לדלג לתוכן

פליקס רוהטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס רוהטין
Felix George Rohatyn
פליקס רוהטין, 1985
פליקס רוהטין, 1985
לידה 29 במאי 1928
וינה, אוסטריה
פטירה 14 בדצמבר 2019 (בגיל 91)
מנהטן, ניו יורקניו יורק ניו יורק
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ידוע בשל היותו איש פיננסים, בנקאי השקעות ודיפלומט
השכלה בוגר מדעי הפיזיקה מטעם מידלברי קולג'
תקופת פעילות 1952–2016 (כ־64 שנים)
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהודי
בת זוג
  • לז'אנט סטרייט
  • לאליזבת פליי ואגליאנו
מספר ילדים 3
פרסים והוקרה
  • פרס החופש (1994)
  • מפקד בלגיון הכבוד (1995)
  • פרס המהגרים הגדול (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים

פליקס ג'ורג' רוהטין (באנגלית: Felix George Rohatyn ; שמו נהגה:- r oʊ ɑː t ɪ n / ROH -ah-tin '/ ; ‏ 29 במאי 1928 - 14 בדצמבר 2019 [1][2]), היה בנקאי השקעות ודיפלומט אמריקאי. את רוב הקריירה שלו בילה בבית ההשקעות לזארד, שם תיווך בעסקאות מיזוגים ורכישות תאגידיות רבות משנות ה־60 ועד שנות ה־90 של המאה ה־20.

בשנת 1975 מילא תפקיד מרכזי במניעת פשיטת רגל של העיר ניו יורק, כיו"ר תאגיד הסיוע המוניציפלי (Municipal Assistance Corporation) וכמתווך ראשי בין העיר, איגודי העובדים והנושים שלה.

בשנים המאוחרות לחייו, היה רוהטין תומך בולט בשיקום תשתיותיה של ארצות הברית. הוא שיתף פעולה עם פוליטיקאים ומנהיגים עסקיים בגיבוש עקרונות מנחים לחיזוק התשתיות, במסגרת תפקידו כיו"ר שותף של הוועדה לתשתיות ציבוריות (Commission on Public Infrastructure).

רוהטין היה מעורב גם ביוזמות להקמת בנק תשתיות לאומי, ונטל חלק פעיל בשיקום העיר ניו יורק לאחר הוריקן סנדי, כיו"ר שותף של ועדת ניו יורק 2100 (New York State 2100 Commission).[3][4][5][6]

בשנים 1997 עד 2000 שימש פליקס רוהטין כשגריר ארצות הברית בצרפת.[7]

ילדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליקס רוהטין נולד בווינה בשנת 1928, בנם היחיד של אלכסנדר רוהטין, יהודי פולני, ועדית (קנול) רוהטין, ילידת אוסטריה, שהתגרשה מאביו.

סבא רב־רב־רבא שלו, שרגא פייבל רוהטין, כיהן כרבה הראשי של זלוצ'וב, השוכנת כ־50 קילומטר מהעיר האוקראינית רוהטין. פירוש השם רוהטין באוקראינית (סלאבית) הוא "ערימת קרניים" (באנגלית: Horn Stacket). באותה תקופה הייתה זלוצ'וב חלק מגליציה האוסטרית, ובהמשך הייתה באוקראינה.

אביו של רוהטין ניהל מבשלות בירה שהיו בבעלות משפחתית בווינה, רומניה ויוגוסלביה.[8] המשפחה עזבה את אוסטריה בשנת 1935 ועברה לצרפת. תחילה התגוררו בעיר אורליאן, שם עבד אביו כמנהל מבשלה, ולאחר מכן, בעקבות גירושי ההורים בשנת 1937, עברו להתגורר בפריז.

רוהטין למד בליסאה ז'נסון דה סאיי (Lycée Janson-de-Sailly),[9] ובשנת 1938 זכה בפרס על הצטיינות בלימודים. לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת ב־1940, נמלטה המשפחה לקזבלנקה, ליסבון וב־1941 לריו דה ז'ניירו, ולבסוף הגיעה לארצות הברית בשנת 1942.

לואיס מרטינס דה סוזה דנטס, שגריר ברזיל בצרפת, העניק להם אשרות שהצילו אותם מהשואה ואפשרו להם להפליג ממרסיי לקזבלנקה.

