לדלג לתוכן

פלאואנתרופולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מצעד הקדמה, איור המתאר את האבולוציה של האדם. משמאל מוצג קוף, ומימין הומו סאפיינס – האדם המודרני.
שחזור השלד של לוסי במוזאון פרנקפורט

פלאואנתרופולוגיה הוא המדע העוסק בחקר האבולוציה של האדם. במובנו המצומצם, חקר שרידי שלד אנושיים עתיקים הוא ענף של אנתרופולוגיה פיזית, אולם במובן הרחב, מדענים מתחומים רבים עוסקים בפלאואנתרופולוגיה, בעיקר ארכאולוגים המתמחים בתקופה הפלאוליתית וחוקרים העוסקים בגאוכרונולוגיה, פלאונטולוגיה ופלאואקולוגיה של תקופות הפליוקן והפליסטוקן.

מקור המונח פלאונתרופולוגיה: המילה palaiós (παλαιός) ביוונית עתיקה פירושה "ישן, עתיק", המילה ánthrōpos (ἄνθρωπος) ביוונית עתיקה פירושה "אנושי" והסיומת -logía (-λογία) "מחקר של".

מקורות איסוף המידע הם: שיניים, גולגולות, לסתות, אצבעות, שברי עצמות ושלדים כמעט שלמים דוגמת השלד של לוסי, שברי אבנים, וציורי קיר. במחקר הפלאואנתרופולוגי נחקרו מעל 6,000 פריטים ששיחקו תפקיד מפתח באבולוציית האדם מהאוסטרלופיתקוס עד להומו היידלברגנסיס וממנו לאדם הנבון.[1][2][3] התחום משלב מידע מענפי מחקר שונים: פרימטולוגיה, פליאונטולוגיה, אנתרופולוגיה ביולוגית(אנ') ואנתרופולוגיה תרבותית. ככל שהטכנולוגיות ושיטות המחקר מתקדמות, הגנטיקה משחקת תפקיד הולך וגובר, במיוחד בחינה והשוואה של מבנה ה-DNA ככלי חיוני למחקר של קווי הקרבה האבולוציוניים של מינים וזנים קרובים.

האבולוציה של ההומינינים

טקסונומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההומינואידים הם משפחת-על של פרימטים, משפחת ההומינידים נחשבת כיום כמרכיבה של שושלת הקופים הגדולים ואת שושלת האדם הכלול במשפחת-העל ההומינואידים. ה"הומינינות" מורכבות הן מהשושלות האנושיות והן משושלת הקופים האפריקאים, כאשר המונח "קופים אפריקאים" מתייחס רק לשימפנזים וגורילות.[4] הטרמינולוגיה של המשפחה הביולוגית הקרובה נמצאת כעת בתנופה. המונח "הומינין" מתייחס לכל סוג בשבט האנושי (הומיניני),

כשההומו סאפיינס (בני אדם מודרניים) הוא המין החי היחיד שלו.[5][6] התפשטות מוקדמת של הומינינים אל מחוץ לאפריקה החלה לפני כ-2 מיליון שנה ונמשכה עד לפני כ-200,000 שנה. מינים שידוע שיצאו מאפריקה היו ההומו ארקטוס וההומו היידלברגנסיס. נדידת האדם הקדמון למזרח התיכון החלה לפני כ-70,000 שנה, נמשכה משם לדרום אסיה לפני כ-50,000 שנה ומשם לאוסטרליה לפני כ-40,000 שנה. ולמזרח אסיה וצפון אמריקה, לפני כ-30,000 שנהההומוספיינס מודרני אנטומית הגיע לאזורים שאליהם לא הגיע ההומו ארקטוס. ההומו ספיינס המודרני.

