פלוגות אל-קודס
| |||
 | |||
| חברי פלוגות אל-קודס בעזה | |||
| תקופת הפעילות | 1981–הווה (כ־44 שנים) | ||
|---|---|---|---|
| אידאולוגיה |
לאומנות פלסטינית ג'יהאדיזם פונדמנטליזם אסלאמי אנטישמיות אנטי-ציונות פתרון המדינה האחת | ||
| קבוצות אתניות | פלסטינים | ||
| מנהיגים | זיאד נח'אלה | ||
| מפקד נוכחי | אכרם עג'ורי | ||
| אזורי פעילות |
 הרשות הפלסטינית | ||
| מדינה | הרשות הפלסטינית | ||
| חברים | 11,000 (לפני מלחמת חרבות ברזל) | ||
| חלק מ | הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני | ||
| בעלי ברית |
 איראן סוריה (עד 2024) חמאס חזבאללה גדודי חללי אל-אקצא | ||
| מתנגדים |
 ישראל | ||
| קרבות |
האינתיפאדה השנייה מבצע חגורה שחורה מבצע שומר החומות מבצע עלות השחר מבצע מגן וחץ מלחמת חרבות ברזל | ||
| https://saraya.ps | |||
.jpg)
.jpg)
.jpg)
פלוגות אל-קודס (בערבית: سرايا القدس; סראיא אל-קודס; תרגום לעברית: פלוגות ירושלים) היא הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני,[1][2][3] ארגון הטרור השני בגודלו ברצועת עזה, אחרי חמאס.[4] מנהיגו הוא אכרם עג'ורי, המתגורר בסוריה. מרבית מימון הטרור (אנ') של הארגון מגיע מאיראן.[5]
מטרת הארגון היא הקמת מדינה אסלאמית (אנ') בכל ארץ ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל. לפיכך, הג'יהאד מסרב להשתתף בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.[2]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חטיבות מרחביות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חטיבת צפון הרצועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיקד עליה תייסיר אל-ג'עברי עד מבצע עלות השחר, אחריו פיקד בהאא אבו אל-עטא עד 2019, לאחר מכן פיקד עליה ח'ליל אל-בהית'יני עד מבצע מגן וחץ.
- המטה המבצעי – פיקד עליה ממדוח לולו עד מלחמת חרבות ברזל.
- גדוד בית חאנון.
- גדוד ג'באליה.
- גדוד בית לאהיא.
חטיבת העיר עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדוד סיוע האש – פיקד עליה לוקמאן עבד א-סלאם ח'ליל ענבר עד מלחמת חרבות ברזל.
- גדוד שג'אעיה – פיקד עליה פדל אבו אל-עטא עד מלחמת חרבות ברזל.
- גדוד שאטי.
- גדוד צברא תל אל-הווא.
- גדוד זייתון.
- גדוד אל-פורקאן (שיח' רדואן).
- גדוד דרג'-תופאח.
חטיבת מחנות המרכז
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיקד עליה מוחמד קטראווי עד מלחמת חרבות ברזל.[6]
- גדוד דרום דיר אל-בלח – עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו עבדאללה ח'טאב.
- גדוד צפון דיר אל-בלח.
- גדוד מזרח דיר אל-בלח – עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו חאתם אבו אלג׳דיאן.[7]
- גדוד מערב דיר אל-בלח.
- גדוד אל-בורייג'.
- גדוד נוסייראת.
- גדוד מע'אזי.
חטיבת חאן יונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדוד דרום חאן יונס.
- גדוד צפון חאן יונס.
- גדוד מזרח חאן יונס – עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו עבדאללה אבראהים מחמד אבו טיר.[8]
- גדוד מערב חאן יונס.
חטיבת רפיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיקד עליה ח'טאב עמאצי עד מבצע עלות השחר, לאחר מכן פיקד עליה איימן זערב עד מלחמת חרבות ברזל.
- גדוד דרום רפיח (מחנה הפליטים יבנא) – עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו סמיר סלימאן עלי אבו שאויש.[8]
- גדוד מזרח רפיח.
- גדוד מערב רפיח (מחנה הפליטים תל א-סולטאן).
