פלאח
ערך זה עוסק בעובד אדמה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
פלאח (בערבית: فلاح) הוא כינוי בערבית לעובד אדמה. פלאחים הם תושבי הכפרים והעוסקים בחקלאות במו ידיהם במדינות ערב, ובמיוחד, הכוונה כיום, לעוסקים בחקלאות במצרים ובסוריה.
מקור המילה בשפה הערבית, ופירושה "חקלאי".
המונח "פלאחים" הפך נפוץ באזור המזרח התיכון במהלך התקופה העות'מאנית. במקור שימש המונח כדי להבחין בין אוכלוסיית הנוודים (הבדואים), שמוצאם בערב, לבין אוכלוסיית התושבים הכפריים המקומית שעסקה בחקלאות (הפלאחים). בנוסף לאוכלוסיית החקלאים במצרים המונח שימש גם לתיאור התושבים הכפריים המקומיים שעסקו בחקלאות באזור סוריה ובאזור הלבנט.
עם השנים החלו רבים להשתמש במונח בעיקר לתיאור עובדי אדמה אשר חוכרים את אדמותיהם, כלומר אינם מחזיקים בבעלות על הקרקעות אותן הם מעבדים.
העיבודים הנפוצים ביותר בקרב הפלאחים הם גידולי שעורה ודוחן. הפלאחים נוהגים לעבד את אדמותיהם בעיקר במקומות בהם ישנה קרקע פורייה ומספיק מים לצורכי השקיה.
נכון לשנת 2005 אוכלוסיית הפלאחים במצרים עמדה על קרוב ל-60 אחוזים מכלל האוכלוסייה המצרית.[1] רוב הפלאחים במצרים ממשיכים עד היום לקיים אורח חיים צנוע בבקתות בוץ לאורך נהר הנילוס, בדומה לאורח החיים של אבותיהם הקדמונים. בתחילת המאה ה-20 היה אחוז הפלאחים באוכלוסייה המצרית גבוה באופן ניכר, לפני הנהירה הגדולה של חלקים גדולים מאוכלוסיית הפלאחים לעיירות ולערים במצרים.
רוב הפאלחים בארצות דוברות ערבית הם מוסלמים, אף על פי שקיימים גם פלאחים מעטים המשתייכים לדתות אחרות אשר סיגלו לעצמם אורח חיים זהה לזה של הפלאחים המוסלמים.