מוצא והתפתחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההומינואידים הם משפחת-על של פרימטים, משפחת ההומינידים מרכיבה את שושלת הקופים הגדולים ושושלת האדם בתוך משפחת העל-ההומינואידים. ה"הומינינות " מורכבות הן מהשושלות האנושיות והן משושלת הקופים האפריקאים הכוללים את השימפנזים והגורילות.[4] הטרמינולוגיה של המשפחה הביולוגית הקרובה נמצאת כעת בתנופה. המונח "הומינין" מתייחס לכל סוג בשבט האנושי, שבה ההומו סאפיינס, דהיינו, בני אדם מודרניים, הוא הדוגמה החיה היחידה שלו.[5][6]

חקר הפלאואנתרופולוגיה במאה ה-18

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1758 הציג החוקר קארולוס לינאוס את השם Homo sapiens כשם מין במהדורה העשירית של יצירתו Systema Naturae, ללא תיאור מדעי של המאפיינים הספציפיים למין.[7] במאה ה-19, מאחר שהקופים הגדולים נחשבו לקרובי משפחתם הקרובים ביותר של בני-האדם בהתבסס על דמיון מורפולוגי, הועלתה השערה שקרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר לבני-אדם הם השימפנזים (סוג פאן) וגורילות, ובהתבסס על הטווח הטבעי של יצורים אלו, ההשערה הייתה שבני האדם חולקים מוצא משותף באפריקה.[7][8] בשנות ה-60 של המאה ה-19, לאחר פרסום "מוצא המינים" מאת צ'ארלס דרווין, פיתחו תומאס הנרי האקסלי וארנסט הקל את ההשערה כי גם האדם הוא תוצר התפתחותי ולא יציר בריאה מיוחדת.

חקר הפלאואנתרופולוגיה במאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1871 פרסם דרווין את ספרו "מוצא האדם" ובו טען כי לאדם וקופי האדם יש מקור משותף. לדרווין לא היה ידע בגנטיקה. ניסויים של גרגור מנדל שנעשו באותו זמן, לא פורסמו בכתבי העת שלדרווין הייתה גישה אליהם. חרף זאת, דרווין שיער שישנו מנגנון המעביר את התכונות מדור לדור, ושמדי פעם הטבע מאפשר פיצול של מינים עד שבתוך דורות רבים הצאצאים של שתי הקבוצות אינם יכולים עוד להתרבות אלה עם אלה, וכך נוצר מין חדש. תהליך זה קרוי ספציאציה. רק המשך ההתפתחות במדע ותגליות נאו-דרוויניסטיות, כולל הסינתזה האבולוציונית המודרנית, חזרו והוכיחו שוב ושוב את צדקתו ואף עדכנו את תורת האבולוציה. אך לטענתו של דרווין הייתה השלכה מידית על הציבור שעד אז האמין רובו ככולו בתהליך הבריאה כפי שתואר בספר בראשית.

התחום המודרני של פלאונתרופולוגיה החל במאה ה-19 עם גילויו של "האדם הניאנדרטלי" שהתגלה ב-1856, וממצאים נוספים במקומות אחרים מאז 1830. ביניהם עדויות לקיומם של אנשי מערות. גילוי האדם הניאנדרטלי בגרמניה, הראיות של תומאס הנרי האקסלי בדבר מיקומו של האדם בטבע, ו"מוצא האדם" של צ'ארלס דרווין היו חשובים למחקר הפלאנתרופולוגי המוקדם. הרעיון שבני אדם דומים לקופים גדולים מסוימים היה ברור לאנשים במשך זמן מה, אבל הרעיון של האבולוציה הביולוגית של מינים באופן כללי לא קיבל לגיטימציה בתקופה בה צ'ארלס דרווין פרסם את "מקור המינים" ב-1859.

הסברה כי לאדם ולקופי האדם האפריקניים מוצא משותף מקבלת חיזוקים פילוגנטיים, שכן קיימות הומולוגיות רבות בין האדם לשימפנזה ולגורילה. היו שטענו כי מדובר באבולוציה מתכנסת שהיא התפתחות בלתי תלויה של איברים אצל יצורים שונים, כך שהם נראים דומים ולרוב גם בעלי תפקידים זהים. מאובנים של קופי אדם קדומים שנמצאו במאה ה-20 חיזקו את ההשערה שהתכונות ההומולוגיות הללו נגזרות מתכונותיהם של אותם יצורים קדומים והם לא התפתחו באבולוציה מקבילה. ברם, השוואה ציטוגנטית שערך גודמן בשנת 1963 בין כרומוזומי אדם לבין כרומוזומים של קופי אדם הראתה, כפי שסברו דרווין ועמיתיו, כי האדם, השימפנזה והגורילה משתייכים לאותה קבוצה המכונה אורנגאוטן. מחקרים מולקולריים שנערכו מאוחר יותר חיזקו דעה זו.[9][10]

