פנחס אליהו הורביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פנחס אליהו הורביץ
תאריך לידה ב' באייר ה'תקכ"ה
מקום לידה לבוב
תאריך פטירה י"ח בניסן ה'תקפ"א (בגיל 55)
מקום פטירה קרקוב
תאריך לידה לועזי 23 באפריל 1765
תאריך פטירה לועזי 21 באפריל 1821
מקום פעילות בוצ'אץ', קרקוב
תחומי עיסוק מחשבת ישראל, קבלה, מוסר, מדעים
רבותיו אביו ר' מאיר, ר' חיים איצקוביץ' מוולוז'ין
חיבוריו ספר הברית השלם, טעם עצו, מצוות טובים, בית היוצר, מטמוני נסתרים, פירוש לספר "חיי העולם הבא"

ר' פנחס אליהו הורביץ (ב' באייר ה'תקכ"ה, 23 באפריל 1765, לבוב - י"ח בניסן ה'תקפ"א, 21 באפריל 1821, קרקוב) היה רב, מקובל ומחבר ספרים שהתפרסם בזכות ספרו התורני רחב היריעה ספר הברית השלם הכולל "כל החכמות והידיעות אשר מעולם", ותוכו רצוף חידושי תורה, מוסר השכל וחכמת האמת, שהפך מיד לרב מכר בקרב עם ישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' פנחס אליהו הורביץ נולד בלבוב ביום שלישי ב' אייר ה'תקכ"ה, לאביו ר' מאיר ולאמו יענטה ילידי וילנה, בעת שהיו בדרכם מוילנה לבוצ'אץ', הנמצאת למרגלות הרי הקרפטים. למרות שנולד בלבוב, הוא ואחרים נוהגים לקרוא את שמו ר' פנחס אליהו מוילנה על-פי מוצאו של אביו. בילדותו ונעוריו התגורר יחד עם משפחתו בבוצ'אץ', שם גם התחיל לכתוב את ספרו העיקרי ספר הברית השלם. להשלמת והדפסת הספר הזה נדד למעלה מעשר שנים ברחבי אירופה המרכזית ואירופה המערבית.[1][2]

בעוד ש"ספר הברית השלם" מצוטט ומנותח בספרים ומחקרים רבים, מעטים הם המקורות העוסקים בר' פנחס אליהו עצמו, ואף בהם נמצאים פרטים מעטים על תולדותיו, בני משפחתו ומוריו. בספר "לוחות זיכרון" כותב המחבר על ר' פנחס אליהו: "ויגדל אותו אביו על מי מבוע התורה והחכמה, ויעש בנו זה פרי הלולים בתורה ובמדע ובכל תבונה. בעודנו היה בימי עלומיו, לקח ה' מעליו עטרת ראשו, הוא אביו היקר לקח ממנו. ויעזוב אליהו עיר מולדתו, צור ממנו חצב, ויסע אנה ואנה לשמוע בלימודים ולהוסיף מדע ותבונה, ויבא למדינת גליציה".[3] גם ממקורות אחרים אנו למדים ש"בעודו נער נתיתם מאביו שלימדו תורה וקבלה...וכמה זמן נע ונד מעיר לעיר וממדינה למדינה, ובכל מקום הוסיף דעת בתורה ובחכמה"...ולאחר מכן עבר לבוצ'אץ', ישב בה שנים אחדות, ושם התחיל לכתוב את "ספר הברית".[4][5][6] מהערה בספר "מדרש שלמה" ניתן ללמוד על אחד מרבותיו ועל קשריו עם חכמי שקלוב בעת שעסק בחיבור "ספר הברית". וזה נוסח ההערה: "אחד מבני משפחתו של מחבר "ספר הברית", פנחס אליהו הורביץ, הרב אריה (ליב) הורביץ (המכונה ר' ליב לומזר) מראשי העדה בירושלים.[7]. סיפר שהרב פנחס אליהו הורביץ היה פונה בשאלות בעניין שבע החכמות גם לחכמי שקלוב, ולרבו הגאון ר' חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א, שגם הוא היה מומחה רב במקצוע זה בשיטת הגר"א".[8] על-פי הערה במאמרו הנזכר של ד"ר נ.מ. גלבר ב"ספר קראקא" מסתבר שר' אליהו פנחס היה נשוי ונולדו לו צאצאים. וזה נוסח ההערה: "צאצאיו שהתיישבו בקראקא נקראו בשם אוטור (Autor), כנראה על-פי עיסוקו". במקורות אחדים נכתב שהעידו על ר' פנחס אליהו שהיה "איש יפה עיניים וטוב רואי" ועל נימוסיו הנאים נאמר: "כל דבריו בנחת נשמעים והכרת פניו העידה על חכמתו".

