פליקס גוסטב סוסייה
.jpg) | |
| פליקס-גוסטב סוסייה | |
| לידה |
16 בינואר 1828 טרואה, ממלכת הצרפתים  |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1905 (בגיל 77) לוזארש, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מקום קבורה |
טרואה  |
| מדינה |
צרפת |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1850–1897 (כ־47 שנים) |
| דרגה |
 ז'נרל דה דיוויזיה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הבריגדה ה-2 מפקד הקורפוס ה-19 מפקד הקורפוס ה-6 המושל הצבאי של פריז | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת קרים הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה מלחמת אוסטריה-סרדיניה המשלחת הצרפתית למקסיקו מלחמת צרפת–פרוסיה | |
| עיטורים | |
 הצלב הגדול של לגיון הכבוד | |
  | |
פליקס גוסטב סוסייה (בצרפתית: Jean-Baptiste Billot; 16 בינואר 1828 – 19 בדצמבר 1905) היה ז'נרל דה דיוויזיה בצבא צרפת, אשר שימש כמושל הצבאי של פריז, והתפרסם בעיקר בשל חלקו בפרשת דרייפוס.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוסייה נולד ב-16 בינואר 1828 למשפחה של יצרני טקסטיל בטרואה. בגיל עשרים הוא נכנס ללימודים באקדמיה הצבאית סן-סיר בשנת 1850 הוא הוצב כלוטננט משנה בלגיון הזרים הצרפתי. הוא השתתף במלחמת קרים שם הועלה לדרגת לוטננט ונפצע. ב-1885 הוא עוטר באות לגיון הכבוד. לאחר מכן הוא השתתף בכיבוש הצרפתי של אלג'יריה ונפצע שוב באזור קביליה. הוא השתתף גם במלחמת אוסטריה-סרדיניה ובין היתר לחם בקרב מג'נטה וקרב סולפרינו.
ב-1861 השתתף סוסייה במשלחת הצרפתית למקסיקו ולאחר המצור על אואחקה הועלה לדרגת קצין בלגיון הכבוד. הוא פיקד על רגימנט בלגיון הזרים, והיה האחרון לראות את פלוגה 3 של הלגיון לפני שהושמדה בקרב קמרון. עם שובו ממקסיקו הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל, עזב את לגיון הזרים והצטרף לצבא הסדיר. עם פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה הוא הוצב בארמיית הריין בפיקודו של פרנסואה אשיל בזן. הוא השתתף בקרב קולומבי וקרב גרבלוט ולאחר מכן במצור על מץ. כאשר בזן רצה להיכנע לפרוסים, היה סוסייה בין הקצינים אשר סירבו לכך ורצו לצאת למתקפת התאבדות נגד הפרוסים. עם זאת, דעתו לא התקבלה והארמייה כולה נכנעה לפרוסים. סוסייה הובל כשבוי לקלן ומשם לגראודנץ. הוא הצליח להימלט ב-26 בדצמבר ולהגיע לצרפת. הוא חזר לצבא והוענקה לו דרגה זמנית של ז'נרל דה דיוויזיה. הוא לחם עד סוף המלחמה במסגרת ארמיית הלואר.
ב-1871 הוא נשלח לאלג'יריה כמפקד הבריגדה ה-2 והשתתף בדיכוי התקוממות. ב-1873 הוא חזר לצרפת והצטרף לפוליטיקה. הוא נבחר כנציג מחוז אוב מטעם המפלגה הרפובליקנית. ב-1878 הוא חזר לצבא והועלה לדרגת ז'נרל דה דיוויזיה. ב-1879 מונה למפקד הקורפוס ה-19. בשנה שלאחר מכן, הוא קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-6 וחזר עמו לאלג'יריה כדי לסיים את כיבוש הארץ. ב-1881 הוא השתתף בכיבוש תוניסיה. בשנת 1884 התמנה למושל הצבאי של פריז, תפקיד אותו מילא עד 1897. כמו כן הוא היה חבר במועצת המלחמה העליונה משנת 1882 עד 1902. ב-1887 הוא עמד בראש ועדת החקירה של שערוריית העיטורים שהובילה להתפטרותו של נשיא צרפת ז'יל גרווי. הוא העמיד את עצמו בבחירות לנשיא החדש, אולם נכשל.
במסגרת תפקידו כמושל הצבאי של פריז, מילא סוסייה תפקיד שולי בפרשת דרייפוס. ב-3 בנובמבר 1894 הוא קיבל פקודה משר ההגנה אוגוסט מרסייה לערוך חקירה רשמית כנגד אלפרד דרייפוס - קצין יהודי אשר נחשד בריגול על סמך ראיות קלושות בלבד. סוסייה הסמיך את לוטננט קולונל בקסון ד'אומרשוויל לבצע את החקירה. חקירתו של ד'אומרשוויל הייתה רשלנית ומוטית, ונעשתה מתוך אמונה ראשונית שדרייפוס אכן אשם. ב-3 בדצמבר הגיש ד'אומרשוויל את הדו"ח שלו לסוסייה, והמלץ בו על פתיחת משפט צבאי כנגד דרייפוס. סוסייה לא קיבל את מסקנותיו של ד'אומרשוויל, והיה מסוגל להורות על ביטול החקירה, אולם לא עשה זאת, ככל הנראה מתוך אמונה בצדק הצבאי. למחרת הוא הוציא את ההוראה להעמיד את דרייפוס למשפט צבאי, אשר בו נידון דרייפוס לגלות עולם באי השדים. לפני שדרייפוס הוגלה, אישר סוסייה למפקד בית הסוהר שרש-מידי פרדיננד פורצינטי להפגיש אותו עם אשתו לוסי דרייפוס בתנאי שהפגישות יערכו באחריותו של פורצינטי.
בהמשך, כאשר התגברו הראיות לכך שדרייפוס חף מפשע וכי הפושע האמיתי הוא פרדיננד אסטרהאזי, הורה סוסייה על פתיחת חקירה כנגד אסטרהאזי (15 בנובמבר 1896). הוא הטיל את המשימה על ז'ורז'-גבריאל דה פלייה, שערך חקירה מוטה מראש וקבע כי אסטרהאזי חף מפשע. אולם אז אסטרהאזי עצמו ביקש לעמוד למשפט צבאי. פלייה המליץ בדו"ח שלו לדחות את בקשתו של אסטרהאזי, אולם סוסייה לא נענה לו והורה על פתיחת המשפט נגד אסטרהאזי. המשפט היה קצר והסתיים בזיכויו של אסטרהאזי. סוסייה פרש זמן קצר לאחר מכן ממשרת המושל הצבאי של פריז לטובת אמיל צורלינדן, ולא היה מעורב עוד בפרשה. עם זאת, יש הסבורים כי תפקידו של סוסייה בפרשה גדול יותר. ידוע כי לסוסייה היה רומן עם אשתו של מוריס וייל - חברו הטוב של אסטרהאזי שככל הנראה היה שותף למזימות הריגול שלו. ההיסטוריון אנרי גילמין מעלה השערה כי וייל השתמש באשתו כדי לגנוב מסוסייה מסמכים חשובים ולהעבירם לגרמנים. לדעתו, ייתכן שהרצון הבולט של קציני הצבא להגן על אסטרהאזי ולהאשים את דרייפוס נבע מהחשש שהמחדל הזה יתגלה.
סוסייה נפטר בלוזארש ב-19 בדצמבר 1905 בגיל 77.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
