פלוגות הפועל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנשי פלוגות הפועל בחיפה עם אבא חושי ויוסף אלמוגי
הכינוס הארצי הראשון לפלוגות „הפועל“, יוני 1938, רחוב אלנבי תל אביב

פלוגות הפועל, בשמן הרשמי פלוגות הסדרן, הוקמו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 כמיליציה הסתדרותית בחסות הפועל, שנועדה להתייצב בעיקר כנגד פלוגות בית"ר, אם כי הן פעלו גם נגד הקומוניסטים והיוו מסווה לפעילויות של ההגנה, בעיקר לשם מתן אימון גופני צבאי. פלוגות הפועל שימשו כזרוע ביצועית-פוליטית של ההסתדרות עד שנות ה-60 של המאה ה-20 ופעלו כנגד כל מי שהמרה את החלטות ההסתדרות.

המטרה המקורית לשמה הוקמו הפלוגות היו שמירה על הסדר באירועים ציבוריים ולכן נקראו בהתחלה "פלוגות הסדרן". מטרה נוספת הייתה בניית בסיס לכוח מגן במקרה של הידרדרות במצב הביטחוני.

הקמתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הארגון הארצי של פלוגות הפועל הקים זאב שרף והמפקד הראשון של המסגרת הארצית היה יוסף אבידר, ב-1935 הוחלף על ידי משה כרמל אולם נשאר בהנהגת הארגון. מאורעות כמו רצח ארלוזורוב, עליית הפאשיזם והנאציזם באירופה ומלחמת האזרחים בספרד גרמו לחשש של הציבור המאורגן בהסתדרות מכוחו של הימין. אנשי תנועת העבודה חששו כי האידאולוגיה של התנועה הרוויזיוניסטית כוללת בתוכה רצון לשבור את התארגנות הפועלים (כלומר את ההסתדרות)[1] ודרך ההתגוננות היחידה היא הרתעה. הרתעה זו תושג על ידי גוף מאורגן שלא יהסס להיכנס לעימותים פיזיים עם אנשי הימין ובנוסף יאבטח את אסיפות ההסתדרות, התארגנויות הפועלים, ובמידת הצורך את מנהיגיה.

בתוך ההסתדרות ובתוך ארגון הפועל[2] התחולל ויכוח בשאלה האם ארגון הפועל אמור להיות אגודת ספורט עממי בלבד או שכמו כל חלקי ההסתדרות גם אגודות הפועל צריכות לפעול למען מטרות תנועת הפועלים. הנהגת ההסתדרות ראתה בארגון "הפועל" חלק מהמערכת הכלכלית והחברתית של תנועת הפועלים בארץ ישראל[3] פלוגות הפועל שהיוו חלק מ"הפועל" נועדו לשמש גם ככוח מגן לפועלים מאורגנים מפני תקיפות של אנשי הימין. את מיסוד פלוגות הפועל הובילו אנשי הזרם הביטחוני במפא"י, בהם זלמן ארן, ברל רפטור, יונה כסה, יצחק בן-אהרן, ואליהו דובקין[2]

אחד המאבקים החשובים בהם הייתה מעורבת ההסתדרות באותם ימים היה נושא עבודה עברית ועבודה מאורגנת. באותן שנים החוק המנדטורי לא דיבר על התאגדויות עובדים או שביתות ולכן היו המעסיקים יכולים לשבור שביתות בקלות. חלק מאלו שהיו מוכנים להפר שביתות היו אנשי הימין, שבאותה תקופה לא היו מאוגדים בארגון עובדים משל עצמם ועקב דעותיהם לא היו יכולים להיקלט בהסתדרות. אנשי ימין אלו דגלו בסיסמה "יא ברעכן" (מיידיש - לשבור, והכוונה הייתה לשבור את כוחה של ההסתדרות).

דוד בן-גוריון שהיה מיוזמי הקמת פלוגות הפועל, כחלק מהקרב שניהל על השלטון בתנועה הציונית, ברחוב העברי והיהודי בארץ ומחוצה לה, אמר בכינוס הארצי של אגודת הספורט "הפועל" בתל אביב ב-1933 :

הספורט עם כל חשיבותו... אינו מטרה לעצמה אלא אמצעי... ועל "הפועל" לשמש "מגן העבודה".

שבתאי טבת, קנאת דוד , ג, עמ' 37

המאבק בין ההסתדרות לרוויזיוניסטים היה הן במישור האידאולוגי והן במישור התעסוקה. ההסתדרות רצתה לשלוט על שוק העבודה ואילו אנשי בית"ר שלא היו מאורגנים במסגרת ההסתדרות ואף לא התאפשר להם להתארגן במסגרת זאת עקב סירובה של ההסתדרות לקלוט אותם כחברים, היו מוכנים לעבוד במקומות לא מאורגנים. בחול המועד פסח 1933 נערך בת"א כינוס ארצי של בית"ר. בסיומו יצאו המשתתפים לתהלוכה ברחובות ת"א, כוח מאורגן שכלל אנשי פלוגות הפועל תקף את אנשי בית"ר.