- גדוד צפון רפיח (מחנה הפליטים א-שאבורה).
חטיבות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מטה המבצעים – פיקד עליה מוחמד אסמעיל אבו סכיל עד מלחמת חרבות ברזל, לפניו פיקד עליה איאד אל-חסני עד מבצע מגן וחץ.
- חטיבת התצפיות.
- מחלקת הכספים – פיקד עליה מוחמד אל-ג'עברי עד מלחמת חרבות ברזל.
מטה הגדה המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראש המטה עומד חוסאם ג'ראדאת.
גדודי מרחבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדוד ג'נין – הוקמה על ידי ג'מיל אל-עמורי שפיקד עליה עד מבצע שומר החומות, לאחר מכן פיקד עליה מחמד חוואשין עד מלחמת חרבות ברזל, ובהמשך המלחמה נהרג מחליפו נור ביטאווי במבצע חומת ברזל.
- גדוד שכם – פיקד עליה עבד אל-חכים שאהין עד מלחמת חרבות ברזל.
- גדוד טובאס – הוקמה ופיקד עליה אחמד דראג'מה עד מלחמת חרבות ברזל,[10] בהמשך המלחמה נהרגו מחליפיו מוחמד רסול עומר דראגמה ואחמד אבו אלעאידה.[11]
- גדוד טולכרם – פיקד עליה מוחמד עבדאללה עד מלחמת חרבות ברזל,[12] בהמשך המלחמה נהרג מחליפיו סעיד אל-ג'אבר, מוחמד ג'אבר ומוחמד איאד מוחמד עבדאללה
- גדוד טמון – פיקד עליה עומר בשאראת עד מלחמת חרבות ברזל.
יחידות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יחידת התארגנות הטרור ביהודה ושומרון – פיקד עליה מחמד חוואשין עד מלחמת חרבות ברזל.
- יחידת הכוונת הטרור ביהודה ושומרון – פיקד עליה טארק עז א-דין עד מבצע מגן וחץ.
הזרוע האווירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מערך הרקטות – פיקד עליה סמאח עבד אל ממלוכ עד מבצע שומר החומות, אחריו פיקד עלי תייסיר אל-ג'עברי עד מבצע עלות השחר, אחריו פיקד חסן ע'אלי עד מבצע מגן וחץ, ולאחר מכן עד מלחמת חרבות ברזל פיקד עליה ח'אלד אבו דקה.
- מערך הרקטות ברצועת עזה - פיקד עליה חסן עלי אל-נאעם עד מלחמת חרבות ברזל.[13]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלוגות אל-קודס נוסדו בעזה בשנת 1981 על ידי פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה.[1] הם היו פעילים ביהודה ושומרון, במיוחד בג'נין, וכן ברצועת עזה. ב-23 בינואר 1995 עודה הוגדר כמחבל ייעודי מיוחד (אנ') על ידי ארצות הברית. באוקטובר אותה שנה נהרג שקאקי בהתנקשות של המוסד במלטה.