ר' פנחס אליהו שהחל את נדודיו עוד בהיותו בבטן אימו, נדד בנעוריו ובבחרותו ברחבי גליציה וצפון מזרח פולין (בלארוס של היום). בנדודים אלו הרחיב את ידיעותיו בתורה ובחכמה, ונחשף לאורח חייהם ותרבותם של היהודים. כאשר הוא חוזר לבוצ'אץ', כנראה בשנות העשרים הראשונות לחייו, הוא מתחיל לכתוב את "ספר הברית" - המהדורה הראשונה של "ספר הברית השלם". על-פי דברי ההקדמה הראשונה לספרו, מאמציו בכתיבת הספר היו כה גדולים "עד כי עששה מכתוב עיני, עתקה המאור מבבת עיני, ולא יכולתי לראות". מאחר שאינו זוכה לרפואה בבוצ'אץ' הוא נוסע להתרפא בלבוב (כנראה בסוף שנת ה'תקמ"ח), מתארח כחצי שנה בביתו של הגביר ר' נחמן רייס, וכנראה גם מקבל ממנו סיוע כספי להדפסת ספרו. לאחר שהתרפא ממחלתו, הוא ממשיך שם מעט זמן בכתיבת ספרו, ועוזב את לבוב. במשך כעשר שנים מאז שהתחיל לכתוב את הספר בבוצ'אץ', וכשבע שנים מאז שעזב אותה, כתת-את רגליו ברחבי פולין, פרוסיה, הולנד, אנגליה והונגריה. בכל אותם המקומות לא חדל לכתוב ולשכלל את ספרו, לקבל הסכמות מרבנים, ולבסוף נסע לברנו (Brno), עיר בדרום-מזרח צ'כיה, והדפיס שם, בעילום שם, את המהדורה הראשונה של ספרו בתאריך "שהיה חצי אייר שנת ה'תקנ"ז", כפי שהוא כותב בהקדמה השנייה. מכיוון שרבים "יחלו את פני המחבר להדפיסו שנית", טורח ר' פנחס אליהו שוב – מתקן, מעדכן ומוסיף דברים אשר "עלו במספר שלש מאות וחמשים", משנה את כותר הספר לספר הברית השלם, ועשר שנים לאחר הדפסת המהדורה הראשונה, הוא מדפיס בשמו את המהדורה השנייה והמורחבת בשנת ה'תקס"ז בעיר ז'ולקייב (Zolkiev) שבפולין. בחייו זכה לראות גם מהדורה שלישית שהודפסה בוילנה בשנת ה'תקע"ח.

את שנות חייו האחרונות עשה בקרקוב שם נפטר בגיל 56, ביום שבת חול המועד פסח, י"ט ניסן, ה'תקפ"א, וזה נכתב על מצבתו:[9]