הוויכוחים בין החוקרים תומאס האקסלי וריצ'רד אוון התמקדו ברעיון האבולוציה האנושית. האקסלי המחיש את הדמיון וההבדל בין בני-האדם לקופים בספרו שפורסם בשנת 1863, Man's Place in Nature. כשדרווין פרסם את ספרו "מוצא האדם" Descent of Man, הפרשנות הפכה את התיאוריה לשנויה במחלוקת רבה. ורבים מתומכיו המקוריים של דרווין, כגון החוקרים האנגליים אלפרד ראסל וואלאס וצ'ארלס לייל שנרתעו מהרעיון שבני-אדם היו יכולים לפתח את היכולות המנטליות והרגישויות המוסריות הבלתי מוגבלות באמצעות ברירה טבעית.

קיים ויכוח מדעי של מה קדם למה. האם קדם מוח מפותח ששינה את מרכז כובד הגוף והביא להליכה זקופה, או העמידה על שתי הרגליים בטרם החל המוח להתפתח. הדעה השנייה נעשית בימינו מקובלת יותר הגורסת כי ההומינידים מן העבר לא היו יצורים כה נבונים כפי שסברו בעבר.

חקר הפלאואנתרופולוגיה במאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוצאו האפריקאי של האדם המודרני

עד שנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה מקובלת על הקהילה המדעית הדעה כי האדם מקורב לקופי-האדם האפריקניים השימפנזה והגורילה. מאז ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 התחזקה ההשערה כי מוצא האדם באסיה והוא רחוק במוצאו משאר קופי-האדם. החוקרים ווד ג'ונס ואוסבורן היו בין התומכים בהשערה זו. הסברה המקובלת בימינו היא כשל דרווין, הקסלי והקל, כי לאדם ולקופי האדם מוצא משותף באפריקה.

חקר הפלאואנתרופולוגיה באסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הארכאולוגי Zhoukoudian, סין

הדעה ששררה בקרב חוקרי הטבע מהמאה ה-19 הייתה כי מוצאם של בני-האדם באסיה. דעה זו התבססה על עובדת הימצאות "עצמות דרקון" (עצמות מאובנים ושיניים) בחנויות רוקחות סיניות בתחילת המאה ה-20 תיאר הפלאונטולוג הגרמני, מקס שלוסר (אנ'), לראשונה שן אנושית בודדת מבייג'ינג. למרות ששלוסר בשנת 1903 היה זהיר מאוד, וזיהה את השן רק כ- "Anthropoide g. et sp. indet", ממצא אנתרופואידי שלא ניתן לקבוע בוודאות את טיבה, הוא קיווה שעבודה עתידית תגלה אנתרופואיד חדש בסין.

שיניים טוחנות של Homo luzonensis שהתגלו במערת קלאו (Callao Cave) בשנת 1980, הפיליפינים

הגאולוג השוודי יוהאן גונר אנדרסון (אנ') נשלח לסין כיועץ כרייה ועד מהרה פיתח עניין ב"עצמות דרקון". הוא גילה ב-1918 את האתרים סביב ז'וקודיאו (אנ'), כפר המצוי כ-50 קילומטרים דרומית-מערבית לבייג'ינג. עם זאת, בגלל אופיו הדליל של הממצא הראשוני, האתר ננטש. העבודה לא התחדשה עד שנת 1921, כאשר הפלאונטולוג האוסטרי, אוטו זדקנסי (אנ'), הגיע לבייג'ינג כדי לעבוד אצל אנדרסון. זדנסקי ערך חפירות קצרות טווח ביישוב 1 בשנים 1921 ו-1923, ושיחזר רק שתי שיניים בעלות משמעות, שן אחת קדם-טוחנת ואחת שן טוחנת, אותן תיאר לאחר מכן, בזהירות, כשייכות לסוג .Homo sp.