רוהטין התחנך בבתי ספר בצרפת. עם הגעתו לארצות הברית בשנת 1942 למד בבית הספר מקברני (McBurney School) בניו יורק, ולאחר מכן למד במידלברי קולג' (Middlebury College) בוורמונט, שם סיים תואר ראשון במדעים (B.S.) בשנת 1949, במגמת פיזיקה.[10][11]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר לימודיו במידלבֶרי קולג' (Middlebury College), הצטרף רוהטין למשרד הניו-יורקי של בנק ההשקעות לזארד פרר (האחים לזארד Lazard Frères), בהנחיית הבנקאי אנדרה מאייר.

בשנת 1950 גויס רוהטין לצבא ארצות הברית ושירת במשך שנתיים, כשאת שירותו סיים בדרגת סמל במהלך מלחמת קוריאה. לאחר שחרורו, שב לעבוד בלזארד בשנת 1952, ובשנת 1961 מונה לשותף בחברה ובהמשך כיהן כמנהל כללי.

במהלך עבודתו בלזארד, תיווך רוהטין במספר רב של עסקאות מיזוגים ורכישות גדולות, ובמיוחד עבור תאגיד International Telephone and Telegraph (ITT), שבו מונה לחבר דירקטוריון בשנת 1966.

רוהטין כיהן גם כחבר דירקטוריון של Engelhard Mineral and Chemical Corporation, Howmet Turbine Component Corporation, Owens-Illinois, Pfizer, וכן של בורסת ניו יורק לניירות ערך בשנים 1968–1972.[12]

המשבר הפיננסי של ניו יורק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אזל הכסף לעיריית ניו יורק באמצע אפריל 1975,[13] מושל מדינת ניו יורק דאז, יו קארי, העמיד לרשות העיר מימון זמני מכספי המדינה, בתנאי שהעיר תעביר את ניהול ענייניה הפיננסיים לידי מדינת ניו יורק.

קארי מינה את פליקס רוהטין לעמוד בראש ועדה מייעצת רמת-דרג (blue-ribbon committee) שתפקידה היה לגבש פתרון ארוך טווח למשבר התקציבי של העיר. הוועדה המליצה על הקמת תאגיד הסיוע המוניציפלי (Municipal Assistance Corporation – MAC), תאגיד עצמאי שקיבל סמכות להנפיק איגרות חוב במטרה לגייס מימון לצורכי העיר.

על אף שהגרעון התקציבי הגיע ל־750 מיליון דולר, הוקם ה־MAC ב־10 ביוני 1975, כאשר רוהטין מונה ליושב ראש, ואליו הצטרפו שמונה אזרחים בולטים נוספים בהרכב ההנהלה.[14][15][16]

תחת הנהגתו של רוהטין, תאגיד הסיוע המוניציפלי (MAC) דרש מהעיר ניו יורק לבצע רפורמות מקיפות, שכללו הקפאת שכר, פיטורים נרחבים, העלאת תעריף הנסיעה ברכבת התחתית, והטלת שכר לימוד באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY).

חוק מדינתי חדש הסב את מס המכירה העירוני ואת מס העברת המניות למס מדינתי, וההכנסות מהם שימשו כערובה לאיגרות החוב שהנפיק MAC. מאחר ש־MAC לא הניב רווחים בקצב מספק, הקימה העיר מועצת חירום לפיקוח תקציבי (Emergency Financial Control Board) לצורך בקרה שוטפת על ענייניה הפיננסיים.

למרות הצעדים הללו, ירד ערכן של איגרות החוב של MAC, והעיר התקשתה לשלם משכורות לעובדים ולהמשיך לפעול. בנובמבר 1975 התערבה הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, והקונגרס אישר הלוואות קצרות טווח בסך 2.3 מיליארד דולר בתמורה להחמרת הצעדים הכלכליים.

רוהטין וחברי הדירקטוריון של MAC הצליחו לשכנע את הבנקים לדחות את מועד פירעון איגרות החוב שברשותם, לקבל ריבית נמוכה יותר, ואף לרכוש איגרות חוב חדשות של MAC לצורך כיסוי חובות העיר. כתוצאה מכך הושבה האמון באיגרות החוב של MAC, ובתקופת כהונתו של רוהטין נמכרו בהצלחה איגרות חוב בהיקף של 10 מיליארד דולר.

