פלשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "פלשת" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי במלחמת העצמאות, ראו מבצע פלשת.
  שטחים שהיו בשליטת הפלשתים
  שטחים שהיו תחת השפעה פלשתית

פְּלֶשֶׁת הייתה ארצם של הפלשתים, עם תנ"כי שישב בדרום מערב כנען, בישראל, רצועת עזה ומצרים של ימינו. פלשת הייתה קונפדרציה של חמש ערים עיקריות שהורכבה בעיקר מעזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת, והגיעה בשיאה עד יפו, גרר וצקלג.[1]

חוקרים מאמינים שהפלשתים היו מורכבים מאנשים שהגיעו מיוון המיקנית, בפרט מכרתים, אשר החל מהמאה ה-12 לפנה"ס התיישבו באזור והתערבבו עם האוכלוסייה הכנענית המקומית.[2][3] הם היו חלק מגויי הים, ואחת ההשערות היא ששמם הוא שיבוש של פלסגים, העמים שקדמו להלנים בהתיישבותם סביב הים האגאי. בהתפשטותו הטריטוריאלית המרבית ייתכן ששטח פלשת השתרע לאורך מישור החוף הכנעני מאל-עריש שבסיני (מצרים של היום) בדרום ועד נחל הירקון (תל אביב של ימינו) בצפון, והגיע במזרח עד עקרון וגת. נבוכדנצר השני פלש לארץ זו בשנת 604 לפנה"ס, שרף את אשקלון ושילב את השטח באימפריה הבבלית החדשה. פלשת והפלשתים נעלמים מהתיעוד ההיסטורי לאחר אותה שנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם שזוהה כ"פלשת" בכתב חרטומים
Q3
Z7
D21
Z1
Aa18
Z1
U33A1 B1
Z2

כתבי חרטומים מצריים עתיקים מתקופת הממלכה החדשה מתעדים קבוצה של גויי הים הנקראים pwrꜣsꜣtjתעתיק: פלסט או פולסטי), כשהם פולשים למצרים באמצע המאה ה-13 לפנה"ס. כמאה שנה לאחר מכן התגאה פרעה רעמסס השלישי בכך שהביס את הפלסט, ולכאורה העביר אותם לחוף הדרומי הנטוש של כנען,[4] ותיעד את הניצחון הזה בכתובת במקדש מדינט האבו המתוארכת לבערך 1150 לפנה"ס. ה-pwrꜣsꜣtj מזוהים בדרך כלל עם הפלשתים. פפירוס האריס א, כרוניקה של שלטונו של רעמסס שנכתבה לא יאוחר מ-1149 לפנה"ס, מתעדת גם את ניצחון המצרים על הפלשתים.[5]

למרות טענתו של רעמסס השלישי, הארכאולוגיה לא הצליחה לאשש את קיומו של יישוב כזה של האזור, וחוקרים מציינים את חוסר ההיגיון בהענקת שטח נרחב ופורה בשליטה מצרית לעם פולש.[6]

האזור סביב נחל הבשור ונחל גרר בעת שלטון הפלשתים

בתקופת הברזל נראה שלפלשתים הייתה נוכחות רבה מחוץ למה שנחשב באופן מסורתי לפלשת, שכן ב-23 מתוך 26 אתרי תקופת הברזל בעמק יזרעאל, כולל תל מגידו, תל יקנעם, תל קירי, עפולה, תל קשיש, תל ריסים, מדרך עוז ותל זריק, נמצאו כלי חרס פלשתיים טיפוסיים מהמאה ה-12 עד המאה ה-10 לפנה"ס. עם זאת, בהתחשב בכמות המזערית של ממצאי החרס האמורים, סביר להניח שגם אם הפלשתים התיישבו ברובם באזור, הם נותרו מיעוט שנטמע באוכלוסייה הכנענית המקומית עד המאה ה-10 לפני הספירה.[7]

בצורתו ההיסטורית, גבולה הצפוני של פלשת היה נחל הירקון, עם הים התיכון במערב, ממלכת יהודה בצקלג במזרח ואל-עריש בדרום.[4][8] פלשת הייתה מורכבת מחמש ערי פלשתים המתוארות בספר יהושע[9] ובספר שמואל,[10] הכוללות את אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה. תל קסילה ותל אפק סימנו ככל הנראה את גבולות הארץ, שכן עדויות מתל קסילה מצביעות על כך שלא-פלשתים היוו חלק גדול באופן יוצא דופן מאוכלוסייתם.[11]

באזור שממזרח לעזה, במיוחד סביב נחל הבשור המגיע אל הגבעות עד באר שבע, הייתה נוכחות פלשתית משמעותית ביותר. אזור זה, המהווה חלק מהנגב, כולל גם את נחל גרר מצפון, שמצטרף לנחל הבשור לפני שנשפך לים התיכון.[12]

פלשת כללה גם את יפו, אך איבדה אותה לעברים בתקופת שלמה. למרות זאת, מלך אשקלון הפלשתי כבש שוב את יפו בסביבות שנת 730 לפנה"ס. לאחר המערכה השלישית של סנחריב בלבנט, האשורים הקצו מחדש את יפו לעיר-מדינה הפיניקית צידון, ופלשת לא קיבלה אותה בחזרה.[13]

חמשת סרני[14] הפלשתים מתוארים בתנ"ך כנמצאים במאבק ואינטראקציה מתמדת עם בני ישראל השכנים, הכנענים והמצרים, הנקלטים בהדרגה בתרבות הכנענית.