דוידסון בלאק (אנ') חוקר אנטומיה, יליד קנדה, שיתף את העניין של אנדרסון, כמו גם את השקפתו שמרכז אסיה היה בית מבטיח לאנושות המוקדמת. בסוף 1926 הגיש בלאק הצעה לקרן רוקפלר המבקשת תמיכה כספית לחפירה שיטתית בז'וקודיאן (אנ') ולהקמת מכון לחקר הביולוגיה האנושית בסין. פרויקט ז'וקודיאן (אנ') בוצע באביב 1927, ושנתיים לאחר מכן, הוקמה רשמית מעבדת המחקר הקנוזואיקנית (אנ') של המכון הגאולוגי של סין. בהיותה המוסד הראשון מסוגו, המעבדה הקנוזואית פתחה אפיקים חדשים לחקר הפלאוגאולוגיה והפליאנתרופולוגיה בסין. המעבדה הייתה המבשרת של פלאונתולוגיה של בעלי-חוליות במכון לפלאנתרופולוגיה (IVPP) (אנ') של האקדמיה הסינית למדע, שקיבל את צורתו המודרנית לאחר שנת 1949.

חקר הפלאואנתרופולוגיה באפריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולגולת של Australopithecus africanus, אוניברסיטת ציריך, שווייצריה
דריכת האדם הקדמון באתר לאטולי

הממצא הפליאונתרופולוגי הראשון שהתגלה באפריקה היה הגולגולת המכונה Kabwe 1 ב-1921 ב- Kabwe, זמביה. בתחילה, היא כונתה Homo rhodesiensis, אך כיום הוא נחשב לחלק מהמין הומו היידלברגנסיס. בשנת 1924, במחצבת אבן גיר בטאונג, גילה פרופסור ריימונד דארט דגימה צעירה שהשתמרה בצורה יוצאת דופן שכללה פנים ומוח, שאותה כינה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (Australo פירושו "קוף דרומי"). למרות שהמוח היה קטן, בעל נפח של 410 סמ"ק, צורתו הייתה מעוגלת, בניגוד לצורת המוח של שימפנזים וגורילות, ודומה יותר בצורתו לזו הנראית בבני אדם מודרניים. בנוסף, הדגימה הציגה שיני ניב (אנ') קצרות, והמיקום הקדמי של נקב העורף הגדול היה דומה יותר למיקום שנראה בבני-אדם מודרניים מאשר המיקום שנראה אצל שימפנזים וגורילות, המרמז על כך שהמין הזה היה שייך לחיות דו-רגליות. בשנות ה-30, הפליאונטולוג רוברט ברום (אנ') גילה ותיאר מין חדש באתר המאובנים קרומדראי (אנ') שבדרום אפריקה. למרות דמיונו במובנים מסוימים לאוסטרלופיתקוס אפריקנוס, הוא היה בעל שיני לחיים גדולות בהרבה. בגלל הבדל זה, ברום קרא לדגימה שלו פראנתרופוס רובוסטוס, תוך שימוש בשם סוג חדש. בכך, הוא הקים את הנוהג של קיבוץ אוסטרלופיתים בסוג אוסטרלופיתקוס ואוסטרלופיתים חזקים מסוג פראנתרופוס. במהלך שנות ה-60, הזן החזק הועבר לאוסטרלופיתקוס. קונצנזוס עדכני יותר היה לחזור לסיווג המקורי של פארנתרופוס כסוג נפרד.[11] בין השנים 1950 – 1990 חלה עלייה משמעותית במספר הממצאים הפליאונתרופולוגיים שנעשו באפריקה. רבים מהממצאים הללו התגלו על ידי משפחת ליקי (אנ') במזרח אפריקה. בשנת 1959, גילוי השלד המכונה Zinj (OH 5) של מרי ליקי בערוץ אולדובאי בטנזניה,[12] הוביל לזיהוי של מין חדש, פראנתרופוס בויזאי.[13] בשנת 1960 גילו בני הזוג לייק את המאובן OH7, (אנ') גם הוא בערוץ אולדובאי, אשר שויך למין חדש, הומו הביליס. בשנת 1972, ברנרד נגנאו, עובד שדה שעבד עבור ריצ'רד ליקי, גילה את המאובן KNM-ER 1470 (הומו ארגסטר) ליד אגם טורקאנה בקניה, אשר שויך כמין הומו רודולפנסיס, או לחלופין כעדות לדימורפיזם זוויגי של המין הומו הביליס.[14] בשנת 1967, ריצ'רד ליקי דיווח על הדוגמאות הסופיות המוקדמות ביותר של הומו סאפיינס מודרני מבחינה אנטומית מהאתר של אומו קיביש (אנ') באתיופיה המכונה שרידי אומו.[15] בסוף שנות ה-70 חפרה מרי ליקי את טביעת הרגל הידועה (אנ') באפר וולקני באתר Laetoli בטנזניה, שהדגימו את הדריכה עתיקת היומין שהדגימה הליכה דו-פדאליות בשושלת האנושית.[14][16] בשנת 1985,