קִינִים וָהֶגֶה וָהִי עַל לוּחַ זֶה נַחֲרִית

עַל מוֹת אִישׁ חָי הָרַב הֶחָסִיד הֶחָכָם הַכּוֹלֵל

מו"ה פִּנְחָס אֵלִיָּהוּ

כָּל מְבַקֵּשׁ בְּסִפְרוֹ סֵפֶר הַבְּרִית

יוֹדֵעַ כִּי תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ

נָשִׂים יָמִים כְּלֵילוֹת לְהַרְבּוֹת קִינִים

עַל אִישׁ שָׂם לֵילוֹת כְּיָמִים

לַהֲגוֹת בְּתוֹרַת ה' בְּנִגְלוֹת וּבְנִסְתָּרוֹת

עָסַק בְּמִצְוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים

לְיַחֵד יִחוּדִים וּלְחַבֵּר שְׁאָר סְפָרִים

בֶּן מו"ה מֵאִיר זצ"ל מְוִוילְנָא

הָיָה לָנוּ לְמַחֲסֶה בְּרוֹב צִדְקָתוֹ

הוֹי וַאֲבוֹי אֵיךְ גָוַע בְּעוֹנְיֵנוּ וְלֹא בְּחַטָּאתוֹ

יום ש"ק ד' דחוה"מ פסח תקפ"א לפ"ק

תנצב"ה

איש אמונה, אוהב וירא שמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' פנחס אליהו הוא יהודי מאמין בכל לבבו ובכל נפשו, שכלו ומעשיו. אהבתו לבורא עולם, אהבתו לעמו ואהבתו לבריות הם ללא גבולות. דגל האהבה מנחה אותו בכל הנושאים. הוא אמנם גם "ירא שמים" אך בטעם מיוחד – הוא אינו ירא מהבורא אלא ירא על הבורא.[10] על-פי הבנתו היראה נובעת מתוך אהבת אמת, ולכן הוא "אוהב את ה' באהבת האמת הבא מן השכל, על שהוא בעל החמודות, הוא ירא עליו תמיד פן יגרום החטא פגם בכבוד של מעלה חלילה, ולכן הוא ירא לעשות דבר קטן או גדול, אפילו לְדַבֵּר דָּבָר המנגד רצונו יתברך".[11]

יחסו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמידת אהבתו הרבה לבורא עולם ולכל הבריות אוהב ר' פנחס אליהו את ארץ ישראל ומעודד את היהודים לעלות לארץ: "ועל ישרי לב, אשר היכולת בידם ויברך אותם אלוקים בעושר, תמהני שאינם בוחרים לדור בארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, מִדּוּר בארץ לא להם, ואלו היה נמצא ארץ אשר אוירה מעשיר בלי ספק שהיו נוסעים והולכים לשבת בארץ ההיא. וכמה ראוי לכל איש ישראל, אשר היכולת בידו לרוץ אורח, לדור לארץ מולדתנו אחוזת אבותינו, כאשר ירוצו התינוקות אל חיק אימותם במרוצה גדולה ושמחה רבה. כי אנו לא נקראים עַם אחד כי עם בצירוף הארץ הקדושה ההיא, בסוד: וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל ל"ז, כ"ב). ומה רב טוב הצפון לקדושים אשר בארץ המה".[12]

יחסו לפילוסופיה ולימוד המדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' פנחס אליהו הורביץ דוחה לחלוטין את דרכי החשיבה הפילוסופית בכל הקשור לענייני אמונה, ובטוח בכל נימי נפשו שעל היהודים להשעין את אמונתם רק על הקבלה המסורה להם מאבותיהם, וכי קבלה זו היא בדרגת אמינות הגבוהה מכל דרכי ההגיון המקובלים במדע ובפילוסופיה. הוא מקדיש לרעיון זה דיון ארוך בספרו, ומוכיח בשיטה לוגית, כמעט מתמטית, את צדקת דעתו.[13] מאידך, הוא גורס שיהודי, המחונן בשכל, צריך גם לדעת ולהבין את הטבע הסובב אותו, הן על-מנת "שידע האדם כמה גדולים מעשה ה' בסתרי הטבע", והן לחיזוק מעמדו, תדמיתו וכבוד עמו בחברה בה הוא חי, כנאמר לעיל: "כדי שלא יהיה כסוס כפרד אין הבין בחכמות הטבע והעולם, למען אשר לא יבוש כי ידבר את חכמי הגויים בשער. והוא קידוש ה', שלא יאמרו הגויים: הן עַם ה' אלה כולם טפשים וסכלים, אין אתם יודע בשום חכמה ולא עַם בִּינוֹת הוא".[14]

יחסו לשילוב תורה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' פנחס אליהו הורביץ תומך בשילוב מאוזן בין תורה ודרך-ארץ (עבודה ופרנסה) וממריץ כל אדם יהודי לרכוש לעצמו אומנות לצורכי פרנסתו. הוא גורס שעל האדם היהודי להקדיש חלק מיומו לפרנסתו וצרכי משפחתו וחלק מיומו ללימוד תורה. לעניין זה הוא מקדיש פרק מיוחד ב"ספר הברית השלם" (חלק ב', מאמר י"ב, פרק י'), וכך הוא כותב:

"והנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לכל איש ירא להניח לראש פנה ויסוד לכל מצוות ה' אשר יחפוץ לקימן רק למען שמו הגדול הוא, שיהיה בידו מלאכה להתפרנס בו מיגיע כפו ולא יצטרך לבריות, ולחם אנשים לא יאכל. ואז, כל אשר יעשה ממצוות ה' יעשה למען שמו בלבד, ולא יתערב בו התקוה מן הבריות, ולא יתיפה להם, ולא יחניף אותם, ולא יירא מהם....ומטעם הזה הוא מחויב ללמד לכל בניו אֻמָּנוּת, לעשות באיזה מלאכה להתפרנס בו, כאשר אמרו רז"ל הקדושים והחכמים (פרק האשה נקנית): כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב הָאָב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, כָּךְ חַיָּב לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת (קידושין כ"ט/א')"....חרה לי על תלמידי-חכמים שלא רוצים ללמד לבניהם אֻמָּנוּת רק תורה לבד, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים. ולא רבים יחכמו בתורה עד שיגיע להיות מורה הוראות בישראל, ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן..."