באינתיפאדה השנייה, פלוגות אלקודס ביצעו פיגועים רבים נגד אזרחים ישראלים, לרבות פיגועי התאבדות. לאור זאת, צבא ההגנה לישראל ביצע פעולות נרחבות נגד תשתיות הטרור של פלוגות אל-קודס, שהביאו להפסדים קשים לארגון. בשנת 2003 צה"ל הרג בסיכול ממוקד את אחד ממייסדי הארגון ומפקדו ברצועת עזה, מקלד חמיד.[14] בשנת 2004 מחליפו, בשיר ח'ליל דבש, גם הוא ממייסדי הארגון, נהרג בסיכול ממוקד במבצע ימי תשובה. לאור זאת, עד שנת 2004 נחלש הארגון באופן משמעותי.[1][2]
ב-1 במרץ 2006, מוחמד דחדוח, מפקד בפלוגות אל קודס, נהרג בסיכול ממוקד של חיל האוויר הישראלי בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה. ב-30 באוגוסט 2006, מנהיג פלוגות אל-קודס ביהודה ושומרון, חוסאם ג'ראדאת, נורה למוות בג'נין בפעילות מסוערבת.[15]
גדודי אל-קודס מקדמים התנגדות אלימה נגד ישראל, לרבות ירי חסר הבחנה של רקטות, ירי פצצות מרגמה ופיגועי התאבדות.[1] ברצועת עזה המשיכו גדודי אל-קודס בפעילותן המיליטנטית,[16] לרבות שיגור חסר הבחנה של רקטות אל-קודס מתוך אוכלוסייה אזרחית.[1][17][18] הקהילה הבינלאומית רואה בהתקפות חסרות הבחנה על אוכלוסיות אזרחיות[19] ושימוש באזרחים כמגנים אנושיים[20] כבלתי חוקיים לפי החוק הבינלאומי.[21]
במרץ 2014, יותר מ-100 רקטות שוגרו לדרום ישראל על ידי הג'האד האסלאמי בפלסטין וקבוצות איסלאמיסטיות אחרות. ב-14 במרץ הודיע רמדאן שלח, מנהיג הג'האד האסלאמי הפלסטיני, כי המתקפה מתואמת עם חמאס.[22]
ב-12 בנובמבר 2019 פתחה ישראל את מבצע חגורה שחורה בסיכול ממוקד של בהאא אבו אל-עטא, מפקד החטיבה הצפונית של פלוגות אל קודס ברצועת עזה. זאת בעקבות מעורבותו הישירה בשיגור רקטות לישראל, אשר הוגדר כפצצה מתקתקת.[23] במקביל, מפקד הארגון בסוריה, אכרם עג'ורי, שרד תקיפה אווירית בדמשק, אך ילדיו נהרגו.[24] ישראל לא לקחה אחריות על ניסיון ההתנקשות בעג'ורי. למחרת, פלוגות אל קודס שיגרו מעזה כ-220 רקטות לישראל. צה"ל השיב בהפצצת מטרות של הג'האד האסלאמי הפלסטיני וכמה פעילים נהרגו, חלקם בעת שניסו לשגר רקטות על ישראל.[25] עד הפסקת האש ב-14 בנובמבר, שיגרו פלוגות אלקודס למעלה מ-400 רקטות לישראל, ובסך הכל נהרגו 36 פלסטינים, מהם 25 פעילי ג'יהאד ומחבלים מפלגים אחרים.[26]
באוגוסט 2022 פתחה ישראל במבצע עלות השחר נגד הג'יהאד האיסלאמי וחיסלה את צמרת פלוגות אל-קודס.[27]
במאי 2023 פתחה ישראל במבצע מגן וחץ נגד הג'יהאד האיסלאמי וחיסלה שוב את צמרת הפלוגות. באוקטובר של אותה שנה השתתפו פעילי הפלוגה במתקפת הפתע על ישראל ובמהלכה אף שבו מספר אזרחים וחיילים כחלק מחטיפה של אזרחים ישראלים לרצועה עזה.
מעט לפני פריצת המלחמה הכריז הארגון על הקמת גדודי השהיד מחמוד אלמג'ד'וב, יחידה צבאית מטעמו בלבנון. במהלך המלחמה השתתפו פעילי הארגון בלבנון בלחימת חזבאללה נגד ישראל. פעילי הארגון ביצעו לפחות שבע תקיפות, מרביתן ניסיונות חדירה לשטח ישראל. ההודעה היחידה של קבלת אחריות של פלוגות ירושלים פורסמה ב-9 באוקטובר 2023, בעקבות פיגוע חדירה בצפון הארץ שבו נהרגו שלושה לוחמי צה”ל, בה אישר הארגון כי שני פעיליו נהרגו.[28]
דווח כי במערכת הביטחון בישראל העריכו כי מאות מפעילי התנועה מסוריה שולבו בלחימה תחת פיקוד ישיר של כוח רדואן של חזבאללה. מתוך 58 ההודעות שפרסם הארגון מ־8 באוקטובר 2023, 46 פעילים השתייכו לגדודי השהיד עלי אלאסוד, שלוחת הארגון בסוריה, ורק 12 מההרוגים השתייכו לשלוחה בלבנון.[28]
יחסים עם איראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הברית בין איראן לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני מעוגנת בשורשים ההיסטוריים של הארגון. בהגותו של מייסד הארגון, פתחי שקאקי, הוצגה המהפכה האסלאמית של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני כמודל עבור הפלסטינים. לאורך השנים פיתח הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני תלות מוחלטת באיראן: רעיונית, צבאית ופיננסית. בשונה מחמאס, אשר מנסה לשמור על ריבונות, ולכן בעל אחריות על תושבי רצועת עזה, הג'יאהד הפלסטיני סר למרות השלטונות באיראן כמעט באופן מלא. תחת החסות האיראנית ומימונה, הפכו פלוגות אל-קודס לכוח הצבאי השני בחשיבותו ברצועה, אחרי חמאס. מינוי של זיאד נח'אלה למזכ"ל הארגון ב-2018, נחשב להישג איראני. נח'אלה מקורב למשמרות המהפכה, ולקח חלק משמעותי בהקמת פלוגות אלקודס, יחד עם מקלד חמיד ובשיר אלדבש.[29]