ריצ'רד ליקי ואלן ווקר גילו שריד שהם כינו הגולגולת השחורה שנמצאה ליד אגם טורקנה. דגימה זו הוגדרה כמין אחר.[17] צבעה הכהה של הגולגולת נבע ממשקעים של מינרלים בהם הייתה טמונה הגולגולת. חוקרים רבים אחרים גילו תגליות חשובות במזרח אפריקה. אולי המפורסם ביותר הוא שלד לוסי, שהתגלה ב-1973 על ידי דונלד ג'והנסון ומוריס טייב במשולש הרחוק באתיופיה באתר חדר (אנ'). על בסיס השלד הזה והתגליות הבאות, החוקרים הגיעו למין חדש, אוסטרלופיתקוס אפרנסיס.[18] בשנת 1975 הכריזו קולין גרובס (אנ') וורטיסלב מזאק (אנ') על זן חדש של בני-אדם שכינו הומו ארגסטר. דגימות הומו ארגאסטר נמצאו באתרים רבים במזרח ובדרום אפריקה.[18] ב-1994 הכריז טים ד' ווייט (אנ') על מין חדש, ארדיפיתקוס רמידוס, המבוסס על ממצאי מאובנים מאתיופיה.[19] בשנת 1999 התגלו שני מינים חדשים על ידי ברהן אספאו (אנ') וטים ד. וויט אשר קראו לאוסטרלופיתקוס גרהי, על סמך דגימות שהתגלו בעמק אוואש באתיופיה. החוקרת מיב ליקי (אנ') הכריזה על מין חדש, (Kenyanthropus platyops), על סמך הגולגולת KNM-WT 40000 שנמצאה באגם טורקנה.[20]

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולגולת של האוסטרלופיטקוס הילד סלאם

במאה ה-21 נמצאו מאובנים רבים שתרמו לידע העדכני על מינים קיימים. בשנת 2002 גילה החוקר האתיופי זרסנאי אלמסגד (אנ') ילד מאובן של אוסטרלופיתקוס אפארנסיס, שכינויו סלאם, באתר דיקיקה באזור אפר באתיופיה. (אנ') [21] ממצא זה חשוב במיוחד מכיוון שהמאובן כלל עצם היואיד שהשתמרה, ממצא הנחשב לנדיר במאובנים פליאונתרופולוגיים אחרים, אך חשוב להבנת התפתחות יכולות הדיבור,[22][23] ויכולת ההליכה על שתי הרגלים [24]