"...ועתה ישראל שמעו נא אֶל אֲשֶׂר יאמר אחד קדוש מן הזוגות הקדמונים (בפרק א' דאבות): אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת. ושימו לבבכם מן היום הזה ומעלה ללמד את בניכם מלאכה איזה שעות ביום, ושיננתם לבניכם ולמדתם אותם שאר כל היום תורה בקביעות, כדעת רַבִּי נְהוֹרַאי, כי יפה תלמוד תורה עם דרך-ארץ. כלומר, תלמוד תורה עם תלמוד דרך-ארץ שהיא אֻמָּנוּת, למען יתפרנסו בכבוד מיגיע כפם, ולא יצטרכו עַם בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר....ואמרו עוד: פְּשׁוֹט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. ואם לאו, גם התורה שלמדו לבניהם לא יתקיים בידם, כי אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה..."

"...ועד מתי יהיה זה לנו למוקש? מדוע היה לבז לנו הָאֻמָּנוּת וכל מלאכה נמבזה ונמאס אצלנו? וכי האיתנים מוסדי התורה שבעל-פה, הֵמָּה התנאים, לא היו בעלי מלאכות? הלא מצינו הרבה מהם שהיו בעלי אֻמָּנוּת, כמו: רַבִּי יִצְחָק נָפְחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וכדומה".

ספר הברית השלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר הברית השלם

ספר הברית השלם הוא חיבור תורני רחב יריעה הכולל נושאי אמונה, הלכה, מוסר, קבלה, טבע, פילוסופיה, מדע, וטכנולוגיה. מטרתו המוצהרת המקורית של המחבר הייתה לכתוב ספר הכנה מקדים המבאר את החלק השלישי שבספר "שערי קדושה", שכתב הרב המקובל האלקי ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, "אשר בו מורה דרך ישר לעם הקודש עד שכל אדם מישראל יכול שיעלה ויבא ויגיע למדרגת רוח הקודש, אפילו בזמן הזה ובחוצה לארץ".

הספר נדפס לראשונה בעילום שם בשנת ה'תקנ"ז (1797) תחת הכותר ספר הברית, והפך מיד לרב מכר בקרב עם ישראל. החל מהמהדורה השנייה והמורחבת שהודפסה בשנת ה'תקס"ז (1807) שונה שמו לספר הברית השלם. מאז הופעתו הראשונה הודפס הספר למעלה מ-36 פעם בבתי דפוס שונים באירופה, ארצות הברית וישראל, ואף תורגם ליידיש וללאדינו, והוא משמש כמקור ואסמכתא לרבנים, פוסקי הלכות, חוקרים ומחברי ספרים, בכל רחבי העולם.

ספריו וחיבוריו הנוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "טעם עצו" – פירוש לספר "משנת חסידים" שכתב ר' עמנואל חי ריקי;
  • "מצוות טובים" – דיון על טעמי הַמִּצְווֹת;
  • "בית היוצר" – פירוש ל"ספר יצירה";
  • "מטמוני מסתרים" על צירופי אותיות; {דרוש מקור או הפניה}
  • פירוש לספר "חיי העולם הבא".[15]

