פנסיה צוברת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פנסיה צוברת היא פנסיה המשולמת בעקבות צבירה של כסף על ידי העמית בקרן פנסיה ובדרך כלל גם על ידי המעסיק שלו. השם "פנסיה צוברת" בא להבדילה מפנסיה תקציבית, המשולמת מתקציבו השוטף של המעסיק לשעבר.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכירים הצבירה היא באמצעות ניכוי ממשכורתו של העובד והפרשה של המעביד. עצמאי מפקיד בקרן מהכנסתו (וגם שכיר רשאי לפעול בדרך זו).

בקרנות הפנסיה הוותיקות צברו העמיתים שני אחוזי זכות לפנסיה בכל שנה, והפנסיה חושבה על בסיס משכורת העמית בסמוך לפרישה או על בסיס המשכורת במשך תקופת הצבירה. בקרנות הפנסיה החדשות (שקמו לאחר 1995) הצבירה ותשלום הפנסיה מתבססים באופן הדוק יותר על סכומי הצבירה בקרן.

בישראל סוגי חסכונות אחדים לפנסיה צוברת:

המגמה היא להגדיל את כמות העובדים החוסכים לפנסיה צוברת, הן באמצעות העברת העובדים החדשים במגזר הציבורי, שבעבר היו מכוסים בפנסיה תקציבית, לפנסיה צוברת, והן באמצעות צו הרחבה שקבע חובת הפרשה לפנסיה לכל העובדים במשק עד לרמת השכר הממוצע במשק.

בחלק מהמקרים מאפשרות קרנות הפנסיה בחירה בין אפיקי השקעה בהתאם לתוכניות ולרצונות החוסך. במסלולי ההשקעה האפשריים ניתן לבחור ביחס בין השקעות הנתפסות כסולידיות יותר (כגון אג"ח) לבין השקעות מסוכנות יותר (כגון מניות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.