נציג הגא"פ באיראן, נאצר אבו שריף, הודה בשלהי 2018, כי איראן נותרה התומכת היחידה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וספקית אמצעי הלחימה הבלעדית שלו.[30]
סיוע צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריאיון לאל-עאלם, ערוץ ממשלתי איראני בשפה הערבית, הרחיב אבו ח'מזה, דובר פלוגות אל-קודס, על העזרה שהארגון מקבל מאיראן. לדבריו, הם נסמכו על איראן באימונים, מימון וחימוש מתקדם.[31]
הציוד מוברח מאיראן לעזה בכמה דרכים. בתקופת כהונתו של נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מרבית ההברחות בוצעו דרך מנהרות הברחה מסיני לרצועה. בשיטה זו נכנסו לרצועה רקטות, פצצות מרגמה, טילים נגד טנקים, חומרי נפץ וציוד גולמי לייצור חומרי נפץ. לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2013, ועליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ב-2014, הצבא המצרי ניהל מלחמת חורמה במנהרות ועד יולי 2014 הוא השמיד 1,639 מנהרות.[32]
סיוע כלכלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשלת איראן מבטיחה תגמול כספי לכל ארגוני הטרור שימשיכו להילחם נגד ישראל דרך מוסד השהיד וקרן אנצאר, הסהר האדום, הוועדה לסיוע ע"ש האמאם ח'ומייני וחלפני כספים.[33]
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלוגות אל קודס חפרו מנהרות תת-קרקעיות כדי לחטוף חיילים ישראלים לשם עסקאות חילופי שבויים. לפלוגות אל קודס מחרטת טילים לטווח רחוק[31] וכן טילים תקניים מתוצרת איראן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פלוגות אל-קודס
- דסק איראן, כך מתגלגלים מיליונים לחמאס ולג'יהאד מאיראן, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 12 בינואר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 "Palestinian Islamic Jihad – al-Quds Brigades". Australian National Security. Australian Attorney-General's Department. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2015. נבדק ב-11 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "IDF uncovers massive tunnel near Gaza fence Four terrorists killed in Gaza City clashes". icej.org. The International Christian Embassy Jerusalem. נבדק ב-11 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Guitta, Olivier (4 בינואר 2009). "The Next Dangerous Phase of the Gaza War". Middle East Times. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2009. נבדק ב-2009-01-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ahronheim, Anna (3 בנובמבר 2019). "Who is Abu al-Ata: The man behind rocket fire from Gaza Strip". The Jerusalem Post. נבדק ב-12 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ איראן מבססת את שליטתה בארגון הג'יהאד האסלאמי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 1 ביוני 2022
- ^ צה"ל ושב"כ: חיסלנו את מח"ט מחנות המרכז של הגא"פ בעזה, באתר "סרוגים", 31 באוגוסט 2024
- ^ אבי אשכנזי, צה"ל חיסל שני מפקדי גדודים של הג'יהאד האסלאמי – ביניהם מי שפיקד על טבח ה-7.10, באתר מעריב אונליין, 7 בספטמבר 2024
- ^ 1 2
21 מחבלים מרכזיים בגא"פ חוסלו ברצועה, באתר צה"ל, 15 בספטמבר 2025
- ^ יואב זיתון, צועד ברחוב - ונפגע מטיל: בכיר בג'יהאד האיסלאמי חוסל בעזה, באתר ynet, 4 בינואר 2024
