פנג באו 1
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | משרד תכנון מס' 2, שנחאי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | לא פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | מרכז שיגור הלוויינים ג'יוצ'ו'אן, כן שיגור LA-2B | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 11 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 7 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כישלונות | 4 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 10 באוגוסט 1972 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון | 19 בספטמבר 1981 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 2,500 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פנג באו 1 (בסינית: 风暴, Feng Bao 1) היה משגר שפותח בסין על ידי משרד תכנון שבסיסו בשנחאי. הפיתוח היה מבוסס על טיל בליסטי DF 5. היה זה משגר דו-שלבי המבוסס על ניצול דלק נוזלי. המשגר היה יכול להביא מטען של כ-2,500 ק"ג למסלול לווייני נמוך בגובה של כ-200 ק"מ.
פיתוח המשגר בוצע במקביל לפיתוח משגרים דומים מסדרת "צ'אנגג'נג". הפיתוח נתמך על ידי כנופיית הארבעה. לאחר שנושלו מעמדות מפתח והואשמו בבגידה, הפרויקט נסגר.
בסך הכול בוצעו 11 שיגורים, מהם ארבעה נכשלו. חלק מהשיגורים היו שיגורי מבחן לטיסה תת-מסלולית.
כל השיגורים בוצעו מכן שיגור LA-2B במרכז שיגור הלוויינים ג'יוצ'ו'אן. השיגור הראשון בוצע בשנת 1972 ונכשל. רק בשיגור הרביעי בשנת 1974 המשגר הצליח להביא לוויין למסלול. זה היה לוויין למטרות צבאיות. השיגורים הופסקו בשנת 1981. בהמשך עברה סין לשימוש במשגרים מסדרת "צ'אנגג'נג".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
