פנטום האופרה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנטום האופרה
The Phantom of the Opera
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על המחזמר "פנטום האופרה" מאת אנדרו לויד ובר, צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו
בימוי ג'ואל שומאכר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אנדרו לויד ובר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אנדרו לויד ובר, ג'ואל שומאכר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה טרי ראולינג
שחקנים ראשיים ג'רארד באטלר
אמי רוסום
פטריק וילסון
מירנדה ריצ'רדסון
מיני דרייבר
מוזיקה אנדרו לויד ובר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון מת'יסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה האחים וורנר
Really Useful Films
Joel Schumacher Productions
Odyssey Entertainment
Scion Films
חברה מפיצה האחים וורנר, נטפליקס, אנטרטיינמנט ואן עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת 10 בדצמבר 2004
ארצות הבריתארצות הברית 22 בדצמבר 2004
משך הקרנה 143 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט רומנטי, סרט מוזיקלי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $70,000,000
הכנסות [1]$154,648,887
הכנסות באתר מוג'ו phantomoftheopera
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פנטום האופרהאנגלית: The Phantom of the Opera) הוא סרט מוזיקלי משנת 2004, הסרט הוא עיבוד למחזמר משנת 1986 בעל אותו שם של אנדרו לויד ובר, שבתורו מבוסס על הרומן הצרפתי "פנטום האופרה" מאת גסטון לרו. הסרט בוים על ידי ג'ואל שומאכר שכתב את התסריט יחד עם לויד ובר. בסרט מככבים ג'רארד באטלר בתפקיד הפנטום ואמי רוסום בתפקיד כריסטין דאיי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919, בית האופרה של פריז עורך מכירה פומבית. ראול וויקונט דה שאניי, קשיש בכיסא גלגלים, רוכש תיבת נגינה. הוא מבחין בקהל בדמות מוכרת - מאדאם ז'ירי, לשעבר מנהלת בלט. תשומת הלב שלהם מופנית לפריט מס' 666 במכירה הפומבית - נברשת, אשר נשברה לחתיכות אך שוחזרה באופן חלקי לצורך המכירה הפומבית. בעוד הנברשת מועלת אל תקרת בית האופרה הישן, הסרט חוזר בזמן לשנת 1870, כאשר בית האופרה היה בשיאו.

עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנטום, גאון מוזיקלי מעוות פנים אשר מסכה מכסה את פניו, מסתתר בקטקומבות של בית האופרה ורודף אותו. הוא מתאהב בזמרת סופרן צעירה, כריסטין דאיי, ובסתר חונך אותה להפוך לכוכבת הבאה של בית האופרה. כריסטין סרה למרותו של הפנטום כי היא מאמינה שהוא בעצם רוח של אביה המנוח במסווה של מלאך מוזיקה.

לאחר שהפנטום מבריח מבית האופרה את זמרת הסופרן הראשית קרלוטה, כריסטין נקראת להחליף אותה וזוכה לביקורות נלהבות על השירה שלה. כעבור כמה חודשים נראה לכולם כי הפנטום נעלם, וכריסטין וראול מתארסים, אבל הפנטום מפתיע את כולם בהופעה בלתי צפויה בנשף מסכות, והודיע שכתב אופרה חדשה, תובע ממנהלי בית האופרה להעלות אותה ואז נעלם שוב. מאדאם ז'ירי מגלה לראול שהיא הביאה את הפנטום לבית האופרה, לאחר שהצילה אותו, כשהיה עדיין ילד, מקרקס נודד שכלל אותו במופע "פריק שואו". כריסטין נקרעת בין אהבתה לראול ובין רגשותיה כלפי הפנטום המסתורי. היא הולכת לבקר את קברו של אביה, והפנטום עוקב אחריה לשם. ראול מגיע זמן קצר לאחר מכן, וקרב אכזרי פורץ בין השניים. בסופו של דבר, כריסטין וראול נמלטים מהמקום.

ראול ומנהלי בית האופרה מחליטים לרקום תוכנית על מנת ללכוד את הפנטום. לצורך כך הם מעלים את האופרה שכתב - "דון חואן מנצח" - משום שהם בטוחים שהפנטום יופיע בערב הפתיחה. בערב הפתיחה הפנטום הורג את זמר הטנור, פיאנג'י, ותופס את מקומו על הבמה. כריסטין חושפת את זהותו על הבמה, בכך שהיא מסירה את המסכה שלו וחושפת את פניו המצולקות בפני כולם. הפנטום חוטף את כריסטין אל מקום מחבואו, לא לפני שהוא חותך את החבלים המחזיקים את הנברשת שעל תקרת בית האופרה. הנברשת נופלת, קורסת אל תוך הקהל שנמלט מן המקום, וגורמת לשרפה המכלה את בית האופרה.

