פנחס גינוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנחס גינוסר

ד"ר פנחס גִינוֹסָר (גוֹלְדְפַרְבּ) (13 באפריל 1924, תל אביב - מרץ 2008, ירושלים) היה מלוחמי מחתרות האצ"ל והלח"י, פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית כחלק מהפלג שתמך בציונות ב-1965, חוקר במדרשת בן-גוריון ועורך ספרים בנושא תולדות הציונות.

תקופת נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינוסר נולד בתל אביב בשם פנחס גולדפרב לצבי ורחל, ילידי הארץ. המשפחה הייתה אמידה, אביו היה רואה חשבון וכיהן בין היתר כרואה החשבון הראשי של חברת החשמל. אמו הייתה עקרת בית.

האווירה הפוליטית בבית הושפעה מאוד מהתנועה הרוויזיוניסטית, שאביו היה מנהיג מקומי בה. רקע זה הביאו להצטרף לארגון האצ"ל בהיותו בן 14. למרות תמיכת אביו ברעיונות הלאומיים שייצג הארגון, הוא התנגד לפעילות המחתרתית של בנו, ובשל כך אף סילק אותו מהבית לתקופה.

פעילותו בלח"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפילוג באצ"ל בשנת 1940 הצטרף לקבוצת הפורשים בראשותו של אברהם שטרן. כינויו המחתרתי היה "אמנוֹן".

ב-1943 היה אחראי על הגיוס לארגון, בעיקר בקרב בני נוער. ב-1944 אחראי על סניפי השרון והשומרון, וב-1945 התמנה לאחראי על אזור חיפה והצפון.

גינוסר השתתף בפעולות רבות של הארגון, בהן מעשי שוד למימון פעילות המחתרת, ניסיון ההתנקשות בג'פרי מורטון וההתקפה על מחנה הצבא הבריטי בחולון, בה נפצע.

היה מבין חברי הארגון שהוגלו לאפריקה על ידי הבריטים. ב-12 ביולי 1948 שב לארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה ושובו לישראל הועמד גינוסר בראש תנועת הנוער של מפלגת הלוחמים, ערך את הירחון "חזית הנוער" והיה מזכיר המערכת של עיתון "המעש".

למרות גילו ושנות פעילותו הרבות כלוחם, חויב גינוסר על ידי שלטונות המדינה הצעירה בשירות צבאי, וב-1950 גויס לצה"ל. שירת בחטיבת גבעתי וסיים קורס קצינים במחזור ז'. במחזור ח' של הקורס שימש כמדריך.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת המדינה היה ממארגני מסע הבחירות של מפלגת הלוחמים לאספה המכוננת. לאחר התפרקותה, הצטרף למפ"ם ונתמנה למזכיר החטיבה הצעירה של מפ"ם בתל אביב. עם הקרע במפלגה הצטרף לד"ר משה סנה והיה לחבר הוועד המרכזי של מפלגת השמאל הסוציאליסטי. הצטרף עם אותה מפלגה למק"י. לאחר הפילוג במק"י ב-1965 הצטרף לפלג שהתנתק מברית המועצות ונותר לתמוך בציונות, ונעשה חבר הוועד המרכזי והלשכה הפוליטית. ב-1967–1972 שימש כעורך הדף לספרות של ביטאון מק"י "קול העם".

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינוסר למד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1980 קיבל בה תואר שני; עבודת הגמר שלו הייתה בנושא "תחנות באופני ההתייחסות לארץ ישראל ובתיאור הראליה שלה בשירה העברית". בשנת 1987 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה זו, על דיסרטציה שכותרתה: "הספרות העברית ותנועת הפועלים הארץ-ישראלית בימי העלייה השלישית (תרע"ח-תרפ"ג)". כיהן כחוקר במכון למורשת בן-גוריון בקריית שדה בוקר וכמרצה במחלקה ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס נישא ליהודית לבית הלוי, אותה גייס קודם לכן לשורות הלח"י. בשנת 1949 נולד בנם הבכור דרור וב-1956 בתם אורלי. המשפחה התגוררה בתחילה ברמת-גן.

לאחר שעזבו ילדיהם את הבית, קבעו יהודית ופנחס את ביתם במדרשת בן-גוריון שבנגב, שם התגוררו במשך כ-20 שנה.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצאת לח"י מהמחתרת: פרוטוקול הוועידה הארצית הראשונה של לוחמי חירות ישראל / מבוא והערות: פנחס גינוסר, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן ('עיונים במחתרות ובמרי', 3), תשמ"ה-1985
  • הספרות העברית ותנועת העבודה / עורך: פנחס גינוסר, קריית שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון; באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשמ"ט-1989.
  • פנחס גינוסר, אבי בראלי (עורכים), ציונות: פולמוס בן-זמננו, 'סדרת נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשנ"ז (1996).
  • אבי בראלי, פנחס גינוסר, גדעון כ"ץ (עורכים), עיונים בתקומת ישראל, 13, תשס"ג (2003).
  • אבי בראלי, פנחס גינוסר (עורכים), איש בסער: מחקרים ומסות על ז'בוטינסקי, 'סדרת נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשס"ד (2004).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]