פניה מטמון-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה, ומאחוריהם המורה לאמנות אברהם אלדמע
פניה מטמון כהן עם תלמידיה ב-1913
פניה מטמון כהן עם תלמידיה ב-1913
קבריהם של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון, בבית הקברות טרומפלדור. המצבה המשותפת מעוצבת בצורת הבניין ההיסטורי של גימנסיה הרצליה, שנהרס בשנות ה-60.

פניה מַטְמוֹן-כהן (12 ביולי 1874, ביאליסטוק, פולין – י"ד בחשוון ה'תשל"ח, 26 באוקטובר 1977) הייתה אשת חינוך עברי ואשת ציבור, מייסדת ומנהלת מוסדות חינוך באודסה ובתל אביב, ממייסדי גימנסיה הרצליה וממייסדי תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת 1874 בביאליסטוק שבפולין, בת לפסח יהושע ברומר. קיבלה חינוך עברי וכללי, למדה באוניברסיטאות אודסה וברן, וקיבלה תעודת הוראה. נישאה לד"ר יהודה ליב מטמון-כהן, ובשנת 1897 עברה עמו לאודסה, שם לימדה בגימנסיה לבנות ובבית-ספר מקצועי לבנות. הייתה מקורבת לחוג אחד העם, ביאליק ורבניצקי. ב-1899 ניהלה את גן הילדים העברי הראשון באודסה. בשנים 1901–1903 ניהלה בית-ספר ציוני, שביאליק היה אחד המורים בו. הייתה פעילה באגודת "בנות ציון" ובאגודת הסטודנטים "צבא התחיה", שחבריו התכוננו לעלות לארץ ישראל.

ב-1904 עלתה לארץ ישראל עם בעלה ובנה, והמשפחה התגוררה בראשון לציון. כעבור כמה שנים עלתה גם בתה לאה. ב-1905 עברו ליפו ויסדו בית ספר פרטי בשני חדרים בדירתם; למוסד הלימוד שהקימו קראו "הגימנסיה העברית", והיה זה בית הספר העל-יסודי הראשון בעולם שבו שפת הלימוד הייתה עברית. פניה הייתה אחת המורות הראשונות בגימנסיה, לימדה בין היתר מתמטיקה, וחיברה ספר לימוד "שאלון בחשבון" (יפו, תרס"ו). בזמנים הראשונים אף שטפה את הרצפות אחרי הלימודים וסייעה לבעלה בהחזקת המוסד בתנאים הקשים. בני הזוג מטמון-כהן נמנו עם 66 המשפחות שייסדו את אחוזת בית, שהפכה מאוחר יותר לתל אביב, ועם הקמת העיר בשנת 1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, וכך זכתה לשם שבו היא מוכרת – הגימנסיה העברית הרצליה.

ב-1907 הצטרפה לאגודת חובבי הבמה העברית בהנהלת הד"ר חיים הררי (בלומברג).

השתתפה ביסוד התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. נבחרה מטעם ההתאחדות לצירה באספת הנבחרים השנייה, נבחרה לחברה במרכז ההתאחדות וליו"ר סניף תל אביב. הייתה חברה פעילה בלשכה המשפטית שליד ההתאחדות להגשת עזרה והגנה לנשים בסכסוכי משפחה. הרצתה באגודות נשים שונות, והייתה פעילה במאמרים, בעיתונות ובהרצאות למען שיפור המעמד המשפטי של האישה. כן הייתה פעילה לטובת הקרן הקיימת לישראל, למען תוצרת הארץ, באגודות להשלטת העברית, ועוד.

לבני הזוג מטמון-כהן נולדו בן ושלוש בנות. בנם, ד"ר אברהם מטמון (1900–1974),[1] היה רופא מין בארץ.[2]

כאשר נפטר בעלה בשנת 1939, הגתה פניה את הרעיון להנציח את הגימנסיה "הרצליה" על המצבה. נפטרה בגיל 106,[3] ונטמנה בבית הקברות טרומפלדור לצד בעלה.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ג', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים, 1971, עמודים 252-254

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פניה מטמון-כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]