- ^ ירי מלבנון פגע ביחידת הבקרה האווירית במירון, צה"ל תוקף בתגובה, באתר חדשות 13, 27 בפברואר 2024
- ^ צה"ל חיסל את מפקד גדוד טובאס של הג'יהאד האסלאמי בשומרון, באתר מעריב אונליין, 12 באפריל 2024
- ^ יואב זיתון, צה"ל: מחבל בכיר חוסל בתקיפה מהאוויר בטול כרם, באתר ynet, 11 באוקטובר 2024
- ^ חוסלו 11 מחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר, באתר צה"ל, 10 באפריל 2025
- ^ ארנון רגולר ומאת עמוס הראל, צה"ל הרג חמישה פלשתינאים בהתנקשות במרכז עזה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2003
- ^ שירות ynet, הג'יהאד מאיים ב"נקמה מפתיעה" על מות מפקדו, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2006
- ^ Martinez, Michael, and Talal Abu Rahma, and Kareem Khadder. "Israel fires on 29 'terror sites' after rockets from Gaza hit populated areas". cnn.com. נבדק ב-11 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hirshfeld, Rachel. "Video: Jihadists Firing from Residential Zones, Proud of It". israelnationalnews.com. Arutz Sheva. נבדק ב-11 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schwartz, Sharona. "World 'Human Shields': Video and Photo Appear to Show Terror Group Firing Rockets at Israel from Densely Populated Area". theblaze.com. TheBlaze Inc. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-11 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kurz, Robert W.; Charles K. Bartles (2007). "Chechen suicide bombers" (PDF). Journal of Slavic Military Studies. Routledge. 20 (4): 529–547. doi:10.1080/13518040701703070. ארכיון (PDF) מ-11 באוקטובר 2017. נבדק ב-30 באוגוסט 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Erlanger, Steven; Akram, Fares (8 ביולי 2014). "Israel Warns Gaza Targets by Phone and Leaflet". The New York Times. נבדק ב-10 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Protection of the civilian population". Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949, and relating to the Protection of Victims of International Armed Conflicts (Protocol I), 8 June 1977. International Committee of the Red Cross. נבדק ב-10 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Islamic Jihad Leader: Israel Attack Coordinated with Hamas; Despite Truce, Threatens 'Beyond' Tel Aviv". The Algemeiner. 14 במרץ 2014. נבדק ב-12 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ יואב זיתון ואליאור לוי, "פצצה מתקתקת": זהו בכיר הג'יהאד שחוסל, באתר ynet, 12 בנובמבר 2019
- ^ גיא אלסטר, סוריה: ישראל תקפה בדמשק, בנו של בכיר בג'יהאד האסלאמי חוסל, באתר וואלה, 12 בנובמבר 2019
- ^ ISLAMIC JIHAD TERRORIST'S HOME HIT BY IDF AIRSTRIKE - REPORT
- ^ IDF remains on high alert as rockets threaten cease fire
- ^ טל לב רם, ראש אגף המבצעים בצה"ל: "כל הצמרת הביטחונית של הג'יהאד בעזה סוכלה", באתר מעריב אונליין, 6 באוגוסט 2022
- ^ 1 2 הפלגים הפלסטיניים החמושים בלבנון – תמונת מצב, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 3 ביוני 2025
- ^ איראן מבססת את שליטתה בארגון הג'יהאד האסלאמי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 1 ביוני 2022
- ^ ד"ר רז צימט, מבט לאיראן, המרכז למורשת המודיעין, (18 בנובמבר 2018 – 2 בדצמבר 2018)
- ^ 1 2 ד"ר יוסי מנשרוף, יחסי איראן והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני - JISS, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 2 בינואר 2020
- ^ AFP, השכן הטוב: סיסי הרס 13 מנהרות של חמאס, באתר ynet, 27 ביולי 2014
- ^ יחסי איראן והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, באתר JISS, 2 בינואר 2020