שני מינים חדשים התגלו בדרום אפריקה ומתוארים בשנים האחרונות. בשנת 2008, צוות בראשות לי ברגר הכריז על מין חדש, אוסתרלופיתקוס סדיבה, המבוסס על מאובנים שגילו במערת מלאפה (אנ') בדרום אפריקה.[25] בשנת 2015, צוות בראשות לי ברגר הכריז על מין נוסף, הומו נאלדי, המבוסס על מאובנים המייצגים 15 פרטים ממערכת המכונה מערות הכוכבים העולה (אנ') גם היא בדרום אפריקה.[26] מינים חדשים נמצאו גם במזרח אפריקה. בשנת 2000, בריג'יט סנוט (אנ') ומרטין פיקפורד (אנ') תיארו את המין אורורין טונגוסיס, בהתבסס על מאובנים שמצאו בקניה. בשנת 2004, הודיע יוהנס היילה-סלאסי שחלק מהדגימות שסומנו בעבר כ-ארדיפיתקוס רמידוס היוו מין אחר, ארדיפיתקוס קדבה.[27] בשנת 2015, היילה-סלאסי קיסר איתיופיה הכריז על מין חדש נוסף, Osteopitacus deyiremeda, אם כי כמה חוקרים ספקנים שהמאובנים הקשורים באמת מייצגים מין ייחודי.[28] למרות שרוב מאובני ההומינין מאפריקה נמצאו במזרח ובדרום אפריקה, ישנם כמה יוצאי דופן. האחד הוא סאהלונתרופוס צ'אדנסיס, שהתגלה ב-2002. במדינת צ'אד שבמרכז אפריקה ממצא זה חשוב מכיוון שהוא מרחיב את הטווח הגאוגרפי המשוער של הומינינים מוקדמים.[29]

הפולמוס סביב האבולוציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההתנגדות לתורת האבולוציה

רעיונות האבולוציה ובמיוחד משמעותם לגבי האבולוציה של האדם עוררו מאז פרסומם פולמוס חריף בין קהילות שונות הנבדלות אלה מאלה על פי דתן.. קיימות מספר גישות:

הקהילה המדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה המדעית מקבלת בכללותה את עיקרי תורת האבולוציה על כל השלכותיה, כולל השלכותיה על מוצא האדם.

הקהילה הדתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הציבור הדתי כופר בכל רעיון האבולוציה, וטוען כי כל היצורים ברואי אל הם, ולא השתנו כהוא זה מעת בריאתם.

