פלסטין (עיתון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטע מתוך גיליון העיתון "פלסטין", 9 באוגוסט 1936

"פַלַסְטִין" (בערבית: فلسطين) היה עיתון יומי בשפה הערבית שיצא בין השנים 19111948 בארץ ישראל המנדטורית (פָּלֶשְׂתִינָה; בערבית: "פַלַסְטִין").

העיתון נוסד בביירות על ידי עיסא אל-עיסא, נוצרי יווני-אורתודוקסי. בשנות מלחמת העולם הראשונה נסגר העיתון, אך חידש את הופעתו ב-1921 ביפו. בשנת 1929 הפך לעיתון יומי היוצא לאור באופן עקבי מדי יום, פרט ליום ב'. בשנת 1930 רכש את השליטה בעיתון הבנקאי אחמד חילמי עבד אל-באקי.

העיתון עשה ניסיון להצטייר כעיתון פאן-ערבי לאומי ולא כעיתון נוצרי; וכך למשל, ציין בהרחבה חגים מוסלמיים והדגיש את מרכזיותם בעולם הערבי. ואולם למרות זאת הוא נתפס באוכלוסייה כעיתון נוצרי. מאמרי המערכת של העיתון, שנערכו על ידי יוסף חנא, הצטיינו בנימה אנטי-ציונית מודגשת. העיתון לא צידד באחד מן הזרמים או המפלגות הערביות. העיתון גם הציג קו של הידברות עם היהודים דבר שהביא להתקפות עליו מצד גורמים ערביים[1]. אופי העיתון היה "צהוב" למדי ובעל מגמה מסחרית להגדלת התפוצה, כותרותיו נוסחו ועוצבו בשפה צעקנית, הוא רדף אחר "סקופים" ולעיתים פרסם ידיעות לא בדוקות ולא מאושרות. העיתון היה פופולרי בקרב הצעירים העירוניים, שנהנו מחידושיו, ונחשב לבלתי מכובד בקרב הציבור המוסלמי המבוגר והכפריים.

בין יתר הכותבים, פרסם בעיתון מאמרים בערבית חיים מרגליות קלווריסקי. באחד ממאמריו כתב שאת הסכסוך ניתן לדמות ל"משפט שלמה", בו התינוק היא הארץ והאם האמיתית היא זו הדואגת כי הארץ תשאר שלמה בהסכם בין שתי האומות ולא זו המטיפה לחלוקת הארץ. העורך הוסיף בשולי המאמר שהאם האמיתית היחידה היא האם הערבייה[2].

ב-16 בספטמבר 1936 פרסם העיתון את הקריאה הפומבית הראשונה להפסיק את השביתה הכללית במרד הערבי הגדול.[3]

נכון ל-1947 עמדה תפוצת העיתון על 3,000–4,000 עותקים בימי חול וכ-5,000–6,000 בשבת (ביום זה לא הופיע מתחרהו העיקרי, "א-דיפאע").

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלסטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Telecom-icon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.