בשנים 1977–1978 סיימה העיר ניו יורק לפרוע את חובותיה הקצרים, ובשנת 1985 חדלה מלהזדקק לסיועו של תאגיד הסיוע המוניציפלי, אשר פורק בהחלטת העיר עצמה.[14]

רוהטין, ששימש כיושב ראש תאגיד הסיוע המוניציפלי (MAC) וכמתווך הראשי בין עיריית ניו יורק, איגודי העובדים והבנקים, זכה להכרה רחבה על תרומתו להצלחת MAC ולהצלת העיר מפשיטת רגל – חרף המחירים החברתיים הגבוהים שנלוו לכך.

עם זאת, הוא ספג ביקורת מצד מתנגדיו, שטענו כי הציל את הבנקים על חשבון העובדים, תוך פגיעה בשכרם ובזכויותיהם והפחתת כוחם של האיגודים העירוניים. בתורו, כתב רוהטין בדו"ח השנתי של MAC:

"האלטרנטיבה לקיצוצים כאלה הייתה פשיטת רגל של העיר, שהייתה גורמת לעלויות חברתיות גבוהות לאין ערוך".[12]

במכתב לעיתון ניו יורק טיימס מיום 4 במרץ 2012, ייחס רוהטין את ההצלחה הכלכלית של העיר ניו יורק בשלהי שנות ה־70 למנהיגותו של מושל ניו יורק לשעבר יו קארי, ולשיתוף הפעולה של הבנקים ואיגודי העובדים – אך לא להסכמתו המאוחרת של נשיא ארצות הברית דאז, ג'רלד פורד, להעניק ערבות פדרלית לאיגרות החוב החדשות שהנפיקה העיר.

לאחר המשבר הפיננסי של ניו יורק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למועד בחירתו של ביל קלינטון לנשיא ארצות הברית, שאף רוהטין להתמנות לשר האוצר של ארצות הברית, שאיפה שגיבש כבר בשנות ה־70. עם זאת, מאחר שתמך במועמדותו של לקוחו הוותיק רוס פרו,[3] מינה קלינטון לתפקיד את לויד בנטסן.[17]

בשנת 1996, הציעה ממשל קלינטון את מועמדותו של רוהטין לתפקיד סגן יושב ראש הפדרל ריזרב, אך מינוי רשמי לא הוגש בשל התנגדות אידאולוגית מצד המפלגה הרפובליקנית.[18]

על פי דיווח הניו יורק טיימס, תיאר רוהטין בשנות ה־90 את מכשירי הנגזרים הפיננסיים כ"פצצות מימן פיננסיות, שנבנו על מחשבים אישיים על ידי צעירים בני 26 עם תואר מוסמך במנהל עסקים (Master of Business Administration - MBA)".[19]

בשנת 2006 הצטרף רוהטין לבית ההשקעות ליהמן ברדרס כיועץ בכיר ליו"ר החברה דיק פולד.[20]

ב־27 בינואר 2010 הודיע רוהטין על חזרתו ללזארד, שם מונה ליועץ מיוחד ליו"ר ולמנכ"ל החברה,[6] לאחר תקופה קצרה שבה שימש בתפקיד דומה בבית ההשקעות רוטשילד.

שגריר בצרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוהטין כיהן כשגריר ארצות הברית בצרפת בין השנים 1997–2000, במהלך כהונתו השנייה של ממשל קלינטון. על פועלו הוענק לו תואר מפקד בלגיון הכבוד הצרפתי (Commandeur de la Légion d'honneur).

הוא היה חבר במועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations), בהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, וכיהן כחבר נאמנים במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (Center for Strategic and International Studies).

בשנת 1999 נשא רוהטין נאום בפני ותיקי יום הפלישה לנורמנדי (D-Day) בחוף אומהה, לציון 55 שנה לשחרור נורמנדי. בדבריו אמר כי "אירופה דמוקרטית ומשגשגת היא האנדרטה הטובה ביותר למעשיהם של הווטרנים", ופנה לילדים שנכחו בטקס באומרו:

"אני מבקש מכם להביט סביב — אתם נמצאים בחברתם של גיבורים אמיתיים".[21]

בתפקידו כשגריר ארצות הברית בצרפת, יזם פליקס רוהטין את הקמת המועצה העסקית הצרפתית־אמריקאית (French-American Business Council) – מועצה בת 40 חברים שכללה מנכ"לים של תאגידים אמריקאיים וצרפתים, שהתכנסה מדי שנה, לסירוגין בארצות הברית ובצרפת.[22][23] בכינוסים השתתפו גם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, נשיא צרפת ז'אק שיראק, ראש הממשלה ליונל ז'וספן, שרים בממשלת ארצות הברית ומקביליהם בצרפת.[24] כינוסים אלה נמשכו גם בתקופת כהונתם של ג'ורג' ו' בוש וניקולא סרקוזי.[25]

