פסאז'

באדריכלות, פָּסָאז' (בצרפתית: Passage; מילולית: מעבר) או מִפְלָשׁ הוא מעבר מרוצף ומקורֶה בין שני רחובות, שני מפלסים או שני בניינים. לרוב, בשני צידיו של הפסאז' יימצאו חנויות ובתי עסק.

פסאז' המקורה ברצף קשתות או קמרונות נקרא ארקדה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה פָּסָאז' או פָּסָז' הוא בשפה הצרפתית, שבה משמעותו הוא בפשטות "מעבר".

בלשון חז"ל נקרא 'מבוי מפולש'^[1]. חז"ל משתמשים בביטוי זה כדי לתאר מעבר הפתוח משני צדיו, או סמטה צרה, המקצר את הדרך בין רחוב אחד לרחוב אחר^[2]. בכך מבחינים אותו מ"מבוי סתום" שאין מוצא ממנו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-18 וה-19 החלו יזמים לבנות פסאז'ים, מעברים וגלריות בין בתים שונים, או בין רחובות שונים. עקב המהפכה הצרפתית אדמתם של בני האצולה והמלוכה נפלו לידיהם של בעלי הון. הללו ביקשו לייצר רווח כלכלי מאדמות אלה, מה שהיווה את הרקע להתפשטות הפסאז'ים. לפני שיפוץ פריז, יצרו בעלי ההון רחובות המיועדים לקניות, והמעברים ביניהם שימשו כקיצורי דרך למעבר בין הרחובות. בניגוד לדרכי בוץ לא סלולות אחרות, הפסאז'ים היו מרוצפים באריחים. בתקופה זו הוקמו בפריז "הפסאז'ים המקורים"^[3]. יצירתם גם הייתה קשורה לגידול המהיר של האוכלוסייה, ולצורך הנלווה להגביר את יעילות המסחר. בתי הדירות לאורך הרחובות הצרים החלו להיות מחוברים בגגות מזוגגים, וכך נוצרו חללי מסחר נוספים.

היתרון הבולט של הפסאז', היה הגנה על החלל מפני פגעי מזג האוויר, וכן אפשרות לחימום נוסף בחורף וקירור בקיץ. בכך, הייתה השפעה לטובה על נוחות הקניות, מה שגרם במקביל למחאות של מוכרי המטריות ויצרני "מגפי וולינגטון". לפי "פרויקט הפסאז'ים" מאת ולטר בנימין, רוב הפסאז'ים בפריז נוצרו בעשור וחצי שלאחר 1822. התנאי הראשון להופעתם היה הפריחה בסחר הטקסטיל. התנאי השני הוא תחילת ארכיטקטורת הברזל היצוק. הפסאז'ים היו מבשרי תאורת הגז.

פסאז'ים שונים בעולם זוכים לעיצובים אדריכליים ייחודיים ועיטורים שונים. אור השמש חודר אל הפסאז'ים לרוב באמצעות חלונות "זניט", תקרות זכוכית בגגות המבנים. לעיתים פסאז'ים נבנים מראש כחלק מתכנון המבנה, ואילו במקרים אחרים הם נבנים כדי לחבר בין מבנים קיימים. במקרים אלה, הקירות החיצוניים של המבנים, משמשים כקירות הפנימיים של הפסאז'ים. בארצות הברית מכונים מבנים אלה בשם "ארקדת הקניות" (באנגלית: Shopping arcades). "ארקדת הקניות" הפכו למקום פופולרי לקניות ומפגש למעמד הביניים בערים. מבנים אלו היו הגרסאות המוקדמות של מרכזי הקניות המודרניים. ה"פסאז'" הראשון בישראל, "פסז' פנסק", נחנך בשנת 1925, ברחוב הרצל 16 בתל אביב^[4].