:
- "... ומר רב יצחק גאון, והוא שהיה בפרוז שבור עת שכבשה עלי בן אבוטאלב, ויצא מר יצחק מן פרוז שבור לקראתו והקביל פניו בסבר פנים יפות, והיה בפרוז שבור היום ההוא תשעים אלף מישראל, וקיבלם עלי בן אבוטאלב בסבר פנים יפות."
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פירוז שבור, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- פירוז שבור באתר JewishEncyclopedia.com (באנגלית)
- אנבאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ M. Morony, “ANBĀR,” Encyclopædia Iranica, II/1, p. 5
- ^ E. Gibbon, The History of the Decline and Fall of the Roman Empire, Cosimo, 2008, volume 2, pp. 497-498.
- ^ M. Streck and A.A. Duri, “al-Anbār”, in Encyclopaedia of Islam, Second Edition, s.v
- ^ האמגושים - כוהני הדת הפרסית; וכן אנשי כת המזדקים, שזכתה לתמיכת המלך קבאד הראשון, והמשיכו לפעול גם בשנות שלטונו של כוואסרו הראשון, שלא היה מתומכיהם. פעולותיהם החלישו את מעמד השלטון הסאסאני.
- ^ אגרת רב שרירא גאון.
- ^ בתרגום לעברית.