בנוסף, פעל רוהטין עם הוועידה האמריקאית של ראשי הערים (United States Conference of Mayors) להקמת הוועידה הטרנס-אטלנטית של ראשי ערים (TransAtlantic Conference of Mayors), אשר קיבצה ראשי ערים מארצות הברית ומאירופה לדיונים בנושאים עירוניים וכלכליים ולבניית קשרים בין הערים השונות.[26]

רעייתו, אליזבת רוהטין, הקימה את FRAME – ראשי תיבות של French Regional and American Museum Exchange – קונסורציום של 26 מוזיאונים מצרפת וצפון אמריקה הפועל לקידום תערוכות דו־לאומיות ותוכניות חינוך משותפות בתחום האמנות.[22][23] לאחר סיום כהונת השגרירות של בני הזוג רוהטין בפריז, הפכה FRAME לארגון עצמאי ללא כוונת רווח, כאשר אליזבת רוהטין המשיכה לשמש כיו"ר־משותפת. הארגון מוסיף להיות פעיל ותוסס גם בשנת 2020.[27]

תַשׁתִית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפובליציסט של הניו יורק טיימס, ויליאם ספר, כינה את פליקס רוהטין "האינפרסטרוקטורליסט" (The Infrastructuralist)/התשתיתיסט,[28] בשל תמיכתו ארוכת השנים בשיקום התשתיות הציבוריות של ארצות הברית כחלק מהמאמץ לחיזוק הכלכלה האמריקאית והתחרותיות הגלובלית שלה.

בשנת 2007 כיהן רוהטין כיו"ר משותף, יחד עם הסנאטור המנוח וורן רודמן, בוועדה לתשתיות ציבוריות – מועצה דו־מפלגתית שכללה מושלים, חברי קונגרס ומנהיגים עסקיים אמריקאים, בחסות המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS).[29] הוועדה גיבשה עקרונות מנחים לחיזוק התשתיות בארצות הברית.

חבריה כללו, בין היתר, את הסנאטורים דאז כריסטופר דוד וצ'אק הייגל; בעקבות המלצות הוועדה, השניים יזמו הצעת חוק להקמת בנק לאומי להשקעה בתשתיות. לאחר פרישתם מהסנאט, עבר חסות החוק לסנאטורים ג'ון קרי וקיי ביילי האצ'יסון.[29]

רוהטין שיתף פעולה גם עם חברת הקונגרס רוזה דלורו, אשר ניסחה הצעת חוק מקבילה בבית הנבחרים להקמת בנק תשתיות.[30] רוהטין אף העיד בפני ועדות של הסנאט ובית הנבחרים לתמיכה באישור החוק.[29]

בספרו "Bold Endeavors: How Our Government Built America, and Why It Must Rebuild Now" ("יוזמות נועזות: כיצד ממשלתנו בנתה את אמריקה, ולמה עליה לבנותה מחדש כעת"), טוען פליקס רוהטין כי תוכנית לאומית להשקעה בתשתיות עשויה לחולל מהפכה ולחזק את הכלכלה האמריקאית – בדומה לפרויקטים פדרליים היסטוריים כמו הרכבת הטרנס־קונטיננטלית הראשונה, חוק ה־G.I., מוסדות ההשכלה הגבוהה על בסיס מענקי קרקע, ומערכת הכבישים הבין-מדינתית.[31]

לאחר סופת ההוריקן "סנדי", מינה מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו את רוהטין ליו"ר־משותף של ועדת ניו יורק 2100, אשר גיבשה אסטרטגיות לשיקום ושדרוג התשתיות לאחר הסופה.[32]

רוהטין כיהן גם כיו"ר־משותף של צוות המשימה לתשתיות של תוכנית New York Works – יוזמה לפיתוח ושיקום תשתיות במדינת ניו יורק.[33]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוהטין נישא פעמיים. בשנת 1956 נישא לז'אנט סטרייט (Jeanette Streit; 1924–2012), בתו של העיתונאי ותומך האינטגרציה האטלנטית קלרנס סטרייט. השניים התגרשו בשנת 1979.

