פלסטידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיפוסים של פלסטידות

פלסטידות (או באנגלית Plastids) הוא שם כולל לקבוצה של אברונים הנמצאים בתאי צמחים או אצות, בעלי מכנה משותף הנבדלים זה מזה בהתמחותם ותפקידם.

הפלסטידות משמשות כאתר לייצור ואחסון של תרכובות כימיות חשובות שנמצאות בשימוש על ידי התא.

לכל הפלסטידות קרום כפול. הממברנה (קרום התא) החיצונית של האברונים היא דקה יותר ומכילה כמחצית מכמות החלבון שמכילה הממברנה הפנימית.

הממברנה הפנימית עשירה באנזימים. השוני בעובי הממברנות והשוני בהרכב הכימי שלהן גורם לכך שהחדירות של שתי הממברנות שונה לחלוטין.

אברונים אלה בעלי מערך גנטי של DNA ו- RNA, ובשל כך מסוגלים לבצע סינתזה של חלבונים וכמו כן גם להתחלק.

פלסטידות לעולם אינן נוצרות מחדש בתוך התא. הן תמיד נוצרות על ידי חלוקה של אברונים קיימים.

מלבד התכונות המשותפות לכל הפלסטידות, הן נבדלות זו מזו על פי תוכנן והפונקציה שהן ממלאות.

מבין כלל סוגי הפלסטידות זוכים הכלורופלסטים למירב תשומת הלב וזאת בשל תפקידם המשמעותי בביצוע תהליך הפוטוסינתזה.

ידועים לפחות שמונה סוגים שונים של פלסטידות:[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. פרופלסטידות (Proplastid)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלסטידות הקטנות ביותר. קוטרן קטן בדרך כלל מ- µm 1 והן דלות (או חסרות לחלוטין) בממברנות פנימיות.

מצויות בתאים מריסטמתיים (תאים היכולים להתמיין לסוגים שונים של תאים) כמו רקמות עובריות וקודקודי הצמיחה. הן מתחלקות באופן עצמאי בתאים ומסוגלות להתפתח לכל אחד

מסוגי הפלסטידות האחרים.

תאי צמח המכילים כלורופלסטים (בצבע ירוק)

2. כלורופלסטים (Chloroplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלורופלסטים מבצעים את תהליך הפוטוסינתזה. בצמחים עילאיים הם דמויי עדשה בדרך כלל. אורכם עשוי להגיע ל- 10 µm ורוחבם ל- 3 µm.

בתאי האצות האויקריוטיות (כל קבוצות האצות פרט לכחוליות) מצויים כלורופלסטים בעלי צורות שונות בהתאם לסוג האצה - סרטים, סלילים, לוחות, כוכבים,

כוסיות ועדשות. הכלורופלסט ניכר במיקרוסקופ אלקטרונים בשפע של ממברנות פנימיות בצורת שקים שטוחים המכונים תילקואידים. במקומות רבים קרבים

התילקואידים זה לזה ויוצרים אזור צפוף של שקיקים המכונה גראנום (granum, ברבים –grana). האזורים הבין ממברנליים מכונים סטרומה.

3. כרומופלסטים (Chromoplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרומופלסטים הם פלסטידות שמתמחים ביצור פיגמנטים. הפיגמנטים בדרך כלל הידרופוביים ומסיסים בשמן, לכן האברונים הללו עשירים מאוד בטיפות שמן.

ישנם כרומופלסטים שאינם מכילים כלל ממברנות פנימיות, אך בדרך כלל ניתן למצוא בהם ממברנות בודדות בצורת צינוריות או שלפוחיות.

הם אינם מכילים גרגרי עמילן.

כרומופלסטים נותנים את הצבע לפירות רבים, בעיקר אדומים וכתומים, המכילים קרוטנואידים (פיגמנטים אורגניים). הכרומופלסטים יכולים להתפתח באופן ישיר מפרופלסטידות או בעקיפין מכלורופלסטים,

לאחר שהאיבר הירוק (הפרי למשל) מבשיל ומקבל צבע. כאשר כלורופלסט הופך לכרומופלסט נהרסות בהדרגה מרבית הממברנות הפנימיות (תילקואידים).

גרגרי עמילן בתפוח אדמה

4. עמילופלסטים (Amyloplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים כפלסטידות האוגרות עמילן. הם נמצאים בעיקר ברקמות אגירה כגון שורשים, פקעות, זרעים ועוד.

הם מכילים כמות רבה של עמילן המאורגן בגרגר אחד או במספר גרגרים התופסים את כל נפח העמילופלסט. כתוצאה מכך בעמילופלסט בוגר אין מבחינים בממברנות פנימיות.

רקמות אגירה מובהקות, כמו אנדוספרם של גרגירים ממשפחת הדגניים ופקעות תפוחי אדמה, מכילות עמילופלסטים פשוטים בעלי גרגר עמילן אחד.

רקמות בלתי אוגרות באופן מובהק, כמו שורשים, גבעולים, מריסטמות ועוברים, מכילות עמילופסטים מורכבים בעלי מספר גרגרי עמילן.

כאשר הצמח נזקק לפחמימות או כאשר הפקעת מלבלבת, מתפרקים גרגרי העמילן בתוך הפלסטידה והחד - סוכרים מועברים לציטופלזמה של התא ומשם מוסעים ליתר חלקי הצמח.

עמילופלסטים נוצרים מפרופלסטידות ומכלורופלסטים. העמילופלסטים המצויים בתאי כיפת השורש פועלים כמעין סטטוליתים (חיישנים) ומאפשרים לצמח "לחוש" את כוח הכובד.

5. אטיופלסטים (Etioplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטיופלסטים מתפתחים בצמחים הגדלים בחושך (צמחים אטיולנטיים). הם מכילים אחד עד ארבעה מבנים מיוחדים דמויי גביש, המכונים גופים פרולמלריים.

הגוף הפרולמלרי עשוי מבנה תלת ממדי צפוף של צינוריות הבנויות ממרכיבי הממברנה (חלבון וליפיד).

כאשר מאירים על צמח אטיולנטי, האטיופלסטים הופכים תוך מספר שעות לכלורופלסטים. במקרה כזה מבחינים שמהגוף הפרולמלרי ההולך ונעלם בהדרגה נבנים תיליקואידים ומתפשטים בכל נפחו של האברון.

אטיופלסטים מתפתחים מפרופלסטידות בחושך, אך אינם נוצרים מכלורופלסטים שהוחשכו. בכלורופלסטים מוחשכים נהרסות הממברנות הפנימיות אך לא נוצרים גופים פרולמלריים. 

6. לאוקופלסטים (Leucoplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברונים חסרי פיגמנטים ומצויים ברקמות בוגרות. צורתם עגולה או דמוית ביצה ומכילי תוכן (מטריקס) מגורגר.

הם דלים מאוד בממברנות פנימיות ועל כן הם חסרי צבע ולעתים עשויים להכיל גרגרי עמילן קטנים. הלאוקופלסטים מכילים את האנזימים הדרושים לסינתזה של חומצות שומן.

אפשר לתאר את הפלסטידות האוגרות – אלאיופלסטים (אוגרות שומן), עמילופלסטים (אוגרות עמילן) ופרוטאינופלסטים (אוגרות חלבון) כטיפוסים שונים של לאוקופלסטים שהתמחו בתפקיד מסוים.

7. פרוטאינופלסטים (Proteinoplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים ככפלסטידות האוגרות חלבון.

8. אלאויפלסטים (Elaioplasts)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמשים כפלסטידות האוגרות שומנים.