פליקס דנציגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר פליקס (פנחס) דַנציגֶר (Felix Danziger;‏ 188724 באוקטובר 1948) היה רופא כירורג ארץ ישראלי, מייסד ומנהל בית החולים דנציגר, תחילה בירושלים ולאחר מכן בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנציגר נולד ב-1887 בגרמניה כשלישי מבין שבעת בניהם של וילהלם ולואיזה דנציגר[1]. למד רפואה באוניברסיטאות גרמניה והתמחה בכירורגיה. נישא למלכה (מלי), בתם של שלום שמואל (סמואל) ופניה (פני) רוזנבליט, אנשים אמידים ושומרי מצוות מנאמני תורה עם דרך ארץ (אחיה הם פנחס רוזן וד"ר ליאו רוזנבליט). במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא מנתח בצבא הגרמני.

בשנת 1923 עלה לארץ ישראל מברלין, יחד עם משפחתו, והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. הוא פתח בית חולים פרטי ("קליניקת דנציגר") מול שער הפרחים. אשתו עבדה כאחות הראשית, לצד נזירות נוצריות שהובאו לארץ ישראל ממסדר נוצרי בהמבורג. במרפאתו עבד גם גיסו ד"ר ליאו רוזנבליט (שהכיר שם את אשתו אנה, שהייתה מאושפזת בקליניקה).

ד"ר דנציגר היה בעל קשרים עם פקידי המנדט ועם האליטה הערבית של ירושלים, ובמשך תקופה אף שימש כרופאו האישי של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. במאורעות תרפ"ט טיפל בפצועים היהודים שהובאו לבית החולים ביקור חולים. בתקופת המאורעות עקרה המשפחה אל בית מחוץ לחומות העיר העתיקה, בסמוך לבית טיכו. שלושת ילדי המשפחה נשלחו לבית דודתם בברלין למשך מספר חודשים.

בסוף שנת 1929 עבר עם משפחתו לתל אביב. עם בואו ייסד את בית החולים דנציגר, בתוך בית בת שבעה חדרים וגן, בקרן הרחובות גרוזנברג-מוהליבר, מאחורי גימנסיה הרצליה. המשפחה עצמה התגוררה בבית מול בית החולים. בית החולים שימש בעיקר כקליניקה כירורגית. את ילדיו שלח ללמוד בגימנסיה הרצליה הסמוכה.

בשנת 1932 היה ממקימי התאחדות עולי גרמניה בתל אביב.[2] בהמשך אותו עשור היה ממייסדי האגודה האקדמית הציונית (Zionistisch-Akademische Gesellschaft,‏ ZAG), שפרשה מהקרטל יידישר פרבינדונגן (Kartell jüdischer Verbindungen), האגודה המרכזית של הסטודנטים הציונים בגרמניה.[3]

ב-16 ביוני 1933, מיד לאחר ההתנקשות בחיים ארלוזורוב, הוזעק ד"ר דנציגר לבית החולים הדסה וביצע את הניתוח להוצאת הקליע מגופו, אך לא הצליח להצילו. מעדות אשתו מלי ובנו מיכאל עולה כי ד"ר דנציגר התאונן על הרמה הירודה של הציוד הרפואי בבית החולים ולאחר שהוברר כי ארלוזורוב מת השליך ד"ר דנציגר את המכשירים בכוח על הרצפה וקרא: "לא הערבי הרג את ארלוזורוב – כי אם דיר החזירים הזה!". (ועדת החקירה לרצח ארלוזורוב ציינה את שמותיהם של חמישה רופאים שטיפלו בו, אך שמו של דנציגר אינו ביניהם.[4])

דנציגר נפטר בשנת 1948, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[5]

בית החולים דנציגר פעל עד להריסתו בשנת 1976.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו של ד"ר דנציגר, מלי, נפטרה בתל אביב בשנת 1995, בת 106, ונקברה בבית הקברות טרומפלדור.[6] לבני הזוג היו שלושה ילדים: יצחק דנציגר (פסל), חוה (אשת דוד מגנס בן ד"ר יהודה לייב מגנס) ומיכאל (אביו של שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר). על שמו של מיכאל דנציגר ייסד בנו יורם קרן מלגות לספורטאים-ילדים נכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


על אשתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר הגנאלוגי geni
  2. ^ דור המייסדים באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה.
  3. ^ תל-אביב: גילוי מצבה על קברו של ד"ר פ. דנציגר ז"ל, חרות, 21 באוקטובר 1949
    רות בונדי, פליקס: פנחס רוזן וזמנו, תל אביב
    זמורה, ביתן, תש"ן 1990, עמ' 250, 270; Ruth Bondy, 'Der Dornenweg deutscher Zionisten in die Politik. Felix Rosenblüth in Tel Aviv,' Menora 9 (1998), 300;‏ Walter Gross, 'The Zionist Students' Movement,' Leo Baeck Institute Yearbook IV (1959), 154.
  4. ^ [1]
  5. ^ פליקס דנציגר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ מלי דנציגר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.