לזוג נולדו שלושה ילדים: פייר רוהטין, ניקולא רוהטין ומייקל רוהטין.[34][4]

בשנת 1979 נישא רוהטין לאליזבת פליי ואגליאנו (Elizabeth Fly Vagliano). אליזבת הלכה לעולמה ב־10 באוקטובר 2016, בגיל 86.[35]

רוהטין עצמו נפטר ב־14 בדצמבר 2019, במנהטן, כשהיה בן 91.[36]

בנו של רוהטין, ניקולא רוהטין, נשוי לג'ין גרינברג רוהטין (Jeanne Greenberg Rohatyn), אוצרת ובעלת גלריה לאמנות.[4]

בתה החורגת של רעייתו, נינה גריסקום (Nina Griscom), הייתה דוגמנית. היא הלכה לעולמה ב־25 בינואר 2020.

ביבליוגרפיה נבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1983: The Twenty-year Century: Essays on Economics and Public Finance. New York: Random House. ISBN 978-0-394-53450-3.
  • 2002: "Capitalism Betrayed". The New York Review of Books. February 28, 2002.
  • 2002: "From New York to Baghdad". The New York Review of Books. November 21, 2002.
  • 2003: With Béchat, Jean-Paul. The Future of the Transatlantic Defense Community: Final Report of the CSIS Commission on Transatlantic Security and Industrial Cooperation in the Twenty-first Century. Washington, D.C.: CSIS Press. ISBN 978-0-89206-425-0.
  • 2003: "Free, Wealthy and Fair". The Wall Street Journal. November 11, 2003.
  • 2005: "Where Now for the U.S. Economy? Domestic Public Investment and America's Position in the World". Center for American Progress. Washington. September 22, 2005.
  • 2005: With Warren Rudman. "It's Time to Rebuild America". The Washington Post. December 13, 2005.
  • 2006: "When the Free Market and Politics Collide". The International Herald Tribune. April 3, 2006.
  • 2007: With George L. Argyros and Marc Grossman. The Embassy of the Future. Washington, D.C.: The CSIS Press. ISBN 978-0-89206-508-0.
  • 2007: With Warren Rudman. "Guiding Principles for Strengthening America's Future". Commission on Public Infrastructure, Center for Strategic and International Studies.
  • 2007: "A Small Price to Get New York Moving Again". The Financial Times. April 26, 2007.
  • 2008: With Ehrlich, Everett. "A New Bank to Save Our Infastracture".The New York Review of Books. October 9, 2008.
  • 2009: Bold Endeavors: How Our Government Built America, and Why It Must Rebuild Now. New York: Simon & Schuster. ISBN 978-1-4165-3312-2.
  • 2009: "Rebuilding the Economy by Rebuilding America". Economic Club of Chicago. March 24, 2009.
  • 2010: Dealings: A Political and Financial Life New York: Simon & Schuster. ISBN 978-1-4391-8196-6.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליקס רוהטין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "A Wall Street Money Man, Felix (the Fixer) Rohatyn, Tries to Save New York City". PEOPLE.com.
  2. ^ Chan, Sewell (14 בדצמבר 2019). "Felix G. Rohatyn, Financier Who Piloted New York's Rescue, Dies at 91". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Cityfile: Felix Rohatyn". Gawker Media. אורכב מ-המקור ב-2012-01-03. נבדק ב-2012-01-09.
  4. ^ 1 2 3 "Jeanne Greenberg, Nicolas Rohatyn". The New York Times. 14 בספטמבר 1997. p. 50. נבדק ב-2012-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Elizabeth Rohatyn, Felix Rohatyn and Hugh Carey (21 בדצמבר 2000). Charlie Rose – A discussion about the life of Felix Rohatyn. אורכב מ-המקור ב-2012-10-26. נבדק ב-2012-01-08. A conversation with businessman, investment banker, and U.S. Ambassador to France Felix Rohatyn about escaping from the Nazis as a child, returning to France as an adult, his mentors, his career, and his philosophy. His wife, Elizabeth Fly Rohatyn, vice chairman of the board of Channel 13 and chairman of the New York Public Library, and former New York Governor Hugh Carey join in to give their perspectives. {{cite AV media}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Rohatyn returns to Lazard as special adviser". The Seattle Times. Associated Press. 27 בינואר 2010. נבדק ב-2012-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "State Dept Biography". נבדק ב-2017-06-24.
  8. ^ Polner, Murray (1982). American Jewish Biographies. Facts on File. p. 357. ISBN 9780871964625.
  9. ^ "Felix Rohatyn, de la finance à la diplomatie". 13 בספטמבר 1997. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Felix Rohatyn | American Academy of Diplomacy, Academyofdiplomacy (באנגלית)
  11. ^ Biography: Felix George Rohatyn, 1997-2001.state.gov