רק הספר "משנת חסידים" עם פירוש "טעם עצו" הובא לדפוס על ידי החסיד הישיש ר' אברהם ליינצייג מהעיירה קשאנוב (Chrzanów) שבדרום פולין, והודפס בקרקוב בשנת ה'תרמ"ט בדפוס יוסף פישר, עם הסכמות הרבנים: ר' דוד הלברשטאם מקשאנוב, ר' עקיבא קורניצר מקרקוב ור' שלמה הלברשטאם מוישניצה (Wisznice, אשר במחוז לובלין שבפולין). מהדורה זו כוללת גם את "הקדמת מחבר טעם עצו", בו הוא מבקש מכל מדפיס להדפיסו בצורה נאה ומוקפדת, והוא מפרט לכך י"א תנאים ואופנים. כמו כן כותב ר' פנחס אליהו: "הטעם ל"טעם עצו", למה נקרא הספר בשם הזה, הוא מטעם כי טועמיה חיים זכו, להבין בקל ספר "עץ חיים" לר' חיים וויטאל, כי מה שאומרים שהספר "שערי אורה" הוא התחלה ללמוד קבלה, זה אינו אלא לקבלת הר' משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ, אבל לקבלת האר"י לוריא, אין התחלה אלא "משנת חסידים", אך הוא קיצר בלשונו מאד, עד שקשה להבינו, לכן עשיתי בישע אלוקים עליו פירוש מספיק וקל מאד, למי שילמד בו כסדר כדי לזכות בו את הרבים, כי רבים עתה בעם ה' החפצים לעסוק בתורת אמת להאר"י לוריא, כי זה השער לצאת בו מן הגלות, לעלות בשמחה לארצנו, יהי רצון שיהיה זה במהרה בימינו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב מאיר וונדר, "אנציקלופדיה לחכמי גליציה", חלק שני, הוצאת המכון להנצחת יהדות גליציה, ירושלים, ה'תשמ"ב.
  2. ^ פרופ' רפאל מאהלר, ספר "דברי ימי ישראל דורות אחרונים", כרך ד', עמ' 45, ספרית הפועלים, 1956.
  3. ^ חיים דב פרידברג (הביוגרף של משפחות רבנים ומחבר הספר הנודע "בית עקד ספרים"), ספר "לוחות זיכרון", עמ' 93, הדפסה פרנקפורט א-מיין, ה'תרס"ו.
  4. ^ ד"ר שמואל אבא הורודצקי, ספר "יהדות השכל ויהדות הרגש", הוצאת טברסקי ה'תש"ז, עמ' 387.
  5. ^ מאמרו של ד"ר נ.מ. גלבר: "היהודים ברפובליקה הקראקאית תקע"ה-תר"ו", ספר קראקא, עמ' 90, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, ה'תשי"ט.
  6. ^ הספר נדפס לראשונה בעילום שם בשנת ה'תקנ"ז (1797) תחת הכותר ספר הברית, החל מהמהדורה השנייה והמורחבת שהודפסה בשנת ה'תקס"ז (1807) שונה שמו לספר הברית השלם.
  7. ^ ר' אריה (לייב) הורוביץ, שנקרא גם ר' לייב לומזר על שם משפחתו המאמצת, ותלמידו של ר' משה יהודה לייב מקוטנא, היה אחד משבעת מייסדיה של שכונת "נחלת שבעה" בירושלים שהוקמה כחלק מתהליך ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. רובם של המייסדים היו תלמידיו של הגאון מווילנה שגרס: "בניין ירושלים יהיה יסוד לגאולה". (אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך א' עמ' 334).
  8. ^ ר' שלמה זלמן ריבלין, ספר "מדרש שלמה" (קובץ מדרשים על מצוות יישוב ארץ ישראל, קבוץ גלויות ובנין הארץ), הערה 9 בעמוד 129.
  9. ^ בכל המקורות נמצא שר' פנחס אליהו הורביץ נפטר בשבת חול המועד פסח – י"ט ניסן, ה'תקפ"א. שני מקורות מביאים את החרוט על מצבתו: א) יחיאל מתתיהו צונץ, ספר "עיר הצדק", עמ' 189, הדפסה למברג, ה'תרל"ד); ב) ספר "לוחות זיכרון", עמ' 95, הדפסה: פרנקפורט א-מיין, ה'תרס"ד. שניהם כותבים שנפטר בשבת ג' דחוה"מ, אך צריך להיות ד' דחוה"מ.
  10. ^ ספר הברית השלם, חלק שני, מאמר ד', פרק י"ב.
  11. ^ ספר הברית השלם, חלק שני, מאמר ד', פרק י"א.
  12. ^ ספר הברית השלם, חלק ראשון, מאמר ז', פרק ב'.
  13. ^ ספר הברית השלם, חלק ראשון, מאמר י"ט.
  14. ^ ספר הברית השלם, חלק ראשון, מאמר כ'.
  15. ^ בספריה הלאומית בירושלים יש כתב יד של ספר "חיי העולם הבא" שחיבר הרב והמקובל ר' אברהם אבולעפיה (הרואה) ובו פירושים, לוחות וצירופים לשם המפורש עם פירוש לחיבור. בכותרת החיבור נכתב שהוא מר' פז"א (פנחס זה אליהו הורביץ), ומגילת סתרים מהנ"ל, וכן פירוש מאמר מ"הזוהר" פרשת תצוה.