פנטונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנטונה

פנטונה (איטלקית Panettone; לומבארט Panaton או Panatton או Panetùn) היא עוגה שמקורה במילאנו, הנחשבת למאכל מסורתי של חג המולד בכל רחבי איטליה, והיא פופולרית במדינות רבות נוספות.

לפנטונה צורת גליל גבוה, המסתיים במעין כיפה, וגובהה של העוגה מגיע לכ-20 ס"מ. העוגה מורכבת מבצק העשוי ממים, קמח חיטה, סוכר, מלח, חמאה וחלמון ביצים, שאליו מוסיפים (בחלקים שווים) קליפות תפוז ואתרוג מגורדות, פירות מסוכרים וצימוקים יבשים. במהלך תהליך ההכנה המסורתי של העוגה לשים את הבצק ומניחים לו לתפוח משך מספר ימים עם מחמצת שאור. פיסות הפנטונה נחתכות באופן מאונך, והן מוגשות עם יין מתוק או ליקר מתוק, ולעיתים עם קרם מסקרפונה או עם זביונה.

במילאנו נוהגת מסורת לשמור פרוסה מהעוגה ולאכול אותה בסעודה משפחתית ביום חגו של הקדוש הנוצרי בלזיוס הקדוש, החל ב-3 בפברואר, כסגולה נגד כאב גרון והצטננות, בהתאם לאימרה המקומית "San Bias el benediss la gola e el nas" (בלזיוס הקדוש יברך את הגרון והאף). ביום החג מוכרות החנויות את עודפי העוגות מחג המולד במחירים נמוכים, והעוגות מכונות "Panettone di San Biagio" ("פנטונה של בלזיוס הקדוש").

אגדה היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אגדות בגרסאות שונות נקשרו בהמצאתה של העוגה. לפי אחת מהן, הורה לודוביקו ספורצה על הכנת סעודת חג מולד שבה ישתתפו אצילים ונכבדים. הטבח שכח את העוגה בתנור והיא כמעט והתפחמה, ונער המטבח, טוני, הציע לאפות עוגה מהמצרכים שנותרו ברשותם - מעט קמח, חמאה, ביצים, קליפת אתרוג ומעט צימוקים. עם הגשת העוגה לשולחן התחבא הטבח מאחורי וילון כדי לתהות על תגובות האורחים. העוגה החדשה זכתה להצלחה, וכשנשאל הטבח לשמה, השיב: "L'è 'l pan del Toni", או באיטלקית "Pane di Toni", קרי "הלחם (עוגה) של טוני". לפי אגדה אחרת העוגה נוצרה על ידי אוגטו, מגדל הבזים של לודוביקו ספורצה, אשר התאהב באדלג'יסה, בתו של טבח עני בשם טוני. משפחתו של אוגטו התנגדה לקשר, והשניים היו יכולים להפגש רק בלילות, כאשר אדלג'יסה עסקה באפיית הלחם במאפייה של אביה. אוגטו החל לעבוד במאפייה ויצר את העוגה החדשה אשר זכתה להצלחה רבה[1].

הפנטונה הופיע לראשונה במאה ה-15, והוא נקשר במסורת חג המולד בשל כך שביום זה, יכלו פשוטי העם לאכול את אותו לחם שאכלו האצילים - "Pan de ton" ("לחם יוקרה"). בסוף המאה ה-18 עודדו השלטונות את פתיחתן של מאפיות במילאנו, ובמאה ה-19, בעת הכיבוש האוסטרי של צפון איטליה, החל שליט העיר במסורת שנתית של משלוח פנטונה כמתנה אישית לקאנצלר האימפריה האוסטרית, קלמנס ונצל פון מטרניך. העוגה נאפתה על ידי אופים מקומיים במילאנו עד תחילת המאה ה-20, ואז החלה לצבור פופולריות בכל רחבי איטליה, תהליך שהואץ עם תחילת ייצורה התעשייתי לאחר מלחמת העולם השנייה. הייצור התעשייתי הוביל להורדת מחיר המוצר וכיום מיוצרת העוגה בכל רחבי המדינה. מהגרים איטלקיים הביאו עימם את העוגה למדינות אחרות, בעיקר בדרום אמריקה, שם היא נקשרה לעיתים לחגיגות חג ההתגלות החל ב-6 בינואר. ב-22 ביולי 2005 זכתה העוגה להגנה רשמית המפרטת את מרכיביה, הכמויות המינימליות של חומרי הגלם ומרכיבים נוספים שניתן להוסיפם לפי שיקול דעתו של היצרן, כגון חלב, דבש, לתת, חמאת קקאו וחומרי טעם[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פנטונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]