  12. ^ 1 2 Lucia Capodilupo (באפריל 2002). "Municipal Assistance Corporation for the City of New York (MAC)". William and Anita Newman Library and Baruch College, City University of New York. אורכב מ-המקור ב-2010-06-12. נבדק ב-2011-01-20. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ A Crisis without Keynes: the 1975 New York City Fiscal Crisis Revisited, The Gotham Center for New York City History, ‏2021-08-12 (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ 1 2 Roger Dunstan (1 במרץ 1995). "Overview of New York City's Fiscal Crisis" (PDF). California Research Bureau, California State Library. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בינואר 2011. נבדק ב-2011-01-20. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ The Man Who Saved New York, Wagner Magazine, ‏2010-12-03 (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ The Fading Lessons of New York’s Fiscal Crisis, City Journal (באנגלית)
  17. ^ Cohan, William D. (27 במאי 2007). "The Last Tycoons". The New York Times. נבדק ב-2012-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Haberman, Clyde (23 בפברואר 1996). "Talent Lost to a Failure Called Politics". The New York Times. נבדק ב-2008-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Kakutani, Michiko (15 ביוני 2009). "Books of The Times: Greed Layered on Greed, Frosted With Recklessness". The New York Times. נבדק ב-2012-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Sorkin, Andrew Ross (22 באוגוסט 2006). "Rohatyn Will Take Lehman Post". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Phillips, Ian (7 ביוני 1999). "Vets Mark 55th Anniversary Of D-Day". The Seattle Times. Associated Press. נבדק ב-2012-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 Delattre, Francois. "Amb. Felix Rohatyn "Grand Officier de la Légion d'Honneur "". Embassy of France in Washington. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2013. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 Rohatyn, Felix (2010). Dealings: A Political and Financial Life. New York, NY: Simon & Schuster. pp. 264–265. ISBN 978-1-4391-8196-6.
  24. ^ Erlanger, Steven (20 ביוני 2013). "French Premier Says West Faces Quandary on Kosovo". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2013. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Sciolino, Elaine (7 בנובמבר 2007). "Sarkozy Throws Open His Arms to Bush, and U.S." The New York Times. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Scimger and Jubi Headley, Kay. "Lyon, France: Webb Opens First Transatlantic Summit of Mayors". US Mayors. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2013. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "FRAME Museums". framemuseums.org. נבדק ב-15 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Safire, William (28 בדצמבר 2013). "The Office Pool, 2009". The New York Times. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 3 Rohaty (13 במרץ 2008). "Expert Spotlight: Felix Rohatyn on an Infrastructure Investment Bank". Center for Strategic and International Studies. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Infrastructure Investment and U.S. Competitiveness". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2013. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Rohatyn, Felix (2009). Bold Endeavors: How Our Government Built America, and Why It Must Rebuild Now. New York, NY: Simon & Schuster. pp. 1–5. ISBN 978-1-4165-3312-2.
  32. ^ Cuomo, Andrew. "Governor Cuomo Announces Commissions to Improve New York State's Emergency Preparedness and Response Capabilities, And Strengthen The State's Infrastructure to Withstand Natural Disasters". Office of Andrew M. Cuomo, Governor. אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2012. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Cuomo, Andrew. "Governor Cuomo and Legislative Leaders Appoint Members of NY Works Task Force". Office of Andrew Cuomo- Governor. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2013. נבדק ב-31 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Central Synagogue: "Felix G. Rohatyn 1996 – Former U.S. Ambassador and Investment Banker" (אורכב 04.10.2015 בארכיון Wayback Machine) retrieved September 3, 2015
  35. ^ Embassy of France in the United States, Washington, D.C., Amb. Felix Rohatyn "Grand Officier de la Légion d’Honneur " - France in the United States/ Embassy of France in Washington, www.ambafrance-us.org
  36. ^ Chan, Sewell (2019-12-14). "Felix G. Rohatyn, Financier Who Piloted New York's Rescue, Dies at 91". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-12-14.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פליקס_רוהטין&oldid=41771286"