במקום מחבואו שמתחת לבית האופרה, הפנטום, שמאוהב בכריסטין, זועם עליה ומבין כי היא לא תוכל לאהוב אותו. ראול מגיע למקום על מנת להצילה, אולם הפנטום טומן לו מלכודת ולוכד אותו. הפנטום מציב בפני כריסטין בחירה: להישאר עם הפנטום מתחת לאדמה, כבת זוגו, ואז ראול ישוחרר; או להצהיר כי היא אוהבת את ראול, ואז הפנטום ישחרר אותה לחופשי, אך יהרוג את ראול. לאחר שכריסטין מביעה את נכונותה להקריב את חירותה בתמורה להצלת חייו של ראול, הפנטום משנה את דעתו ומשחרר אותה ואת ראול. שבור לב, הפנטום מבין כי מעשיו הנוראיים הרסו את ההזדמנות שלו לזכות באהבתה של כריסטין. הוא מנפץ את המראות אשר ניצבות במקום מחבואו, ונעלם. לאחר זמן קצר מגיע למקום המון זועם, שרוצה להציל את כריסטין ולנקום בפנטום. ביניהם מגיעה גם מג ז'ירי, חברתה של כריסטין וביתה של מאדאם ז'ירי, שמוצאת רק את המסכה שהפנטום השאיר מאחור.

הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט חוזר בחזרה לשנת 1919. ראול מניח את תיבת הנגינה על המצבה של כריסטין, ומבחין שעל המצבה מונחים גם ורד אדום קשור בסרט שחור (סימן ההיכר של הפנטום) וכן טבעת האירוסין שהפנטום נתן לה.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליו ג'קמן הוצע להיבחן לתפקיד הפנטום, אבל התמודד עם בעיות זמנם עם ואן הלסינג. ג'קמן הסביר בראיון באפריל 2003, "הם צלצלו לשאול על הזמינות שלי. לא הייתי זמין, למרבה הצער. אז זה היה מבאס".[2] "היינו זקוקים למישהו שיש לו קצת רוק אנד רול בתוכו", הסביר אנדרו לויד וובר. "הוא חייב להיות קצת קשה, מסוכן קצת; לא זמר שגרתי".[3] הבמאי ג'ואל שומאכר התרשם מביצועו של ג'רארד באטלר ב"דרקולה 2000".[4] לפני האודישן שלו, לבאטלר לא היה שום ניסיון בשירה מקצועית ולקח רק ארבעה שיעורי פיתוח קול לפני ששר את "מוזיקת הלילה" ("The Music of the Night") בפני לויד ובר.[5]

קייטי הולמס, אשר החלה לעבוד עם מאמן קולי, הייתה הבחירה המובילה לתפקיד כריסטין דאיי במרץ 2003.[6] היא הוחלפה מאוחר יותר על ידי אן האת'וויי ב-2004. עם זאת, האת'וויי ויתרה על התפקיד בשל מחויבותה לסרט "יומני הנסיכה 2: אירוסין מלכותיים".[7] האת'וויי הוחלפה אז באמי רוסום. השחקנית עיצבה את הקשר בין הפנטום וכריסטין אחרי סוזן פארל וג'ורג' בלנשין.[8] פטריק וילסון לוהק כראול בהתבסס על הקריירה הקודמת שלו בברודוויי.[9]

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות שליליות באופן כללי ולציון 33% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 165 ביקורות.[10]

מועמדויות וזכיות בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה תוצאה
2005 פרס אוסקר העיצוב האומנותי הטוב ביותר מועמדות
2005 פרס אוסקר הצילום הטוב ביותר מועמדות
2005 פרס אוסקר השיר המקורי הטוב ביותר מועמדות
2005 פרס גלובוס הזהב הסרט הטוב ביותר - קומדיה או מחזמר מועמדות
2005 פרס גלובוס הזהב השיר המקורי הטוב ביותר מועמדות
2005 פרס גלובוס הזהב השחקנית הטובה ביותר - קומדיה או מחזמר מועמדות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Phantom of the Opera". Box Office Mojo. נבדק ב-2009-09-25.
  2. ^ Michelle Zaromski (2003-04-29). "An Interview with Hugh Jackman". IGN. נבדק ב-2009-09-25.
  3. ^ DVD production notes
  4. ^ Lynn Hirschberg (2005-03-13). "Trading Faces". The New York Times.
  5. ^ Staff (2004-08-10). "Movie Preview: The Phantom of the Opera". Entertainment Weekly. נבדק ב-2009-09-25.
  6. ^ Michael Fleming (2003-03-13). "'Men' treads carefully into sequel territory". Variety. נבדק ב-2009-09-20.
  7. ^ "Anne Hathaway: Biography". TV Guide. נבדק ב-19 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Phoebe Hoban (2004-12-24). "In the 'Phantom' Movie, Over-the-Top Goes Higher". The New York Times.
  9. ^ The Making of The Phantom of the Opera, [DVD, 2005], Warner Home Video
  10. ^ "The Phantom of the Opera‎", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)