פנגיי נון

פנגיי נון או פאנגיי נון (בסינית מסורתית: 半硬軟) היא אמנות לחימה שמקורה בדרום סין שלומדה על ידי צ'ו טסו הו. משמעות השם היא "חצי רך, חצי קשה", ומתייחסת להגנות הרכות והתקיפות הקשות.

מייסד השיטה

צ'ו טסו הו (ביפנית: שו שי ווה) חי בין השנים 1869–1945, והיה מייסד השיטה. חייו לא מתועדים היטב בגלל הקשר שלו עם אגודות החשאיות שפעלו להדחתה של שושלת צ'ינג ושיקום של שושלת מינג.

קנבון וויצ'י

קנבון וויצ'י היה תלמידו הידוע ביותר של צ'ו טסו הו ולאחר סיום לימודיו, פתח מכון משלו, והיה הזר הראשון שלימד שיטה זו בסין. לאחר מותו, בנו, קאניי וייצ'י, לימד את השיטה באוקינאווה בשם "וויצ'י ריו", הדרך של וויצ'י.

סכסוך פוליטי

בשנת 1978 חבורת תלמידי וויצ'י ריו ובראשם סייקי איטוקאזו (Seiki Itokazu) וטאקאשי קינג'ו (Takashi Kinjo), יצאו מהריו והחיו את שיטת הפנגיי נון. בתחילת שנות התשעים השם שונה לקונן ריו (Konan Ryu). עשר שנים לאחר מכן תלמידי השיטה התחילו להשתמש בשם קובו ריו (Kobu Ryu), למרות זאת, אחד התלמידים, מיקיו נישיוצ'י (Mikio Nishiuchi) חזר להשתמש בשם פנגיי נון ריו.