ב-1934 אמר בן-גוריון:

"במלחמה זו עם המתנקשים בהסתדרות אינם מספיקים כל אותם האמצעים אשר היו נהוגים בתנועת הפועלים בעולם וגם אצלנו... לפנינו כוח אשר לא יעמוד בפני שום אמצעי בשאיפתו להרוס את תנועת הפועלים ... אם מול הכוח של מאות אחדות לא יעמוד גם מצידנו כוח של מאות אחדות בעלות משמעת, כי אז אינני מאמין שכוח ציבורנו זה, ויהא של אלפים רבים, יעמוד לנו ביום עברה ... במלחמה שלנו עם בית"ר אי-אפשר להסתפק באמצעים של הטפת מוסר וצריך להעמיד מולו כוח מאורגן שלנו".

ציטוט מתוך הספר" אמנון לין - בטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות

באותה שנה נאם בחיפה בנימין זאב פון וייזל ואנשי פלוגת הסדרן נשלחו, בפעם הראשונה ככוח פוליטי, ל"פוצץ" את האסיפה הרוויזיוניסטית[4].

ההסתדרות, משראתה שעומד לרשותה כוח מאורגן הטילה עליו משימות נוספות, כמו ארגון המאבק למען עבודה עברית, סיוע להורדת מעפילים, טיפול במלשינים.

במהלך השנים המלחמה בבית"ר הוקהתה ופלוגות הפועל איבדו מחשיבותן עד שפורקו במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

פלוגות הפועל בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפה הייתה היישוב בו פלוגות הפועל היו בשיא כוחן והשפעתן. את "פלוגת סדרן" הראשונה בחיפה ייסד אבא חושי[2] בשנת 1927, אולם תפקידה של פלוגה זו היה שמירה על הסדר (בשכר) באירועים ציבוריים. ב-1936 נשלח יוסף אלמוגי לארגן את פלוגות הסדרן בחיפה בתוך המסגרת הארצית של פלוגות הפועל. הצלחתו הייתה מיידית ומאז במשך כל התקופה שעד סוף שנות ה-50 היו פלוגות הפועל בחיפה בעלות מספר החברים הגדול ביותר בין היישובים בישראל (ויחסית לאוכלוסייה). כבר בתחילת 1938 היו 1,019 חברים שהשתייכו לפלוגות הפועל בחיפה (לעומת כ-400 בתל אביב, 80 בירושלים ו-40 בחדרה)

פעולות להגנת תוצרת הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אמנון לין (בספרו, עמ' 44) פלוגות הפועל שימשו גם להגנה על מפעלים הסתדרותיים מפני ייבוא מתחרה. לין מספר שהגיע משלוח של זכוכית תוצרת חוץ ומנהלי פניציה ידעו שאם המשלוח הזה יצא לשוק תיפגענה מכירות המפעל. תוכנן להשמיד את המשלוח אולם מסיבות טכניות הפעולה לא התבצעה.

שבירת שביתת הימאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוגות הפועל לקחו חלק בשבירת שביתת הימאים.[5] הימאים עמדו על זכותם לבחור לעצמם מזכיר בבחירות דמוקרטיות במקום הממונה מטעם מפא"י בהסתדרות (שהייתה מבעלי צים). הנהגת ההסתדרות שחששה מהתקדים לפיו רשימה שלה לא זוכה בשלטון יזמה שבירה טוטאלית ומהירה של האיגוד המקצועי של הימאים. ארגנה עובדים לשבור את שביתתם, בהם עובדי חברת חשמל והנמל ופלוגות הפועל שצרו על בית יורדי הים, מן היום הראשון להתכנסות המועצה, כדי "לשמור על הסדר והשקט". זאת בנוסף לכוחות המשטרה ושימוש בצבא להוצאת צווי גיוס לפעילי השביתה.

פלוגות הפועל באירועי ואדי סליב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אירועי ואדי סאליב צרו אנשי הוואדי על מבני ההסתדרות. יוסף אלמוגי גייס את פלוגות הפועל לשמור על המבנים ולמנוע כניסת ההמון אל המבנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנון לין בטרם סערה יחסי יהודים וערבים בישראל, בין תקוות לאכזבות, הוצאת דביר, 1999
  • ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921-2003, הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2003
  • יעקב גולדשטיין, המעורבות הפוליטית של 'הפועל': פרשת 'איגוד הסדרן', תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (עורכים: חיים קאופמן וחגי חריף), הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון וינגייט, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר אביזוהר בראי סדוק : אידאלים חברתיים ולאומיים והשתקפותם בעולמה של מפא"י, ספרית אופקים - הוצאת עם עובד והמרכז למורשת בן-גוריון, תל אביב תש"ן
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יעקב גולדשטיין, בדרך אל היעד ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1994
  3. ^ הפועל
  4. ^ יוסף אבידר, בדרך לצה"ל: זכרונות אלוף אבידר, הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1970
  5. ^ שמואל ביאליק, שירת חיי, קווים הוצאה לאור ונמרוד אשל שביתת הימאים, עם עובד, 1996)