הקהילה הטרנסצנדנטלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים ציבור מתבדל אשר אינו שולל את רעיון האבולוציה, אך מתנגד לסברה כי גם האדם הוא תוצר אבולוציוני בחזקת "מותר האדם מן הבהמה". ישנם גם המעלים את שאלת נפש האדם בחזקת "התומך באבולוציית האדם טוען כי הנפשות אינן קיימות". טענה זו היא הד לטענתו של החוקר הבריטי אלפרד ראסל וולאס, לפיה האבולוציה פועלת על כל עולם החי, אך התפתחות האדם עירבה גורם רוחני טרנסצנדנטי.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: פלאואנתרופולוגיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פלאואנתרופולוגיה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Human Fossils, humanorigins.si.edu
  2. ^ "paleoanthropology". Oxford University Press. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "paleoanthropology". Dictionary com LLC. ארכיון מ-8 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Hominoid taxonomies August 1, 2001 Science Week". University of California Los Angeles. ארכיון מ-23 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 "Paleoanthropology Hominid Family History". Communication Studies, University of California, Los Angeles. ארכיון מ-17 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Fossil Hominids The Evidence for Human Evolution". Jim Foley. ארכיון מ-3 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Caroli Linnæi Systema naturæ. Biodiversity Heritage Library. 1894. ארכיון מ-8 בנובמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Kerry Bright, sponsored by the National Science Foundation at the University of Montana. "Human Evolution: Background Information". Evolution Education website, evoled.org. אורכב מ-המקור ב-2003-12-26.
  9. ^ Sulagna Dutta, Pallav Sengupta, Sovan Bagchi, Bhupender S. Chhikara, Aleš Pavlík, Petr Sláma, Shubhadeep Roychoudhury, Reproductive toxicity of combined effects of endocrine disruptors on human reproduction, Frontiers in Cell and Developmental Biology 11, 2023-05-12 doi: 10.3389/fcell.2023.1162015
  10. ^ Kwang Hyun Ko, Hominin interbreeding and the evolution of human variation, Journal of Biological Research-Thessaloniki 23, 2016-12 doi: 10.1186/s40709-016-0054-7
  11. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  12. ^ Mary Leakey & Zinjanthropus, Fossil History, ‏2014-07-15 (באנגלית)
  13. ^ Leakey, L. S. B. (באוגוסט 1959). "A New Fossil Skull From Olduvai". Nature (באנגלית). 184 (4685): 491–493. Bibcode:1959Natur.184..491L. doi:10.1038/184491a0. ISSN 1476-4687. ארכיון מ-2020-09-14. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  15. ^ Leakey, R. E. F. (ביוני 1969). "Early Homo sapiens Remains from the Omo River Region of South-west Ethiopia: Faunal Remains from the Omo Valley". Nature (באנגלית). 222 (5199): 1132–1133. Bibcode:1969Natur.222.1132L. doi:10.1038/2221132a0. ISSN 1476-4687. PMID 5788977. ארכיון מ-2021-05-25. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Harrison, TerryVol. 2. Springer Science & Business Media. pp. 141–188.., . Paleontology and Geology of Laetoli: Human Evolution in Context: Fossil Hominins and the Associated Fauna., Springer Science & Business Media, ‏(27 January 2011)
  17. ^ Black Skull, Google Arts & Culture (באנגלית)
  18. ^ 1 2 Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  19. ^ White, Tim D.; Suwa, Gen; Asfaw, Berhane (1994-09-22). "Australopithecus ramidus, a new species of early hominid from Aramis, Ethiopia". Nature (באנגלית). 371 (6495): 306–312. Bibcode:1994Natur.371..306W. doi:10.1038/371306a0. ISSN 0028-0836. PMID 8090200. ארכיון מ-2020-11-15.
  20. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  21. ^ The Discovery of The Dikika Baby Fossil as Evidence for Australopithecine Growth and Development | Embryo Project Encyclopedia, embryo.asu.edu
  22. ^ Cartmill, M.; Smith, F. H. (2009). The Human Lineage (Vol. 2). John Wiley & Sons.
  23. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  24. ^ Jeremy M. DeSilva, Corey M. Gill, Thomas C. Prang, Miriam A. Bredella, Zeresenay Alemseged, A nearly complete foot from Dikika, Ethiopia and its implications for the ontogeny and function of Australopithecus afarensis, Science Advances 4, 2018-07-04, עמ' eaar7723 doi: 10.1126/sciadv.aar7723
  25. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  26. ^ Berger, Lee (2015). "Homo naledi, a new species of the genus Homo from the Dinaledi Chamber, South Africa". eLife. 4. doi:10.7554/eLife.09560.001.
  27. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.
  28. ^ Haile-Selassie, Yohannes; Gibert, Luis; Melillo, Stephanie M.; Ryan, Timothy M.; Alene, Mulugeta; Deino, Alan; Levin, Naomi E.; Scott, Gary; Saylor, Beverly Z. (במאי 2015). "New species from Ethiopia further expands Middle Pliocene hominin diversity". Nature (באנגלית). 521 (7553): 483–488. Bibcode:2015Natur.521..483H. doi:10.1038/nature14448. ISSN 0028-0836. PMID 26017448. ארכיון מ-2021-02-14. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Boyd, R.; Silk, J.B. (2014). How Humans Evolved. WW Norton & Company.


אבולוציה
מנגנונים ותהליכים הסתגלות • סחף גנטי • זרימת גנים • מוטציה • ברירה טבעית • ברירה זוויגית • ברירת שארים • היווצרות המינים
מחקר והיסטוריה היסטוריית חקר האבולוציה • היסטוריית חקר התפתחות האדם • ראיות • היסטוריה של החיים • מאובן מעבר • הסינתזה המודרנית • השפעות חברתיות • תאוריה ועובדה • התנגדויות / מחלוקת
תחומים בביולוגיה אבולוציונית קלדיסטיקה • גנטיקה אקולוגית • ביולוגיה התפתחותית אבולוציונית • אבולוציה של האדם • אבולוציה של צמחים • אבולוציה מולקולרית • פילוגנטיקה • גנטיקה של אוכלוסיות • אבולוציה של השפה
קטגוריית אבולוציה • פורטל ביולוגיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פלאואנתרופולוגיה&oldid=42460291"