פלשת נכבשה על ידי תגלת-פלאסר השלישי מהאימפריה האשורית החדשה במאה ה-8 לפנה"ס. לאורך המאה, לעיתים קרובות בהסתה של מצרים השכנה, התקוממה פלשת נגד השלטון האשורי, אך בכל פעם הם הובסו ונאלצו לשלם מס. גת נעלמה מההיסטוריה לאחר שסרגון השני מתעד את לכידתה בשנת 711 לפנה"ס, מה שעשוי להצביע על כך שהוא הרס את העיר במקום לכבוש אותה. המונח "פלשתים" אינו בשימוש ברישומים אשוריים המתארים את מסעותיהם, אלא רק שמות של ערים בודדות, מה שעשוי להצביע על כך שבשלב זה הפלשתים התפלגו יותר ויותר, וכי הקונפדרציה של חמשת הערים התפרקה לערי-מדינות נפרדות. עוד דיווח סנחריב כי הוא כבש (ואולי שרף) "עיר מלכותית של ארץ פלשת שחזקיהו לקח וביצר",[15] אך שמה של העיר לא שרד. הטקסטים גם מזכירים שאשקלון נהרסה גם היא בשל סירובה להכיר בסמכות האשורית. למרות המרד הפלשתי הזה, סנחריב מספר שחילק את הארצות שגזל מממלכת יהודה בין מלכי אשדוד, עזה ועקרון, ואף הרחיק לשחרר את פדי מלך עקרון משבי יהודה והחזירו אל כס המלכות.

הפלשתים נעלמים מהרשומות הכתובות בעקבות כיבוש הלבנט על ידי הקיסר הנאו-בבלי נבוכדנצר השני במהלך המאה ה-6 לפנה"ס, אז נחרבו אשקלון וערים רבות נוספות מהאזור.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, באתר עלמפה
  2. ^ סליבאן, בנג'מין (2018). "In the Shadow of Phoenicia". Journal of Hellenic Studies. 138: 67–79, (70). doi:10.1017/S0075426918000058. JSTOR 26575919.
  3. ^ ג'ון נובל וילפורד (29 בספטמבר 1992). "Philistines Were Cultured After All, Say Archeologists". הניו יורק טיימס (באנגלית). נבדק ב-2023-10-25. I am willing to state flatly that the Sea Peoples, including the Philistines, were Mycenaean Greeks {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 קרל ס. ארליך (1996). The Philistines in Transition: A History from Ca. 1000-730 B.C.E. (באנגלית). בריל. ISBN 978-90-04-10426-6. נבדק ב-2023-10-25.
  5. ^ "Text of the Papyrus Harris". Specialtyinterests.net. אורכב מ-המקור ב-2013-02-01. נבדק ב-2023-10-25.
  6. ^ ישראל פינקלשטיין. מ. בייטק (ed.). The Synchronisation of Civilisations in the Eastern Mediterranean in the Second Millennium B. C. III. Proceedings of the SCIEM 2000 – 2nd Euro- Conference, Vienna, 28th of May–1st of June 2003, Denkschriften der Ge- samtakademie 37, Contributions to the Chronology of the Eastern Mediterranean 9, Vienna 2007. pp. 517–524.
  7. ^ אבנר רבן, "The Philistines in the Western Jezreel Valley", Bulletin of the American Schools of Oriental Research, No. 284 (נובמבר 1991), עמ' 17–27, אוניברסיטת שיקגו
  8. ^ דוד בן-שלמה (2010). Philistine Iconography: A Wealth of Style and Symbolism (PDF) (באנגלית). סיינט-פול. p. 14. ISBN 978-3-525-54360-3. נבדק ב-2023-10-25.
  9. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ג'
  10. ^ ספר שמואל א', פרק ו', פסוק י"ז
  11. ^ גסטה ורנר אהלסטרום (1993). The History of Ancient Palestine. Fortress Press. p. 311. ISBN 978-0-8006-2770-6.
  12. ^ דוד בן-שלמה (2014). "Tell Jemmeh, Philistia and the Neo-Assyrian Empire during the Late Iron Age". Levant. 46: 58–88.
  13. ^ אנסון רייני (בפברואר 2001). "Herodotus' Description of the East Mediterranean Coast". Bulletin of the American Schools of Oriental Research. אוניברסיטת שיקגו (321): 58–59. doi:10.2307/1357657. JSTOR 1357657. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ קיימת סברה כי המלה "סרן" מקורה במלה היוונית "טיראן" (ברוך קנאי, מלחמות דוד מלך ישראל, מחניים, 25 במאי 1958
  15. ^ "Sennacherib 1015; line 11". ORACC.
  16. ^ יארוס אואן (16 ביולי 2016). "Who Were the Philistines?". Live Science. נבדק ב-2023-10-25. {{cite web}}: (עזרה)